יותר ויותר קולות מזהירים לאחרונה כי שעון החול הולך ואוזל וכי הדרך היחידה למנוע מאירן להפוך לאיום גרעיני ממשי היא באמצעות פגיעה ישירה ומדויקת. אך האם בכלל יכולה ישראל לתקוף את אירן, ואם כן, כיצד תעשה זאת? על פי התרחיש המוצע כאן, אם תחליט ההנהגה לבחור באופציה צבאית יידרש חיל האוויר לבצע מספר מהלכים שיאפשרו אפקטיביות של המהלך.
רוצים לקבל עדכון ברגע שנפרסם כתבות נוספות בנושא? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
על מנת להבטיח לעצמה "שמיים נקיים" תצטרך ישראל לתקוף את מערך הנ"מ של אירן ובמקביל לפגוע פגיעה משמעותית במערך טילי הקרקע-קרקע האירני. כך למעשה היא תביא לצמצום היכולת של אירן לתקוף ישירות את ישראל בטילים. למרות זאת, עדיין תוכל אירן להפעיל את זרועותיה במזרח התיכון: חיזבאללה, סוריה וחמאס בעזה.
אחמדינג'אד ואנשיו למדו את הלקחים מהתקיפה הישראלית בעירק ב-1981 ולכן פיזרו וביזרו ברחבי אירן את מתקני הגרעין והעשרת האורניום שלה. אבל עדיין יש כאן "צוואר בקבוק": ארבעה מתקנים נמצאים בקום, אראק, איספהאן ונתאנז - ועל פי פרסומים זרים הם המרכזיים שבחבורה. פגיעה בהם יכולה לעכב משמעותית את יכולתה של אירן לפתח נשק גרעיני ולהטעין אותו על הטילים שלה.
כדי לבצע משימה מורכבת כל כך ייאלץ חיל האוויר להפעיל עשרות רבות ואולי מאות כלי טיס. לא רק מטוסי קרב ותדלוק ייקחו חלק במבצע, אלא גם כלי טיס לא מאוישים שפותחו בשנים האחרונות במיוחד כדי לשהות זמן ארוך בשטח אויב ולאתר מטרות. כמו כן פותחו ונקנו בחו"ל אמצעים לתקיפה של מנהרות ובונקרים: פצצות מיוחדות ונשק מונחה שיוכל להבטיח פגיעה מדויקת וקטלנית.
ומה לגבי המרחק? בין ישראל ומטרות התקיפה באירן מפרידים כאלפיים קילומטרים. על מנת להתמודד עם המשימה ולשוב הביתה יהיה על מטוסי הקרב הישראליים לבצע תדלוק, וזאת לרוב באמצעות מטוסי בואינג 707.
מסלולי התקיפה האפשריים בהם ישראל יכולה להגיע לאירן:
א. דרך ים סוף לסעודיה ועד אירן: מדובר במסלול שנראה כסביר ביותר והיחידי שיאפשר מעבר מעל מדינה אחת בלבד במרחק יחסית קצר. אורכו כ-1,600 קילומטרים והוא ייאלץ את הטייסים לתדלק מעל סעודיה.
ב. דרך ירדן, לאחר מכן גיחה לעירק - ומשם ליעד: מדובר במסלול שאורכו נאמד בכ-1,600 קילומטרים ודורש מהטייסים לתדלק מעל עירק, לא הרחק מהגבול עם השכנה העוינת. כדי להשתמש במסלול זה יהיה על ישראל להשיג את הסכמתן של ירדן ועירק. במקרה השני האישור תלוי באמריקנים, כך שיש יסוד סביר להאמין שיתעוררו פחות קשיים.
ג. דרך ירדן, משם לסעודיה ומעבר לאירן: אורכו של מסלול זה הוא כאלפיים קילומטרים והתדלוק בו יתבצע מעל סעודיה, סמוך לגבולותיה עם עירק וכווית. לאחרונה פורסם כי סעודיה נתנה את הסכמתה שבשתיקה לשימוש בשטחה האווירי, זאת למרות שגורמים רשמיים בבית המלוכה הכחישו זאת בתוקף. אומנם מדובר במסלול המאפשר חופש תנועה רב יותר לחיל האוויר, אך הוא מאריך את טווח הטיסה ב-500 קילומטרים.
ד. דרך סוריה, עירק ועד למטרה: אורכו של מסלול זה הוא כ- 1,500 קילומטרים והתדלוק יתבצע בצפון עירק. למרות קיצור הדרך, בהתחשב ביחסים ההדוקים בין אירן וסוריה, נראה המסלול כלא סביר בעליל. הסכנה העיקרית היא התמודדות עם אש נ"ט מהקרקע של הצבא הסורי, כמו גם קרבות אוויריים מול מטוסי הקרב של אסד. התכתשות כזו בוודאי תגרור עיכוב משמעותי, דבר שלא אפשרי כאשר נדרשת תכנית תקיפה המבוססת של תזמון מדויק.
ה. דרך סוריה, טורקיה ואירן: אורך המסלול הוא כ-1,800 קילומטרים והתדלוק בו יתבצע בדרום מזרח טורקיה, סמוך לגבולותיה עם עירק ואירן. אך אם האופציה הקודמת נחשבה כלא סבירה, הרי שהבחירה במסלול זה נראית קלושה עוד יותר.
מלבד העובדה שהדרך ליעד מתארכת, הרי שהמסלול כולל שימוש בשטחן האווירי של שתי מדינות עוינות. אמנם קיימות השערות שבעבר הלא רחוק עשה צה"ל שימוש בשמי טורקיה, אך אירועי המשט לעזה הביאו להידרדרות היחסים בין ירושלים לאנקרה, כך שלא מובן מאליו לחשוב שארדואן אכן ישמח לאשר את הבקשה הישראלית.
עוד בנושא: