התנגשנו בקיר: צעדי חירום שימנעו קריסה ישראלית בארה"ב

מזה ארבע שנים המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מזהיר שערעור היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית הוא סיכון חמור לביטחון הלאומי, וזאת למרות התחושה הכוזבת כי "יחסינו עם הבית הלבן מעולם לא היו טובים יותר" והתקדים של לחימה משותפת נגד איראן יצר תחושת שותפות גורל. ברם, בחירות האמצע לקונגרס בארצות הברית מהווים מפגש עם המציאות המחייב הסקת מסקנות.

אז בואו ננצל את העובדה שפגשנו את הקיר, ובואו ננצל את המשבר, כדי ללמוד שני לקחים לעתיד הביטחון הלאומי הישראלי ולהערכת סיכונים מסוג זה:

1. איומים המתפתחים לאט, שקשורים במגמות עומק דמוגרפיות, חברתית ופוליטיות, הם אמיתיים ומסוכנים. הם לא הפחדה דמגוגית מטעמים פוליטיים. זו מציאות מסוכנת שחייבים לטפל בה לפני שזה מאוחר מדי. הדבר נכון ליחסים המיוחדים עם ארצות הברית, כפי שהוא נכון להיעדר פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והגלישה הבלתי מבוקרת של ישראל למציאות של מדינה רב-לאומית ברוב ערבי מוצק.
2. מדינאות חכמה היא הפוך מנבואה שמגשימה עצמה. גם אם יטען מי שתמך בחיבור רק למפלגה הרפובליקנית שלא הייתה ברירה כי המפלגה הדמוקרטית "נטשה את ישראל״, הכישלון הנוכחי מוכיח כי ראיית הנולד ללא תיאוריית שינוי המציאות אינה אומנות מדינית. זוהי בסך הכול פרשנות תבוסתנית. החוכמה המדינית היא למנוע את הסיכון, לא רק לזהות אותו. ההימור על המפלגה הרפובליקנית הותיר את ישראל חסרת בית מפלגתי בארצות הברית. הקונצנזוס הדו-מפלגתי היחיד שראינו בבחירות האמצע הוא הריחוק מישראל ומאיפא"ק.

אז נכון, זה לא רק באשמתנו. למען האמת, רוב המגמות השליליות כלפי ישראל ונגד הערכים המכוננים של ארצות הברית נובעים מבעיות אמריקניות מבית. אנחנו פשוט "השכלנו" לשרבב עצמנו לתוך הקלחת המקוטבת והארסית של החברה האמריקנית. גט הכריתות מהמפלגה הדמוקרטית, שהחל בנאום האומלל ההוא ב-2015, ומדיניות ישראלית נעדרת חזון וחמלה, הפכו את ישראל למושא שנאה שמגלם את כל מה שהאמריקנים שונאים בנשיא טראמפ, ובעברם.

אז מה אפשר לעשות עכשיו?

ראשית, כשם שנבואה שמגשימה את עצמה אינה מדינאות, כך ייאוש אינו תוכנית. תמיד אפשר לשנות! במקרה הזה חייבים להתחיל מהר. הינה דוגמה לשישה צעדים מיידים שחובה על כל ממשלה נכנסת לממש. אלו צעדים שיוכיחו שלא רק שהממשלה התחלפה, אלא גם המדיניות התחלפה.

1. נדרשת מנהיגות רעננה שתשקף חזות אחרת לישראל. קיים כיום רכיב טינה אישי שאי אפשר לעקוף ואסור להתעלם מכך.
2. יש לחזק מיידית את הסכמי השלום שכבר השגנו (ירדן, מצרים, "הסכמי אברהם"). גם פסגת כינוס סמלית של מדינות השלום תהיה חשובה מאוד לטובת מסר החתירה לשלום כחזון בסיסי.
3. יש להצהיר כי מדינת ישראל מכבדת את הריבונות של מדינות ערב, וכל שטח המוחזק כרגע על ידי צה"ל הוא זמני. ישראל תכבד את השטח הריבוני של כל מדינה, בתנאי שכינון הסדר ביטחוני שיבטיח את ביטחון תושבי ישראל.
4. אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון, ובעיקר גילויי טרור נגד אזרחים, היא סיכון חמור לביטחון ישראל (התחממות ביטחונית, מעמדנו הבין-לאומי וסכנת סנקציות). ממשלת ישראל תפעל למעצר מיידי של המתפרעים ותעצור את האלימות הזו בנחישות וביעילות.
5. חזון מדיני בזירת עזה: ממשלת ישראל תממש את תוכנית 20 הנקודות בשיתוף פעולה עם "מועצת השלום". יש לחדש את המחויבות הישראלית לשיתוף פעולה עם הקהילה הבין-לאומית במאמץ להביא לפירוק חמאס מנשקו, ושיקום רצועת עזה תוך כדי קידום תהליך של דה-רדיקליזציה. יש להציב תוכנית שתבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל ותאפשר שיקום חייהם של אזרחי עזה שאינם מעורבים בטרור.
6. בהמשך לאמור לעיל, ממשלת ישראל צריכה להצהיר על מחויבות לחזון מדיני בזירה הפלסטינית. זאת בהמשך להתחייבות הממשלה היוצאת (סעיף 19 בתוכנית 20 הנקודות). לפיכך, חזון של ממשל עצמאי-פלסטיני הנפרד מישראל הוא אינטרס לאומי ישראלי. ישות פלסטינית ריבונית נפרדת מישראל מהווה חזון, שיישומו מורכב ורגיש, וצפוי כי מימושו יארך זמן רב. ברור כי פתרון שתי המדינות איבד מתוקפו ולא ניתן ליישום בעת הנוכחית. ולמרות כל זאת, ממשלת ישראל הנכנסת מחויבת להצהיר על נכונות להסדרה בזירה זו ולמצוא נתיב ביניים שיאפשר שמירה על הביטחון והגדרה עצמית פלסטינית.

ששת הצעדים הנ"ל נדרשים עבור מדינת ישראל והחברה הישראלית הרבה יותר ממה שהם נדרשים ליחסים הבין-לאומיים ולחברה האמריקנית. מימושם יבטיח את החיבור הישראלי לעולם הליברלי-דמוקרטי, ישפר את מעמדה של ישראל בארצות הברית ויחזק את הקהילה היהודית בגלות. וחשוב לא פחות, זה יבטיח כי הכלכלה הישראלית הנשענת על קשרים בין-לאומיים תמשיך להיות הפלא שאנו רואים כיום, לא תימשך בריחת המוחות מישראל ונשוב להיות גורם המעורר השראה והשתאות בקרב צעירים באירופה ובארצות הברית (אני עוד מהדור שזוכר את המתנדבים שבאו לעבוד בקיבוצים רק משום ההשראה החברתית והחזון שזה המחיש עבורם).

ומילה אחרונה על ביטול הסיוע הצבאי האמריקני לישראל: כל מה שנכתב פה אינו קשור ישירות לסוגיית ביטול הסיוע הצבאי האמריקני לישראל. אז נתחיל בהרגעה - לא יחסר לצה"ל ציוד לחימה חיוני - מערכות הנשק שכבר נרכשו (חוזים נחתמו מול חברות אמריקניות לרכש שלוש טייסות קרב) יגיעו לישראל. כל עוד לא יהיו סנקציות אמריקניות, כלכלת ישראל מסוגלת לעמוד בנטל הזה. אגב, אם יהיו סנקציות אמריקניות על ישראל, אז ביטול הסיוע הצבאי יהיה השולי מבין צרותינו.

עם זאת, בכל זאת מדובר בהתפתחות שלילית. ראשית, כי היא נאמרה על רקע בחירות האמצע, כאשר מטרתה המרכזית הייתה לשלול ממתנגדי ישראל את הטיעון שיוקר המחיה בארצות הברית נובע מהמימון של המלחמה בעזה (הם קוראים לזה מימון "רצח העם בעזה"), כלומר זהו ביטוי מוחשי לירידת מעמדה של ישראל בארצות הברית. שנית, כי הנטל על תקציב הביטחון יבוא על חשבון יתר משרדי הממשלה. כלומר, אם נמשיך לחיות במצב של מלחמה אין-סופית, אזי תקציב הביטחון יעלה והנטל של מימון המלחמה ישפיע על שאר התחומים החשובים (בריאות, חינוך, רווחה ועוד). הצהרת טראמפ היא צלצול השכמה מוחשי. זהו רמז עבה להכרח בחישוב מסלול מחדש, ואימוץ צעדי מדיניות מוחשיים שמתחילים את התיקון.

>>> תמיר הימן הוא אלוף במילואים, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ראש אמ"ן לשעבר