שמונה ימים לבחירות: הפרשנויות והמשמעויות הפוליטיות

לפי הנתונים מהסקר הערב, ייתכן שאנחנו בדרך לשיעור הצבעה מהגבוהים שהיו כאן בעשור האחרון. נכון להיום, 72% מהנשאלים מצהירים שהם מתכוונים להגיע ולהצביע בקלפי.

מלקחי העבר, ברגע האמת הנתון הזה אפילו עולה. ב-2021 ב-2022 שיעור ההצבעה בפועל היה גבוה בכשתי נקודות האחוז מאשר נתוני הסקר שבוע לפני הבחירות.

כלומר, אם המגמה הזו תמשיך גם הפעם, אנחנו עשויים לסיים עם 74 אחוזי הצבעה לעומת 70.6 בבחירות הקרובות.

הסיפור המעניין באמת נמצא דווקא בפילוח לפי גושים. בקרב מצביעי האופוזיציה, 81 אחוזים הצהירו שהם יגיעו להצביע, לעומת 74 אחוזים בקרב מצביעי הקואליציה. מתברר שהנתון הזה, שבוע לפני הבחירות, סיפק לנו בעבר אינדיקציה מאוד מעניינת לשאלה: מי מהגושים התחזק בפועל במפת המנדטים.

ב-2021, שבוע לפני הבחירות, כמעט שלא היה הבדל בין המחנות בנכונות לצאת להצביע. אז לא בדקנו גושים אלא זיהוי פוליטי (ימין או שמאל). בתוצאות האמת, שיעור ההצבעה הכללי היה די נמוך והגיע ל-67.4 אחוזים. השטח של נתניהו היה רדום, והשיג 52 מנדטים בלבד בלי בנט. הסוף ידוע - הוקמה ממשלת בנט-לפיד.

ב-2022, אז שבוע לפני הבחירות הסתמן שינוי דרמטי. בגוש הימין חל זינוק חד בנכונות להצביע ל-73 אחוזים. ביום הבחירות, קמפיין ההמרצה של נתניהו העיר עוד את השטח, שיעור ההצבעה הארצי עלה - וגוש נתניהו השיג 64 מנדטים.

העלייה בהצבעה בימין לא הכריעה לבדה את הבחירות, מרצ נשארה מתחת לאחוז החסימה וגם בלד לא עברה, אבל במבט לאחור, שבוע לפני הבחירות הקודמות - הופיע בסקר הסימן הראשון להתעוררות השטח בימין.

בסקר הערב אנחנו רואים אינדיקציה ראשונה לשיעור הצבעה גבוה במיוחד בכל האוכלוסייה. כרגע נראה שהמצביעים של גוש השינוי יותר מגויסים לצאת ולהצביע, אבל נחכה לראות מי באמת יתייצב ברגע המכריע בקלפי וישים פתק.

בני גנץ משאיר על הרצפה כמעט אחוז וחצי מהקולות (לפי הנתונים בחדשות 12) - וזה לא מעט.

אנחנו במציאות מוזרה: נשיא ארצות הברית מביע תמיכה לראשונה במועמד בישראל, וזה פחות משפיע מהשאלה מה יקרה עם רסיס מפלגה מתחת לאחוז החסימה. לטראמפ אין בוחרים ממושמעים, ולבני גנץ יש אחוז וחצי ביד שמעניין מאוד איך ולאן הם יתפזרו.

השאלה הכי מסקרנת היא מה בני גנץ עצמו יצביע מאחורי הפרגוד, אבל השאלה החשובה היא מה יעשו בוחריו. אפשר להעריך בזהירות שהם יהיו באותו אזור חיוג: כלומר הנדל וזליכה יכולים להרוויח מהדבר הזה, אולי קצת וינטר ואולי קצת איזנקוט.

אבל גם המצביעים האלה שנשארו עם בני גנץ מתחת לאחוז החסימה, אלה מצביעים שאחוז החסימה הוא לא כל כך שיקול בעיניהם. לא הייתי מאריך בדיבור על הרסיס הזה אלמלא הוא יכול לעשות את ההבדל. ביכולתו להעביר וינטר או את הנדל וזליכה בסקר הבא, וזה אולי מה שיכול לשנות את תמונת הגושים. לכן, הרבה עיניים צריכות להיות על הדבר הזה.

בניגוד לגנץ שתמיד התלבט בעניין הפרישה, וינטר הבהיר שהוא רץ עד הסוף וגם הנדל וזליכה, מה שנקרא מבחינתם "קמיקאזה". זו הדרך שלהם לחשוב שהם עוברים את אחוז החסימה - גם אם הם לא עוברים, הם רצים. אם כך, יכול להיות שמיצינו את הפרישות.

ובמבט ימינה: מפלגת נעם, מפלגת הציבור החרדי ואולי גם תנועת אחי - שם נתניהו עדיין משקיע לחץ. הוא חושב שכמה אלפי קולות זה דבר ששווה להילחם עליו.

שווה מאוד לשים לב למדד ההתאמה לראשות הממשלה, בייחוד אחרי ההצהרה החד-משמעית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לא זו בלבד שזה לא משפר את מצבו של נתניהו במדד ההתאמה, אלא אפילו מרע אותו.

אם אנחנו מסתכלים על המספרים, בשבוע שעבר איזנקוט הוביל על נתניהו בעשרה אחוזים, עכשיו אנחנו כבר מדברים על 12. נפתלי בנט הוביל בשבוע שעבר באחוז אחד, עכשיו זה חמישה. מול ליברמן נתניהו ממשיך להוביל, אבל הפער מצטמק באחוז אחד. המגמה די ברורה.

חשוב לציין כי עדיין צריך לעכל את ההצהרה של טראמפ. אני מניחה שנתניהו עוד יעסוק בזה לא מעט וזה ילווה אותנו עד קו הסיום, אבל כרגע לפחות זה לא עוזר לו - אלא אפילו קצת ההפך.

גם אם כל המצביעים יחליטו פחות או יותר כמו תוצאות הסקר הנוכחי, עדיין יכולים להיות הבדלים דרמטיים. שמונה ימים לבחירות, ועדיין יש לנו שישה אחוזים וחצי מתחת לאחוז החסימה. זה שווה ערך לשמונה מנדטים שנשרפים. צריך לחלק למישהו את המנדטים האלה, אז לכן אנחנו רואים התחזקות של נתניהו, איזנקוט ובנט.

האירועים האלה ממש יכולים לשנות את המפה הפוליטית, גם אם לא יעבור יותר קול מגוש לגוש. יש לנו שני תקדימים מהעבר: אחד נקרא בשם המאוס "שתייה", שבו המפלגות הקטנות פשוט נשאבות על ידי הגדולות - וזה קורה ברוב הפעמים. לפעמים קורה גם דבר הפוך, והוא שמפלגות נמצאות על הגבול טסות למעלה.

מבלי לחזות, כרגע גם לנתניהו וגם לאיזנקוט יש אינטרס ומשאבים לעשות את הדבר הזה. עוד חזון למועד.

אנחנו יודעים שאנחנו חיים בעידן השקר, אבל זה אבסורד ששרים בממשלת ישראל אומרים "וינטר הוא פלסטין", כשהמנהיג שהם איתו הוא המנהיג הישראלי שחתום הכי הרבה על פלסטין. אצל נתניהו זו משמעות אחרת כי הוא ראש המחנה הלאומי-האמוני.

אפשר להתפלץ, הרי לפני יומיים נתניהו צייץ "תודה" למוואפק טריף על התמיכה, כשמתברר שזו לא קיימת בכלל. טריף עצמו אמר שהוא לא תומך ושכל דרוזי יצביע לפי מצפונו.

אנחנו פשוט מנרמלים את האירוע שבו אנשים תופרים עלילות שווא, משקרים שקרים גסים - והעולם שותק.

התקפת האמוק על וינטר ועל ללי דרעי מזיקה לנתניהו מאוד. זה מעורר מחשבות גם בלב התומכים של נתניהו: "מה אתה עושה לאיש? יכול להיות שזו טעות שהוא רץ - אבל עד לאן אפשר להגיע?". התשובה היא - עד לאן שרוצים.

זו לא טרגדיה, ככה זה תמיד. מה שמפתיע אצל בני גנץ זה שזה נמשך הרבה יותר פעמים ובהרבה יותר סיבובים מאשר אצל קודמיו.

לדוגמה, ציפי לבני הובילה את גוש "רק לא ביבי" עם 28 מנדטים, אחר כך שישה מנדטים, אחר כך התמזגה ונעלמה. יצחק הרצוג כמעט וכבש את ראשות הממשלה ונגוז - עד שהוא הצליח אחרי כמה שנים להיות נשיא המדינה. אני לא רוצה להזכיר את אבי גבאי, גבי אשכנזי ואחרים.

בני גנץ הוא תופעה מרתקת מכמה טעמים. הוא הביא שלוש פעמים יותר ממיליון קולות - והיום הוא לא מתמודד כי הוא לא יעבור את אחוז החסימה. בנוסף, אני חושד שהשנאה אליו, שהייתה בהתחלה מצד ימין ועברה לצד שמאל, היא לא כל כך בגלל שהוא שורף קולות, אלא בגלל שהוא היה אולי האדם האחרון בישראל עד להודעה חדשה שאמר שהוא רואה תהום, אבל שהוא חושב שהוא מסוגל לגשר עליה. נכון, הוא לא הצליח בסוף, אבל הניסיון היה שווה.

לידיעת מנהיג המחנה היום גדי איזנקוט, כי אולי עוד כמה שנים זה יקרה גם לו: יש את הניתוח שאומר שבני גנץ קרס כי הוא נכנס לממשלת האחדות עם נתניהו. אני רוצה להזכיר - גנץ ואיזנקוט נכנסו באותו יום לממשלה ועזבו באותו יום. לא יכול להיות שקבוצת הניסוי לא עוברת את אחוז החסימה, וקבוצת הביקורת היא המפלגה הגדולה בישראל כיום.

לדעתי מדובר ב"טעם החודש" - כל פעם יש מישהו אחר. זה היה גנץ, עכשיו זה איזנקוט - ולכן זה לא אומר שום דבר על האחדות או על צעדים אחרים.