השגיאה של איזנקוט בנאום קבלת המנדט מהנשיא | פרשני חדשות 12

הפגישה מחר בין גדי איזנקוט לאביגדור ליברמן עשויה להיות מכרעת. בסביבת איזנקוט מנסים להבין אם מאחורי עמדת ליברמן עומדת שאיפה להגיע בעצמו לראשות הממשלה או לרוטציה, או שמדובר במחלוקת טקטית על הדרך להקמתה. להערכתי, חילוקי הדעות טקטיים.

לצד זאת, יש היגיון בטענת איזנקוט: ההתעקשות הפומבית לצרף תחילה את החרדים מצמצמת את אפשרויות המשא ומתן ומעלה את המחיר שידרשו. השאלה היא מה ליברמן יודע על נכונות החרדים להצטרף - לא רק ביהדות התורה, אלא גם אצל דרעי.

המשא ומתן צפוי להתנהל בקצב הישראלי המוכר: הכרעות בדקה ה-90, ואז עוד הארכה ופנדלים. איזנקוט דוחק בליברמן להקים ממשלת חירום לאומית, אך ליברמן רואה בהישענות על 19 האצבעות של המפלגות הערביות מכשול מהותי. לכן, האמירה המעניינת בנאום איזנקוט הייתה שכולם יידרשו לוותר על חלק מהבטחות הבחירות. ליברמן כבר נסוג מההתנגדות לשותפות עם החרדים, ובנט שותק. השאלה היא על מה אייזנקוט עצמו מוכן להתפשר.

ממשלת מיעוט בתמיכה חיצונית של המפלגות הערביות לא תהיה הפרת הבטחה מצידו: זה התרחיש שהוא מציג כבר שמונה חודשים. לכן, שתי הפשרות האפשריות שכדאי לבחון הן הסכמה לחוק פטור מגיוס שייתן מענה לדרישות החרדים, בניגוד להתחייבויותיו בנושא, או חזרה מההבטחה שלא לשבת עם נתניהו. בשני המקרים מדובר בוויתור משמעותי, שיבהיר לאן מועדות פניו.

פרישתו של אריה דרעי מהכנסת נראית דרמטית, אך אינה משנה את מוקד הכוח בש"ס: הוא יישאר יו"ר התנועה וימשיך לקבל את ההחלטות. ינון אזולאי צפוי לעמוד בראש הרשימה בכנסת, אך הסמכויות יישארו בידי דרעי.

בהודעתו הרשמית הסביר דרעי כי הוא מבקש להקדיש זמן לפעילות בשטח ולחיזוק הקשר עם הציבור, וציין שהנציגים החדשים הוכיחו את עצמם. ברקע הפרישה עומדת גם עייפות מהעבודה בכנסת, שעליה אני שומע כבר זמן רב ושמתבטאת בנוכחותו המצומצמת במשכן. אחרי ההסתגרות וחשבון הנפש בשבוע שעבר, זה המהלך שנבחר: יציאה מהכנסת, תוך שמירה על השליטה במפלגה.

המחלוקת בין איזנקוט לליברמן נוגעת ליכולת לקיים ממשלה לאורך זמן, מעבר להשבעתה. כבר בתוך כשלושה שבועות צפויה לעמוד על הפרק העברת תקנות יו"ש, ובהמשך גם התקציב - מהלכים שיחייבו תמיכה לא רק של רע"ם, אלא גם של הרשימה המשותפת.

מבחינת ליברמן, התלות הזאת היא קו אדום: הוא חושש שהממשלה תיכשל ותחזק את נתניהו, ומבקש להבטיח מראש בסיס יציב ובעל לגיטימציה ציבורית. ניסיונו בכנסת מחדד עבורו את הקושי בגיוס תמיכה חוזרת מהמשותפת, בעוד אייזנקוט מתמקד בהשבעה מתוך הנחה שאת יתר הקשיים אפשר יהיה לפתור בהמשך.

קשה לראות מי בגוש השינוי יסכים להצטרף לממשלת אחדות שבה נתניהו יכהן ראשון בראשות הממשלה, לנוכח ניסיון העבר והחשש שישמש אותו לצרכיו הפוליטיים. עד כה, נתניהו לא הציע מתווה שבו יוותר על הכהונה הראשון ברוטציה. נכונות מפורשת מצידו לפשרה כזו הייתה משנה את הדיון באפשרות להקמת ממשלת אחדות.

מי שקרא את הטקסט המלא של נאום נתניהו יודע שהוא לא באמת מציע אחדות בשום צורה. הוא גם לא אמר שהוא מוותר על השותפים שלו - צעד מקדים עוד לפני הדיון ברוטציה. הוא אינו מושיט יד לאחדות, אלא מנסה לסכל הקמת ממשלה אחרת.

שותפות בין יהדות התורה לגוש השינוי תדרוש פשרה מרחיקת לכת. ההכרעה אינה בידי חברי הכנסת החרדים, אלא בידי הרב לנדו, שאוחז בתפיסה נוקשה מאוד. גם אם נציגי המפלגה יציגו בפניו הישגים במשא ומתן, הם יצטרכו להסביר לו שההסכמות עדיין כוללות גיוס של אלפי חרדים לצה"ל. קשה לי לראות את הרב לנדו מאשר הסדר כזה.

אחדות היא האפשרות היחידה זולת בחירות, אבל ההצעה של נתניהו היא הצעה שרלטנית. מי שמציע אחדות צריך לומר גם על מה הוא מוכן לוותר ואילו פשרות הוא מוכן לעשות בתוך הקואליציה והגוש שלו. נתניהו יכול היה להפגין יותר אומץ לב ציבורי זה תפקידו כראש ממשלה, והוא עדיין לא עשה זאת.

אחדות תהיה אופציה כשהצדדים יתקלו בכל הקירות: האפשרות להישען על המפלגות הערביות, מבחוץ או מבפנים, שירדה מהפרק לפחות מבחינת ליברמן. גם האפשרות לצרף את החרדים כמעט בלתי אפשרית כל עוד ש"ס עומדת בסירובה להצטרף לעסקה כזאת, וזאת לצד בג"ץ ומכשולים נוספים.

האפשרות שהחרדים יצטרפו לממשלה אינה משחק פוקר מול נתניהו, מהטעם הפשוט שאין לו מה להציע להם. אילו הייתה לו הצעה, ברור שהיו מנסים למצות קודם את האפשרות אצלו. גם מבחינת הרב לנדו, גוש הימין ונתניהו אינם בראש סדר העדיפויות.

השיקול המרכזי כרגע, גם ברחוב החרדי, הוא סוגיית הגיוס. מבחינתם, מי שיביא להם פטור מגיוס הוא מי שילכו איתו. ההשתייכות לגוש פוליטי כזה או אחר אינה השיקול שמכריע עבורם.

אפשר להעריך במידה מסוימת של סבירות שליברמן מביא בחשבון שלא יהיה אפשר "לרבע את המעגל" ב-42 הימים הקרובים. אם המאמצים להרכבת הממשלה לא יצלחו והמנדט יגיע לכנסת, ייפתחו אפשרויות אחרות. ייתכן שהוא מבקש לשמור לעצמו את המשבצת הזו - מהלך חכם מבחינתו הפוליטית, שמשאיר לו אפשרות להוביל בעצמו בהמשך.

על רקע חילופי ההודעות בין ליברמן לאיזנקוט ביממות האחרונות, בנט מקבל את ההחלטה הנכונה ביותר מבחינתו: לשתוק ולשמור את הקלפים קרוב לחזה. הוא אינו יודע איזה קלף יישרף בימים הקרובים, ואין לו סיבה להיות זה ששורף אותו. כך הוא משאיר את האפשרויות פתוחות. גם ב-2021, בדרך להקמת ממשלת השינוי, המהלך נחשף רק לאחר שהחלו להתגבש סיכומים, ואחרי שכבר נאמר שהממשלה ירדה מהפרק. נדמה שאייזנקוט וליברמן הקדימו מעט את שלב החשיפה.

גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן צפויים להיפגש מחר בארבע עיניים, בניסיון ללבן את האווירה ולסכם דרך פעולה במאמצים להקמת הממשלה. השניים רואים בממשלה עם המפלגות החרדיות את היעד הסופי, אך חלוקים על הדרך להגיע אליו. הפוסט שפרסם ליברמן נועד להדוף את החשדנות בגוש השינוי שלפיה הוא מנסה להכשיל את אייזנקוט כדי להגיע בעצמו לראשות הממשלה.

איזנקוט מבקש להשביע ממשלה תחילה ולקבוע עובדות בשטח, מתוך תפיסה שהמהלך יחזק את כוח המיקוח ויאפשר לצרף את החרדים בתנאים נוחים יותר. מנגד, בסביבת ליברמן סבורים שממשלה שתוקם בקולות הרשימה המשותפת תעורר התנגדות כה חריפה, עד שהחרדים לא ירצו להצטרף אליה בהמשך.