יומיים לאחר תחילת המבצע מוסיפים הדוברים הישראליים להצהיר כי מדובר במבצע מתמשך ואפילו ממושך. יש בכך היגיון ברור: חשוב להקרין אורך נשימה כמו גם רצון ויכולת להעמיק עוד יותר את הפגיעה בחמאס, בדגש על פגיעה בבכיריו, כדי להגביר את הלחץ על התנועה ולמצות את הסיכוי לכונן כללי משחק נוחים לישראל מולה בהמשך.
עם זאת, ברור שבתנאים הקיימים כעת, אין לחמאס אופציה אמיתית של הרמת ידיים, מכיוון שמשמעותה היא פגיעה של ממש בכבודה העצמי והודאה בכישלון האסטרטגיה שלה. בהנחה שבידי התנועה נותרו עדיין מספר רב יחסית של רקטות ושל פעילים המסוגלים לשגרן, הרי שהיא חייבת להמשיך בירי.
דווקא כעת יש היגיון מבחינת ישראל להכריז באופן חד-צדדי על הפסקת אש, כמבחן לחמאס. בנקודת הזמן הנוכחית ישראל הצליחה להסב לחמאס, ובכלל זה לתשתיותיה המבצעיות, מכה קשה ושיקמה את מימד ההרתעה שלה מול התנועה, בהבהירה מהו המחיר שיהיה על התנועה לשלם אם תדבק במדיניותה ערב המבצע.
להכריז על הפסקת אש
ישראל העבירה היטב את המסר שלה. היא נהנית כעת מהבנה ואף מגיבוי בינלאומי רחב יחסית, ולא ביצעה עד כה שום טעות משמעותית האופיינית לסוג כזה של מבצעים. התועלת הנוספת שמפיקה ישראל מהמשך המבצע הולכת ופוחתת לאורך זמן, בהנחה שהיעד הסמוי של המבצע הוא הגעה לכללי משחק נוחים מול החמאס, על בסיס הפגנת הכוח הישראלית, ולא הפלתה (מטרה שהשגתה מחייבת מהלך קרקעי נרחב).
הכרזה על הפסקת אש חד צדדית כעת, אף מבלי לקרוא להתערבות של גורם מתווך כלשהו בגיבוש "תהדיה" חדשה, תחסוך נפגעים מיותרים ותציב את החמאס בפני בעיה קשה. מכיוון שהמשך הירי יציג אותה כאחראית בלעדית לסבלם של הפלסטינים ויביא להוקעתה אפילו במערכת הערבית, סביר שהיא תיאלץ להפסיקו, כדי למזער את נזקיה.
לעצור בעיתוי הנכון
תנועת חמאס אמנם ספגה מהלומה, אך לא הוכרעה ואף הכתה מעט חזרה (לא באופן שחרג ממה שכולנו צפינו). הנהגתה טרם נפגעה והיא תוכל להמשיך ולאחוז ברסן השלטון בעזה ולפעול לשיקום תשתיותיה המבצעיות והשלטוניות, גם אם מעתה והלאה - וככל הנראה לאורך זמן רב - היא תיאלץ להיות הרבה יותר מרוסנת.
המערכת הבינלאומית והערבית תביע הערכה לאיפוק הישראלי ואם מצרים תחפוץ לכונן הבנות חדשות עם החמאס יהיה לה בסיס נוח לכך. אם בכל זאת תמשיך חמאס בירי, תביא ההכרזה על הפסקת האש לחיזוק הלגיטימציה לפעילות ישראל ברצועה, כולל למהלך קרקעי.
עצם קיומו של מרחב תמרון להמשך המבצע אין משמעותו שחובה עלינו למצותו במלואו. התבונה האמיתית (שלא באה לידי ביטוי ב"מלחמת לבנון השנייה") היא לעצור בעיתוי הנכון לנו, ולא תחת לחץ בין אם בינלאומי או בשל נפגעים וקשיים מבצעיים.