עדיין לא הוכרזו התוצאות הרשמיות אולם כבר עתה התמונה ברורה: "קדימה" זכתה במספר המנדטים הגדול ביותר, וגברה על "הליכוד" במנדט אחד בודד, אך מבחינת החלוקה בין הגושים, זכה הימין לרוב. במצב בעייתי זה עובר ה"כדור" למגרשו של נשיא המדינה שמעון פרס, שכן על פי חוק יסוד: הממשלה: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך...".
לכאורה, חוק היסוד לא מגביל את שיקול דעתו של הנשיא באשר לשאלה על מי יטיל את תפקיד הרכבת הממשלה (פרט לכך כי זה חייב להיות חבר כנסת). החוק מחייב אותו רק לקיים התייעצות עם נציגי המפלגות. על כן, מבחינה עקרונית, לא חייב הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ציפי ליבני דווקא.
יש לנשיא בעניין זה בעניין שיקול דעת רחב. עם זאת, כדאי לזכור כי אין איש ציבור בישראל שיש לו שיקול-דעת "מוחלט". על הנשיא להפעיל את שיקול דעתו בסבירות ובהתחשב בתכלית החוק, בסוג הסמכות שניתנה לו ובעקרונות המשטר בישראל.
מי שירכיב את הממשלה - לא בהכרח מי שקיבל את מירב הקולות
למרות התחושה כי הבחירות התנהלו על בסיס "אישי" הרי שהבחירות אתמול היו בחירות "לכנסת" ולא בחירות אישיות. חוק היסוד כאמור לא מחייב את הטלת הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר. מטרת החוק המרכזית היא להביא להרכבת ממשלה שתזכה לאמון הכנסת בהקדם האפשרי. כדאי לזכור כי הממשלה המכהנת היא "ממשלת מעבר" שלא נהנית מאמון הכנסת.
לכן על פי שיקול זה, על הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח בכך. בדיוק לשם כך קיימת בחוק חובת היוועצות שלאחריה יגבש הנשיא דעתו באשר לשאלה מיהו בעל הסיכויים הגבוהים ביותר.
במקרה שנוצר כעת, להיוועצות עם ראשי הסיעות תפקיד מכריע: אם עולה מההיוועצות שמקיים הנשיא עם ראשי הסיעות, כי יש רוב להרכבת הממשלה דווקא על-ידי בנימין נתניהו, שאיננו ראש הסיעה הגדולה, אזי זהו בהחלט נימוק סביר המאפשר הטלת התפקיד על נתניהו. זאת כאמור, אם עולה בבירור לאחר ההיוועצות כי לפחות 61 חברי כנסת תומכים בנתניהו להרכבת הממשלה.
הנשיא חייב לדווח לציבור על שיקוליו
השאלה היא כמובן מה קורה אם לאחר ההיוועצות בראשי הסיעות ולמרות החלוקה לגושים, אין 61 חברי כנסת הממליצים על אחד המועמדים, למשל משום שיש סיעות שאינן ממליצות לנשיא על אחד מהם, או שיש סיעות שנמנעות מהמלצה כלל.
במקרה כזה - לדעתי - ראוי כי ציפי ליבני - העומדת בראש הסיעה הגדולה ביותר - היא שתקבל ראשונה את האפשרות להרכבת ממשלה, דבר המבטיח מתן ביטוי לרצון הבוחר. שהרי בכל מקרה, אם מי שהוטל עליו להרכיב ממשלה לא יצליח בכך- הנשיא ממילא יכול להטיל את הרכבת הממשלה פעם נוספת על חבר כנסת אחר.
על הנשיא להקפיד גם בשמירת אמון הציבור במעמדו של הנשיא ובשמירה על עקרונות היסוד של המשטר. הנשיא הוא נאמן הציבור ותפקיד זה מטיל עליו "חובות אמון": לא רק לפעול בסבירות ומתוך שיקולים רלוונטיים, אלא גם לדווח לציבור על השיקולים ששקל בטרם החליט על הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על אחד המועמדים לכך.