בחירותו של מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, לנשיאות מצרים יצרה מציאות חדשה במזרח התיכון שרגיל לטלטלות. הבחירה במורסי ודאי לא היתה מה שרצו בישראל והיא אמורה לשמור אותנו עירניים ולגרום לנו לעקוב אחר ההתפתחויות במדינה הסוערת.
מפלגת האחים המוסלמים אליה משתייך הנשיא הנבחר, היא תנועת "אחות" של החמאס. מדובר במפלגה שבאופן מסורתי התנגדה להסכמי השלום, אך כפי שאמר פעם אריאל שרון: "מה שרואים מכאן לא רואים משם". האחריות והמשרה מחייבים ומורסי כבר מדבר על כיבוד הסכמי השלום.
המצרים מקבלים כעת מנהיג כפי שהם רצו. איש שטח עממי שזוכה לתמיכה רחבה במצרים. מצד שני, הוא גם אדם משכיל שהתחנך בחו"ל ובניו נמצאים בארה"ב. הוא אינו מנהיג מבטן ומלידה, לא אדם שהכשיר עצמו לתפקיד ואין לו ניסיון ויכולת מוכחים. המצרים בחרו בעיקר מישהו המייצג את התנועה ממנה הוא בא.
האכלת 86 מיליון מצרים קודמת לסכסוך עם ישראל
אם האחים המוסלמים ירגישו "על הגל" ושהם מספיק חזקים מול שלטונות הצבא, הם ידחפו לכיוונם. דבר דומה קרה בטורקיה בה התרחש מאבק בין התנועה האסלאמית של ארדואן לבין הצבא - וכולנו יודעים כיצד זה נגמר, הגנרלים בכלא וארדואן צוחק כל הדרך אל הבנק.
אין משמעות רבה בשלב זה לאמירות המצריות על חיזוק הקשרים האסטרטגיים עם אירן. הצבא כבר הודיע כי לנשיא אין סמכויות בתחומי הביטחון והחוץ. כך שמעבר להצהרה אין סיבה לדאגה בקרב מערכת הביטחון הישראלית.
למורסי יש 86 מיליון מצרים להאכיל ולכן הסוגייה הישראלית לא תהיה בראש מעייניו למרות ההצהרות שייתכן שיגיעו. על כס הנשיאות המצרית לא יושב ידיד ישראל ולכן צריך לקחת את זה בחשבון בפעם הבאה שתתחיל התלקחות נוספת ברצועת עזה.
אייל זיסר הוא פרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב