כל בוקר בשש מצפצף מכשיר הזימונית. משפט לאקוני קצר: כוחות הביטחון עצרו במהלך הלילה חמישה עד עשרה מבוקשים ברחבי הגדה. רובנו לא נדע על כך זה כבר לא אייטם בחדשות. אבל מאחורי המשפט הזה עומדים מאות חיילים ואנשי שב"כ. אוגדה שלמה בצה"ל עוסקת בכך יום יום, בניסיון למנוע פיגועים נגד תושבי יהודה ושמרון ועורף ישראל.
מדי לילה יוצאים חיילים בליווי רכזי המודיעין של השב"כ לעצור פעילי טרור שמגלגלים, כלומר מכינים פיגועים. מבצע כזה, ויש מספר כאלה מדי יום, משמעותו מידע מודיעיני, תכנון ההגעה למקום המסתור של המבוקש והפריצה לבית. המשמעות היא אבטחה ותרגול, בניסיון להגיע בפינצטה לאותו אחד שהשב"כ הצביע עליו, מבלי לפגוע בחפים מפשע שנמצאים לידו. באמצעותם מסתתר המבוקש והם גם אלה שיודיעו על כוח מתקרב אם ייחשפו החיילים בדרך.
בניגוד לעמידה במחסומים ועימות עם פעילי שמאל וימין - עבודות השיטור - זה הדבר האמיתי. רואים את זה על החיילים. אין אחד שיוותר על יציאה למבצע. נכון שזה שוחק ולפעמים חוזרים פעם אחר פעם לאותו הבית עד שמוצאים את המבוקש, אבל יש כאן מטרה ותכלית. מעצר כזה מונע פיגוע ומספק מודיעין למבצע הבא. אפשר לראות את זה במספרים: בשנת 2002 נהרגו 451 ישראלים בפיגועים , ב-2007 ירד המספר ל-13 הרוגים. את השינוי הזה באים עכשיו נציגי צבאות מכל העולם ללמוד. ארה"ב ונאט"ו כבר מיישמים את מה שלמדו כאן בעירק ואפגניסטן.
ובימים האחרונים, ערב ירידתו של אבו מאזן מהבמה, והבחירות הצפויות לנשיאות, יש גם עזרה ממקום לא צפוי. האינטרסים של הרשות הפלסטינית וישראל חופפים. יש אויב משותף: החמאס. מידע מודיעיני עובר בין גופי המודיעין הישראלים והפלסטיניים, מבצעי מעצרים יוצאים לדרך, וכן גם סיכולים פיגועים, כמו חשיפת מעבדת נפץ בחברון והסגרה של אמצעי לחימה שתפסו שוטרים פלסטינים בבתים של פעילי חמאס.
נכון זה לא מושלם, הדרך עוד ארוכה. אבל כשאנחנו נוסעים באוטובוסים , הולכים לקניון ויושבים בבתי הקפה, צריך לזכור שרק לפני שנתיים ושלוש זה לא היה טבעי כל כך. וזה קורה בזכות חיילים שבחרו לשרת ביחידות קרביות ולא בורחים מהתמודדות, למרות שאולי זה לא באופנה ושהחברים שלהם משרתים קרוב לבית. עד שיהיה כאן פתרון אחר - הם אלה שמאפשרים לנו חיים.