תשעה ימים לבחירות: הפרשנויות והמשמעויות הפוליטיות

כשראיתי את האמירה של ינון מגל, אני מודה שמיד הבנתי אותה כפי שהיא. לדעתי, כשהוא אמר קוף הוא באמת התכוון לאמירה מתחום הפשע.

אבל כל הארומה של הריאיון, מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי, היה דוחה ברמת הגזענות. הרי מה בעצם אומר ינון מגל? אתה יכול להיות מופעל כשאתה מזרחי ואתה יכול להפעיל כשאתה אשכנזי - זה המסר. הפוך לא יכול להיות.

לא הגיוני שאדם שהוא בן לעדות המזרח הגיע, התפתח בצבא ועכשיו הוא מועמד בכיר לראשות הממשלה. זה לא הגיוני בסיפור של ינון מגל, היה חייב להיות איזה באג בהפעלה.

זאת הגזענות האמיתית. הוא יכול להתנער מהמונח "קוף" ולהגיד שהוא לא התכוון לזה - בשורה התחתונה הוא יצא גזען.

אני חולק על כך שטראמפ רואה סקרים. גם בסקרי העומק מצבו של נתניהו לא טוב, והראשון שיודע את זה הוא נתניהו.

אני חושב שמעבר לבליץ הראיונות רק בערוצים שאומרים לו כן, אותי מטריד בליץ השקרים, כי בכל ריאיון הוא מפרסם שבעה או שמונה שקרים בוטים. פעם זה היה מבייש, היום הוא גאה בזה שהוא משקר.

ההתפרצויות האלה, כמו זו בערוץ i24, נגד מישהי שלא עשתה לו כלום - מעידה אולי שהוא מבין את מצבו. ועדיין, כמו שלא צדקנו בנושא טראמפ - הכול בבחירות האלה יכול לקרות.

טראמפ למעשה אומר לאזרחי ישראל: "תראו, אף אחד חוץ מנתניהו לא יתקוף באיראן. ואם אתם לא תתקפו באיראן אני בטח לא אעשה את העבודה בשבילכם - אז פשוט תצביעו נתניהו".

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של היחסים בין שתי המדינות, ב-26 מערכות בחירות, שנשיא תומך במפורש בראש ממשלה - וזה מגיע בנקודה שבה נראה שהיחסים בין השניים הם בשפל.

דיברנו גם לפני שבוע והסברנו מה השיקולים בעד ונגד, ואמרנו שיש בערך 30 אחוז סיכוי שהוא יתמוך בנתניהו. זה מה שקרה עכשיו.

אני רוצה להציע שמה שהשתנה בין היתר אלו הסקרים שהבית הלבן ערך, או יותר נכון ערכו עבורו בישראל, וניבאו בחודשים האחרונים תמונת מצב די עגומה מבחינת נתניהו.

כנראה שלטראמפ יש סקרים אחרים כרגע. אחרת, מה ההיגיון שלו בלהיכוות עוד פעם מעבר לים? מה ההיגיון שלו בללכת ולתמוך בראש ממשלה ותיק מאוד, שעשוי להיות מובס על ידי קואליציה ליברלית מרכז-שמאל? אחרי שעשה את זה עם אורבן והוכה, זה מאוד קירר אותו. מה השתנה? אני מנחש שהאירוע הוא סקרים.

בעימות הבחירות ב-1996, אמר מועמד צעיר ומבטיח לראש הממשלה המכהן שמעון פרס: "תפקידך לא להצטלם עם הילדים - תפקידך להגן על הילדים". זה כמובן היה נתניהו, שאמר גם באותו העימות לפרס: "אתה כל הזמן מודיע לנו על ההתרעות אבל אתה לא מונע אותן".

אנחנו נמצאים בעולם שבו מתייחסים לסיבוב שלישי עם איראן כאל נתון, ושהשאלה המרכזית היא אם זה יקרה לפני הבחירות או אחריהן. אמרו לנו שנכריע את חמאס - וחמאס נמצא עד היום בעזה. אז מה המטרה כרגע? עוד סבב ועוד סבב עד שנכריע את איראן, מדינה של 90 מיליון איש, מהגדולות במדינות תבל?

מי שאומר שמה שישפר את ביטחוננו הלאומי זה עוד סבב, ועוד אזעקות ועוד טילים - מתרחק מתפיסת הביטחון שליוותה את ישראל מיומה הראשון.

כי אם בסוף מרוב שנתניהו מתכנן לשפר את ביטחוננו הלאומי הוא סוחב אותנו לעוד מלחמה ועוד מלחמה - אז יש לנו בעיה.

נתניהו ללא ספק לוקח כאן את סיכון הבחירות הגדול ביותר שלו. זה יכול להתברר כמהלך מבריק, אבל אם וינטר לא ירד בסוף, ואם הוא יהיה פרטנר אופציונלי לממשלה אחרת, או שלא יעבור בכלל את אחוז החסימה - מדובר בסיכון.

אני חושב שבסופו של דבר מה שאנחנו רואים כאן זה שנתניהו מגלה בדרך הקשה שיש ימניים שתומכים בווינטר וחושבים שהוא לא מאור הגולה.

הבעיה העיקרית שנחשפת כאן היא העובדה שנתניהו לא מצליח להפוך את איזנקוט לדמון נוראי שהימין לא יכול להכיל בשום צורה, כפי שעשה בעבר לאהוד ברק, ציפי לבני ודומיהם.

אני רוצה לגלות לנתניהו סוד. יש כמה אנשים שלא חושבים שהוא מלך ישראל אלא הרע במיעוטו, ועדיין, בתנאים מסוימים, מוכנים שהוא יהיה ראש ממשלה ויצביעו למפלגות שתומכות בו לראשות הממשלה.

מדובר בקהל לא קטן וזה גם לא תקדים. ב-2009 נתניהו ישב עם אהוד ברק שלא ממש תמך בו, ב-2013 עם ציפי לבני, ואז עם כחלון - ולבסוף עם בני גנץ.

לפתע הגיע וינטר, שלא מדקלם במאה אחוז את דף המסרים של הליכוד - ועושים לו את המוות בצורה לא הוגנת.

אני פחות מתרגש מהתוכן של הדברים נגד וינטר, אלא יותר מהאסטרטגיה הקלוקלת. יועז הנדל לדוגמה הצהיר שהוא ילך עם גוש השינוי בתנאים מסוימים, אז נתניהו הולך ומסכל דווקא את וינטר שאמר שילך איתו?

גדי איזנקוט יצא בערך לפני חודשיים במהלך משולב: הקטנת גוש + קמפיין שתייה. הקטנת גוש זו ההצהרה על ממשלת מיעוט, שבזמן אמת נראתה כמו הבטחת הבחירות המוזרה ביותר בהיסטוריה. כי אם ממשלה צרה היא ממשלה רעה לארבע שנים - אז ממשלת מיעוט היא ממשלה רעועה לארבעה חודשים.

עם זה אתה יוצא לאנשים ואומר להם "תצאו מהבית ותצביעו, נקים ממשלת מיעוט שתתפרק אחרי כמה חודשים ונלך לבחירות חוזרות?".

מה ההשלכות של הדבר הזה? קודם כול ההסתמכות על המפלגות הערביות. היו מספרים שבדקו כמה המפלגות הערביות מקובלות על גוש השינוי. לפני כמה שבועות 40 אחוז מגוש השינוי התנגדו, ובשבוע האחרון המספר ירד ל-25 אחוז.

אנשים יכולים לומר שהמהלך של איזנקוט עבד, אבל מה קרה? אלה שמתנגדים פשוט עזבו בגלל הקמפיין של נתניהו שאומר שאיזנקוט ילך עם הערבים. איזנקוט מצדו גם לא מכחיש.

עכשיו נשאר ליברמן, שאומר שאצלו בערך 27 אחוזים מתנגדים לישיבה עם הערבים. הוא מבין שרבע מהמצביעים הקיימים שלו עזבו, ולכן אין לו ברירה אלא לצעוק ולדפוק על השולחן שהוא לא ישב עם רע"ם.

ולגבי קמפיין השתייה - במחקרים שנעשו השבוע רואים שפוטנציאל איבוד המנדטים של ליברמן הוא כארבעה מנדטים - בעקבות הקמפיין הזה. קמפיין המפלגה הגדולה, שכבר לא קשור לערבים, נותן לליברמן עוד סיבה לצאת נגד איזנקוט.

מה ההבדל בין חובב אש לבין פירומן? חובב אש אוהב את הלהבות, הפירומן מצית את האש. מה שליברמן עשה ביומיים האחרונים זה להצית אש שכמעט נעלמה מגוש השינוי, ולייצר תבערה שלא ברורה מהי תועלתה.

ליברמן, כרבים אחרים בגוש, כועס על איזנקוט על קמפיין המפלגה הגדולה וחושב שהוא מייצר נזק לאינטרס הגושי. אבל לליברמן יש עוד שיקול: הוא מאמין שהוא יכול להביא אליו ליכודניקים וימנים מאוכזבים, והעובדה שהוא נתפס כחלק אורגני מתוך הגוש שבו נמצא גם יאיר גולן, גורמת לו נזק. לכן, הוא מנסה לבדל ולהרחיק את עצמו על מנת להביא קולות מימין.

על הדרך הוא מייצר כאן בעיה במספרים: הוא אולי מרחיק את עצמו מהגוש, אבל מקרב את כולנו לבחירות מועד ב': הוא אומר לא לממשלה עם ערבים, לא לממשלת מיעוט שנסמכת על הימנעות, לא לממשלה עם חרדים וגם לא לממשלת אחדות כלשהי עם נתניהו. אולי זה טוב לקמפיין, אבל לא למספרים.