36 שעות לבחירות: הבליץ האחרון של המתמודדים | כל הפרשנויות

הבקשות האלה של נתניהו מטראמפ ומגורמים נוספים אומרות שאין לו קמפיין, שאין לו שפנים בשרוול. לאימא של אריאל שרון, ורה שיינרמן, כשהייתה שולחת את אריק הקטן לריב עם הערבים או עם המפא"יניקים במושב, הייתה אומרת לו: "תסביר להם ככה שיבינו". אז גם נתניהו אומר לטראמפ: "בוא תתמוך בי ככה שהישראלים יפנימו את זה".

וכמו שאמר עמית, ברור שהנושא האיראני טוב לנתניהו, רק לא צריך להפיל פצצת אטום על תל אביב. בסוף, מבחינת העובדות, נתניהו הביא את איראן לכמעט גרעין.

בכל מקרה, אין לנתניהו קמפיין. יש לו רק הפחדה, הפחדה, הפחדה. הוא יכול היה לשקול לקבל תמיכה מפוטין, שיסביר לישראלים שאפשר להתקיים בכלכלת בלוקצ'יין, אבל זה ירד מהפרק.

ולכן, אם הוא מביא כל כך הרבה הפחדות, התקווה היחידה שיש לו בצד היא טראמפ, שעדיין איתנו, לפחות לשנתיים. אחרי השנתיים האלה, אלוהים גדול.

אין ספק שהנכס העיקרי של נתניהו בשבועות האחרונים, מהלך הקמפיין העיקרי, היה התמיכה של דונלד טראמפ. היא בהחלט יכולה להיות שיקול הצבעה, היא יכולה לשנות את סדר היום, ולו ל-12 שעות במדינה המטורפת שלנו, והיא מאוד עוזרת לנתניהו למסגר את האירוע.

אין שום ספק שאם הבחירות היו ממוקדות כולן בנושא האיום האיראני, יגיד כל קמפיינר, גם אצל גדי איזנקוט, בנט, ליברמן ואחרים – נתניהו היה בעמדת יתרון מובהקת.

לכן הם לוקחים את זה, בצדק מבחינתם, לנושא החרדי, חלקם גם ל-7 באוקטובר. אבל ברור שהנושא האיראני טוב לנתניהו. על הרקע הזה, תמיכה נוספת מדונלד טראמפ היא טובה.

אני חושב שטראמפ מחכה, בין היתר, לראות את התוצאות שיגיעו מחר בבוקר, שעוננו, מברזיל, כדי לראות מה הוא הולך לעשות. הוא מחכה מן הסתם גם לסקרים אצלו, כדי לראות אם שווה לתת את מה שהוא רואה כגרוש ללירה, או שחסר עדיין לא מעט מהגרוש הזה.

רק שני יוזרים מרשים לעצמם לפרסם תמונה של פצצת אטום מעל תל אביב: משמרות המהפכה באיראן ובנימין נתניהו בישראל. הפחדה, הפחדה, הפחדה. מצד שני, אפשר להגיד: רגע, מה אתם נבהלים מהאטום? כולנו הולכים בכלל לחיות בביטקוין בקרוב, וזה הרבה יותר גרוע.

במשמרת נתניהו, אני עכשיו הולך רק לעובדות – עובדות שאי אפשר להתווכח עליהן. במשמרת נתניהו, איראן הגיעה למרחק נגיעה ממש מהגרעין, בעיקר בזכות זה שהוא הצליח לשכנע את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין. ואז גם האיראנים כבר לא היו מחויבים אליו והתחילו להעשיר אורניום כמו מטורפים.

אחר כך יצאנו למלחמה. היינו בשני סבבים. בתום כל אחד מהם הוא הודיע שזה נגמר, שהסרנו את האיום. אני מצטט: "לדורי דורות", והסכנה חלפה. אגב, הוא אמר שהיו להם פצצות אטום. לא היו להם.

עכשיו אנחנו פתאום, אחרי שהסרנו את האיום, חוזרים אליו. המסקנה היחידה היא פשוטה: האיום האיראני – קרוב או לא קרוב, קיומי או לא קיומי – תלוי לא בעובדות אצל נתניהו, אלא בעיתוי. כשזה אחרי המלחמה שיצאתי אליה, הוא לא קיים. כשזה לפני הבחירות, שאליהן אני מגיע במצב לא כל כך טוב, הוא קיים ועוד איך.

קמפיינים בנויים על שני אלמנטים: פחד ותקווה. נתניהו, היסטורית, הכפתור של הפחד אצלו תמיד נמצא על סף עיוות.

כולנו זוכרים מ-96' את "פרס יחלק את ירושלים" הרבה יותר מאשר את "נתניהו – עושים שלום בטוח". כולנו זוכרים את "הערבים נעים בכמויות לקלפיות" מ-2015, יותר מאשר סיסמה חיובית.

בכל זאת, הרושם עכשיו הוא שבאופן לא כל כך נשלט, האירוע של נתניהו הגיע כשהכפתור כבר כמעט נשבר.

נתניהו אומר בעצם: "אם לא תצביעו לי, טראמפ לא יתקוף באיראן וישראל תושמד". יש דרך חיובית יותר להציג את זה, למשל, כן? אפשר להגיד: נביא נורמליזציה עם סעודיה, המשטר האיראני ייפול ונחיה איתם בשלום. הדבר הזה נהדר לקמפיין הליכוד.

אני חייב להגיד, אחרי שצפיתי בריאיון בערוץ 10, שבו הזהיר נתניהו מסנקציות על הבנקים הישראליים, אני לא מתרשם, ואני אגיד את זה בזהירות - שהיה מדובר בהחלטה מודעת ללכת על פחד ב-150 אחוז ולשכוח כל מרכיב אחר. לכן, לדעתי, מבחינת קמפיין, 36 שעות לפני הבחירות, לא מדובר במהלך מדויק, בלשון המעטה.

יש גם מציאות. המשחק יהיה עכשיו על איזה גוש יהיה גדול יותר בחברה הציונית בגלל אחוז ההצבעה במגזר הערבי. אם גוש השינוי יזכה תחילה הוא ישביע ממשלה ואז ינסה להרחיב אותה. אם נתניהו יהיה מאוד קרוב הוא יעשה כל מה שהוא יכול ויש גם צפי להתחממות ביטחונית.

כשמדברים על הנדסת תודעה, צמד מילים פופולרי לאחרונה, לקרוא ל-56 מנדטים 50 מנדטים – זו הנדסת תודעה. הקואליציה הזו, שהביאה מספר גדול של מנדטים בבחירות האחרונות, אם היא מסיימת עם 50 מנדטים, זו תוצאה מוחצת שמשנה לחלוטין את מאזן הכוחות בכנסת ואת השאלה מי מנהל את המשחק.

גם תוצאה שלא מגיעה ל-61 מנדטים היא משמעותית, ואני מבין שזה מאוד קשה. תוצאה של 58–59 מנדטים, כשיש את סגלוביץ, היא סיפור שונה ממצב שבו לכל גוש יש 52 מנדטים. אולי יהיו הפרת הבטחות ושבירת התחייבויות. יש תרחישים שיכולים להתרחש מול תוצאה מספיק דרמטית.

אני חושבת שנתניהו הבין שאולי זה הולך רחוק מדי כשפרסם את הדמיית פטריית האטום מעל תל אביב, אבל הוא אמר, קודם כול, בחירות הן לא מה מדברים אלא על מה מדברים. ובכל זאת, השיח הזה עדיף לו על הגיוס ועל יונתן אוריך ועל כל הדברים, הוא גם כותב את זה בפוסט הזה. הוא אומר, עם כל הכבוד לנושאים האלה, בסוף הנושא הכי חשוב זה העניין האיראני, על זה תחשבו כשתלכו לקלפי, והוא כמובן עשה את זה בדרכו בפרובוקציה שתגרום לכולם לדבר על זה.

אני חושבת שבאופן כללי, נתניהו שגה, שהוא לא בחר קמפיין שאומר: "היו פה כמה שנים קשות של מלחמה, תנו לי לתרגם אותן עכשיו לפירות, להצלחה, לשקט, לריפוי". מה הוא מבטיח מיד אחרי הבחירות, עוד סבב של מקלטים מאיראן?

אני חושבת שפה הייתה הטעות שלו, הוא עושה קמפיין של 6 באוקטובר, ולא קמפיין של אחרי 7 באוקטובר, אבל אנחנו נדע בעוד זמן מאוד מאוד קצר, אם בכל זאת גם הפעם הוא ידע מה הוא עושה.

בגוש השינוי עדיין יש, גם ברגע זה, מתיחות פנימית גדולה סביב סוגיית המפלגה הגדולה. איזנקוט הולך על זה בכל הכוח, גם בפרסומים הממומנים. באמת, הוא משקיע בזה את כל מה שיש לו, והוא רוצה שהמפלגה שלו תהיה הגדולה ביותר. מטבע הדברים, זה מעורר מתח.

גם אצל בנט, אף שהוא לא סוטה ממשמעת הקמפיין, הוא הולך חזק על סוגיית הגיוס ועל הצעירים. ליברמן משיק קמפיין של הרגע האחרון, שעוסק בכך שתם עידן נתניהו. כמובן, הוא מדבר גם על סוגיית הגיוס. כלומר, הוא מנסה לשדר לבוחרים שלו שיש הזדמנות להחליף את נתניהו ואת החרדים.

אין ספק שהעובדה שהגוש הזה עדיין לא יודע בוודאות מי ינהיג אותו מייצרת מתחים פנימיים לקראת קו הסיום. גם זה, כמובן, גוזל אנרגיות מהמחנה.

הדמיית פטריית האטום בשמי תל אביב שפרסם ראש הממשלה נתניהו זו דרך מאוד משונה לשכנע את הציבור להצביע לו, לא נראה לי שזה הדבר שמפעיל את הציבור. אנחנו יודעים מי החזיק את ההגה עד עכשיו, מה קרה באיראן, מה לא קרה באיראן, האם אנחנו באמת שוב על סף השמדה. בעיני יש לנו איזו נטייה כשנתניהו עושה איזשהו מהלך לצאת מנקודת הנחה שזה הכול מבריק, גאוני ומתוכנן עד הקצה ועכשיו אנחנו רק צריכים לאמץ את מוחנו ולהבין למה זה כל כך גאוני. אני חושב שהפעם זה לא המקרה. לא מדובר במהלך מבריק, לא הפטרייה הגרעינית בטח שלא הדיבורים על הקריפטו.

זה נכון שנתניהו, יש הקלטה המפורסמת של נתן אשל, מדבר על זה שהפחד הוא הדבר שמניע מצביעים. אז נכון שיש לו, בבסיס תפיסת ההפעלה, מחשבה שאם לא תציע תקווה, לפחות תציע פחד. אבל הפחד הזה לא מספיק מלוטש בעיניי. אני חושב שיש כאן הצצה כן למה שקורה במוחו של ראש הממשלה, אולי אפילו אליבי לאותן סנקציות שכבר בדרך. רק שמה שמשונה זה ההנחה הדטרמיניסטית שזה מהלך שאי אפשר לעצור אותו, ואפשר לעצור אותו בכל מיני דרכים, אם רק ראש הממשלה היה מעוניין לנקוט.

גם בקמפיין הליכוד ב-2015 ניסה נתניהו להשתמש בטקטיקת ההפחדה כשבתשדיר הליכוד נראו מחבלים, על טויוטות לבנות, פושטות על שטחנו. מי היה מאמין? זה קרה בתעמולה של הליכוד ב-2015, ופגש אותנו ב-2023 במשמרת של נתניהו, שהזהיר מהתרחיש הזה. אני רק יכול להתפלל שמה שמככב בתעמולה של הליכוד ב-2026, פטרייה גרעינית על תל אביב, לא יפגוש אותנו לא בעוד שמונה שנים ולא בכלל.

ניסיונו של נתניהו לשכנע את טראמפ לפרסם הצהרת תמיכה נוספת במועמדותו זה באמת חלק מקמפיין ה"גוועלד" שנתניהו מתכנן. ודרך אגב, גם הוא תוכנן מראש – הכול היה ידוע, ובימים האחרונים היה ברור שזה מה שנתניהו יעשה. הוא היה מאוד רוצה לראות הודעה פומבית נוספת של טראמפ, וכמה שיותר קרוב לבחירות – כן ייטב.

נתניהו עובד בכיוון מרכזי נוסף, והוא לנסות לעורר את הבייס שלו באמצעות טענות גם על זיופים בחברה הערבית. אנחנו יודעים שנעשה סיעור מוחות יצירתי בעניין עוד לפני שהתבצע זיוף אחד, אבל גם בנושא המסר שהערבים נוהרים לקלפיות. זה לא סתם נשמע לכם מוכר: הפעם מנסים ללכת על טקטיקה מתוחכמת יותר, ובעצם לעורר את הקהל הימני והליכודי – גם בערוצים המזוהים עם הימין, וגם באמצעות הודעות וואטסאפ קוליות שמופצות בשעות האחרונות.

כלומר, מנסים להתחיל כבר עכשיו להעביר את המסר שהערבים יוצאים לקלפיות, אף שמערכת הבחירות עוד לא החלה. כרגע, מדובר בניסיון לעורר את הבייס בלבד, אבל בלי לעורר יותר מדי את הקהל הערבי.

נזכיר שב-2015 זה הגיע ל-15 מנדטים, ולכן הפעם מנסים לשחק כאן משחק מתוחכם יותר: להשתמש יותר במדיות היהודיות כדי להעביר את המסרים האלה, שכאמור, בשלב הזה אינם מבוססים על דבר. צריך לומר שמדובר בניסיון לעורר את הציבור, אבל לא לעשות זאת במדיות ארציות או בפרסום ישיר, כדי שלא ליצור את אותו אפקט נגדי – שהערבים באמת יוצאים בהמוניהם ומגיעים אפילו ל-16–17 מנדטים.