היום יום הזיכרון לחיילי צה"ל, ולצערנו הרב התווספו לרשימה הארוכה החללים החדשים של מבצע "עופרת יצוקה". בשבוע שעבר נמצא כי למעט כשל נקודתי מצער, הייתה התנהלותו של צה"ל במבצע ללא דופי מהבחינה המוסרית, אך קולות צורמים פוגמים בקול המאוחד לו הורגלנו בימי הזיכרון עד עתה.
אלה קולות המטילים ספק במוסריותו הגבוהה של צה"ל בניהול המבצע המורכב, ומטילים רפש על כלל הצבא בגלל מחדלים נקודתיים. זהו ניסיון נואל ולא תמים שמגמות פוליטיות נגועות בשנאה עצמית מובילות אותו.
הלכה פסוקה ועיקרון מוסרי הוא שאסור לאדם להציל את עצמו על חשבון חברו. אסור לאדם הזקוק להשתלת כליה לחטוף כליה מחברו ולהשתילה בגופו. זהו המצפון היהודי. אך כשמדובר בעם, חובה עליו להגן על עצמו גם במחיר כואב ונורא של הצד השני, אחרת אין קיום לשום עם או מדינה בעולם.
קל וחומר כשהאויב הטרוריסטי, המהווה איום כלל עולמי מוחשי, איננו נוהג כצבא מוסרי וכמדינה מתוקנת אלא תוקף אזרחים ללא אבחנה ומסתתר במכוון בין אזרחיו שלו. כמובן שעל הצבא להקפיד הקפדה יתרה לצמצם למינימום את הפגיעה באזרחים, וכך אכן נוהג צה"ל.
מוסריות לצד התגוננות
חיילי צה"ל אינם שכירי חרב חסרי רחמים. הם הילדים שלנו, האחים שלנו, הם אנחנו. יחד עם זאת, בכל מקרה של עבירה על כללי מוסר המלחמה יש להגיב בחומרה.
אך עם כל זה, עלינו לומר בקול צלול שאנו חייבים להעדיף את חיי חיילינו ואת חיי אזרחי המדינה במלחמה שלא אנחנו פתחנו בה. חישבו על השנים הרבות שמדינת ישראל הבליגה על ירי הקאסמים בניסיון להגיע להסדר מדיני. חישבו על העקירה השנויה במחלוקת של גוש קטיף, מחיר כבד ביותר.
מה לא עשתה מדינת ישראל על מנת להגיע להסדר? האם כל זה לא הוטמע בנפשם של חיילינו כי לא שופכי דמים אנחנו? כי לא חדורי נקם ומשטמה אנו? אלא פשוט מנסים להגן על ערי הדרום, ולמעשה על עצם קיומנו? זהו האתוס שעליו חיילינו מתחנכים, גדלים ולוחמים.
מצון יהודי רגיש
מדינת ישראל בנויה על יסודות עמוקים ביותר של מצפון יהודי שנצרב בקיתונות של דם יהודי שנשפך כמים לאורך ההיסטוריה היהודית. מצפון ההופך אותנו לרגישים לדמם של אחרים אך נחושים להגן על קיומנו.
ביום הזיכרון ה-61 נשמע בכל ערוצי התקשורת נאומים ותכניות שלכולם מכנה משותף אחד: קדושת החיים, כמיהה לשלום ונחישות להיאבק על קיומנו כאן ולממש את זכויותינו. לא נשמע נאומי שיטנה ושנאה כלפי האויב האכזר. לא נשמע מילים של נקמה וצימאון לראות דם שפוך. זהו האקלים שבתוכו אנו מגדלים את ילדינו, חיילינו.
אך חשוב שמנהיגי האומה בנאומיהם, בימי המועד האלה, ידגישו את צדקת מאבקנו מהבחינה היהודית והמוסרית. כדי שהעם כולו יחוש שהוא צועד בדרך שאין נכונה ומוצדקת ממנה.
רפי פוירשטין הוא רב ופסיכולוג, מראשי ומייסדי ארגון הרבנים "עמותת צהר"