נו, אז איך עבר עליכם השבוע הראשון לחוק עיגול המחירים? כבר לא עובדים עלינו, מה? תחשבו שוב. כל המחירים עם 99 אגורות התעגלו לשקל הקרוב. כלומר, כל המוצרים האלה התייקרו באגורה. כמעט אף מחיר לא התעגל כלפי מטה.
למי שמתכונן להגיד שממילא לא קיבלנו את האגורה כעודף: הלו, בכרטיס אשראי כבר יצא לך לשלם פעם? אז זהו, ששם שילמת בדיוק 99 אגורות, ומעכשיו תשלם שקל. סבבה? זהו, חשבתי שלא.
כותבים לי בפייס ש"עכשיו יש יותר שקיפות". איזה שקיפות, רבאק? קודם שילמתי 99 אגורות - זה בדיוק מה שהיה כתוב, וזה בדיוק מה שחויב כרטיס האשראי שלי - ועכשיו אני משלם שקל. נו? הייתה שקיפות מלאה, היא לא יותר שקופה עכשיו, אבל אנחנו משלמים יותר.
מישהו - לא העניבה הכי מגוהצת במשרד הכלכלה, אם תשאלו אותי - דפק את כולנו, והעשיר את העשירים עוד קצת על חשבוננו. ההחלטה על עיגול המחירים אומרת דבר פשוט: המדינה כפתה על כל בעלי העסקים, ברוב המקרים, להעלות מחירים. בחיים, נשבע לכם, בחיים לא ראיתי מדינה שמחייבת את בעלי העסקים להעלות מחירים. בחיים, עד עכשיו.
אומרים לי שהתשעים-ותשע-אגורות הן הטעיה פסיכולוגית. ובכן, מי שראה 2.99 וקנה את הפומלית, בעוד שאם היה כתוב 3.00 שקלים הוא היה חושב שהיא יקרה מדי בשבילו והולך - בשבילו ההטעיה היא לא הבעיה הפסיכולוגית העיקרית, כן? "הטעיה פסיכולוגית", נו באמת. אנחנו לא במאה ה-19.
יש בעולם מקצוע שלם שנקרא נוירואקונומיקס, שבו פסיכו-ביולוגים בודקים ישירות מהמוח של נבדקים מה יגרום להם לקנות יותר. להילחם עכשיו בטריק הנוסטלגי של ה-99 אגורות, זה כמו להחזיר את האנטי-מחיקון בשביל שאנשים לא יבזבזו כסף על טלוויזיות צבעוניות.
אבל חכו, זה לא הכל. שמישהו יסביר לי, בבקשה, למה כל כך חשוב לקחת ממני את האגורה על המסטיק או על מוצרים זניחים אחרים, אבל כשמכונית מתומחרת ב-119,999 שקל, את זה לא מעגלים. כי אין חוק שמעגל שקלים שלמים; רק אגורות. אתם הבנתם את זה? במקום שבו האפקט הפסיכולוגי עלול להיות משמעותי, נגיד במקרה של המכונית, זה בסדר ליצור הטעיה (נגיד לשנייה שמישהו עוד נופל בפח הזה). אבל במסטיק בזוקה - זה אסור. ממש היגיון מופלא וצדק חברתי דלוקס. ועוד קוראים לזה "הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן". הרי לכם ניוספיק אורווליאני למופת.