באמריקה צופים בממשלות איטליה ויוון מתמוטטות תחת נטל החובות. אבל גם במבט פנימה יש תחושה של חוסר נוחות בממשל אובמה מביט לעבר קו הסיום שוושינגטון הציבה לעצמה כדי להסדיר את נושא החובות, למרות שהקו הזה מלאכותי לחלוטין.
"זה הרעיון הכי טיפשי ששמעתי מזה זמן רב", אמר המועמד במרוץ הרפובליקני לנשיאות ניוט גינגריץ'. טיפשי או לא, הרעיון נועד להכניס אל החוק האמריקני תנאים ועונשים שיאלצו את הדמוקרטים והרפובליקנים להגיע להסכמה על תנאי הגבלת הגירעון. אחרי חודשים של דיונים, תם הזמן.
"בדרך כלל, בית הנבחרים והממשל לא עושים שום דבר עד הרגע האחרון", אמר הארי ריד, אחד מבכירי המפלגה הדמוקרטית, והוסיף "הדקה האחרונה הגיעה במהירות".
המחוקקים מלכדו את עצמם בחוקים שהם עצמם חוקקו
הדמוקרטים רוצים להעלות את המיסים ולחסוך בהוצאות, רוב הרפובליקנים מתעקשים רק על קיצוץ בהוצאות. כשקו הסיום מגיע, מנהיגים מבית הנבחרים יושבים בוועדה מיוחדת, שחצויה בין שתי המפלגות, ומתקשה מאוד במציאת הדרך לקצץ לפחות 1.2 טריליון דולר במשך 10 שנים.
אם הוועדה תצליח לסגור עסקה, הקונגרס והנשיא ברק אובמה יאלצו להתחייב אליה בחודש הקרוב. אם לא תהיה עסקה, החוק יקצץ בתקציב של וושינגטון, ויפגע באופן שווה בשתי המפלגות באמצעות קיצוצים בתקציב הביטחון שכואבים לרפובליקנים, וקיצוצים במערכת הרווחה שנוגדים את האינטרסים הדמוקרטים. החוק אמנם נועד לקדם פשרות, אבל לפשרה הזו המחוקקים מתקשים מאוד להגיע.
יש דרך קלה לצאת מהבעיה. הקונגרס יכול להעמיד את החוק להצבעה מחדש והקיצוצים הכואבים פשוט יבוטלו. הבעיה בפתרון הזה היא שכדי להפעיל את האופציה הזו , הנשיא אובמה צריך לחתום על החוק החדש, ואין לו שום כוונה לעשות את זה.
יש עוד דרכים מסובכות יותר ופחות כדי להתמודד עם קו הסיום המלאכותי הזה. אפשר לטייח את חילוקי הדעות בין נציגי המפלגות, אבל פשרה תעורר ביקורת בין הבוחרים ורק תגביר את חוסר האמון של הציבור בבית הנבחרים, שגם כך לא נמצא בשיאו בימים אלה. כך נוצר מצב בו המחוקקים שדחפו את עצמם לעומק הקונצנזוס, מלכדו את עצמם בטריקים שהם עצמם חוקקו.