האם מצות באמת משמינות יותר מלחם? צפו (צילום: אור גלזר)
האם אגרת הגודש תעבוד בתל אביב? | צילום: אור גלזר

שרי האוצר והתחבורה מתכננים להטיל "אגרת גודש" על הנהגים הנכנסים לתל אביב. בכל פעם שבעיית העומס הבלתי נסבל בכבישי גוש דן עולה לכותרות, שולפים הפוליטיקאים את רעיון אגרת הגודש כפיתרון קסם ומנסים לשכנע אותנו שאם זה עובד בלונדון, זה בטח יעבוד בגוש דן.

הבעיה היא שתל-אביב אינה לונדון, ואי אפשר לייבא משם רק חצי פיתרון. בלונדון יש מערכת ענפה ויעילה של תחבורה ציבורית המורכבת מ-11 קווים של רכבות תחתיות, רכבת קלה ורכבת עילית שמגיעות בתדירות של 3 דקות ואף פחות מזה בשעות העומס.

בנוסף, קווי אוטובוסים משלימים את תוואי המסילות ומתואמים ללוח הזמנים של הרכבות, כך שנוסע שמגיע ברכבת ומעוניין להמשיך ליעדו באוטובוס, כמעט ולא ממתין בתחנה. אם קורה שהוא צריך להמתין, צג דיגיטלי בתחנה יציג לו מתי האוטובוס יגיע על-פי נתוני הגי'-פי-אס המתקבלים מהאוטובוס.

ומה בגוש דן? אנחנו ממתינים כבר למעלה משלושים שנה לרכבת הקלה שתסיע אותנו כל יום לעבודה ובחזרה, אבל מסתמן שנצטרך להמתין לפחות 30 שנה נוספים. ואם נרצה לנסוע באוטובוס, נגלה במהרה שהוא מגיע בתדירות נמוכה, נוסע במסלולים מפותלים ותמיד מאחר.

כשהאוטובוס כבר יגיע, הוא יהיה מלא עד אפס מקום ולא יאסוף נוסעים בתחנה. אם נהיה מעוניינים להסתמך על רכבת ישראל, נגלה שקווים רבים מושבתים בגלל עבודות תשתית או בגלל תאונות חוזרות ונשנות וזאת מבלי שמציעים לנו פיתרונות חלופיים.

לונדון בתוך לונדון (צילום: איתי פליבה)
לונדון. להם יש אלטרנטיבה, לנו אין | צילום: איתי פליבה

כשנרצה לתכנן את הנסיעה בתחבורה הציבורית, נצטרך לדלג בלוליינות בין אתרי האינטרנט השונים והלא ידידותיים של אגד, דן, קווים, רכבת ישראל ואחרים ולבנות בעצמנו את המסלול היעיל ליעדנו.

אם נחזור רגע למצב בלונדון, הנוסע יכול להיכנס בקלות לאתר התחבורה הציבורית של לונדון להזין את מקום המוצא והיעד והמערכת תראה לו את המסלול המהיר ביותר להגיע ליעדו בהסתמך על כל אמצעי התחבורה הציבורית הקיימים בלונדון. אם ישנה תקלה או עיכוב באחד הקווים, המערכת מתעדכנת בזמן אמת ומציעה מסלול חלופי. קיימת כמובן גרסה של האתר לטלפונים ניידים ואפשר להירשם לשירותי עדכון באמצעות מסרונים.

כשהטילו על הלונדונים 'עמלת גודש', הציעו להם בתמורה מערכת תחבורה ציבורית נוחה ויעילה שתביא אותם בזמן לעבודה. בעוד שבישראל מי שמשתמש בתחבורה הציבורית עושה זאת מחוסר ברירה, הלונדוני מעדיף מבחירה להשאיר את המכונית שלו בבית ולנסוע לעבודה בתחבורה הציבורית. הוא יודע שבדרך הזאת הוא יגיע ליעדו יותר מהר, בזמן והרבה יותר רגוע. הוא יודע שמישהו למעלה מכבד את הזמן שלו ודואג שהדברים יעבדו ביעילות.

אם שרי התחבורה והאוצר רוצים לייבא מלונדון את עמלת הגודש, הם צריכים להביא משם את הפיתרון הכולל, זאת אומרת לייבא משם גם את התחבורה הציבורית היעילה ואת הרכבות התחתיות. אבל לעשות את זה לוקח הרבה זמן, ו"תהליכים ארוכי טווח" הם לא בלקסיקון של הפוליטיקאים בישראל.

אז למה לתת למישהו אחר לקצור את הפירות בקדנציה הבאה? יותר קל להמציא פיתרון חלקי של מס גודש ולעשות כותרות. ומי יטפל בבעיה מהשורש? זה לא באמת משנה, גם ככה לישראלים יש זיכרון קצר.

הכותב הוא חבר דסק האינטרנט של חדשות 2 ומתגורר בלונדון

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק