כרטיס הכניסה לממשלה הוא הג'וקר לניצחון

בתוך הדיונים על הרכבת הממשלה הבאה, בין השאלה מי יעמוד בראשה לשאלה מי יסכים לשבת עם מי, צריך להציב שאלה קודמת: מה הממשלה הזאת תהיה מסוגלת לעשות? ממשלה ציונית רחבה, ממשלת גיוס וממשלת משרתים. את המחויבות להרחבת השורות ולחיזוק הציבור המשרת צריך לקבוע כתנאי לשותפות, עוד לפני חלוקת התיקים.

הוויכוח מי יהיה הראש ומי יהיה הצוואר הוא ויכוח מטופש כשלא ברור לאן בכלל מתכוונים להסתכל. הראש והצוואר צריכים לעבוד יחד. הכיוון שאליו יובילו אותנו חשוב יותר מהשאלה מי מהם חזק יותר. לכן הדרישה ברורה: התעלו לגודל השעה. לפני שאתם מסכמים איפה כל אחד יישב, תסכימו לאן הולכים והאם בקונסטלציה שמתגבשת ניתן ללכת לאותו הכיוון.

מאסנו בממשלות משותקות. ממשלות שמצליחות להסכים מי יקבל איזה משרד, אבל מתקשות להסכים מה צריך לעשות בו. כל הכרעה חיונית הופכת לאיום קואליציוני, וכל איום מסתיים בעוד דחייה. הממשלה שורדת, ואת מחיר ההישרדות שלה משלמות שוב אותן משפחות.

מי שחושב שהפתרון למשבר הגיוס טמון במתווה שירות כזה או אחר, טועה. אפשר לנסח יעדים, לפתח מסלולים ולהתווכח על סנקציות, אבל שום מתווה לא יחליף ממשלה שמעוניינת ומסוגלת לבצע אותו. כשחלק מהשותפים מבקשים להרחיב את שורות המשרתים ואחרים פועלים לבלום זאת, התקיעות מובנית כבר בהסכם הקואליציוני. המתווה עוד לא נולד, וכבר יש מי שמחזיק בזכות וטו על הצלחתו.

לכן, המחויבות לגיוס צריכה להיות כרטיס הכניסה לממשלה. מפלגה שאינה מעודדת שירות ואינה רואה במגזר המשרת בסיס לקיומה ולשגשוגה של מדינת ישראל, צריכה להישאר מחוץ לקואליציה. מי שמבקש סמכות להנהיג את המדינה חייב לקבל עליו גם אחריות לקיומה. ממשלה שנשענת על מפלגות אנטי-ציוניות, או על שותפים שמתנגדים לצעדים הנחוצים לחיזוק ביטחונה, תתקשה להוביל את שינוי העומק שאנחנו זקוקים לו.

השינוי הזה מחייב שותפים אמיצים, שמסכימים על המטרה ומוכנים לגבות פתרונות יצירתיים, ולעיתים גם רדיקליים. כשהבסיס משותף, אפשר להתווכח על הדרך ולהתקדם. לכן, המפלגות הציוניות צריכות למצוא את הדרך לשבת יחד. כן, גם הליכוד וסמוטריץ' עם ישר! וביחד, ולהפך. חיזוק הביטחון והמשרתים צריך להיות מקום החיבור שלהן.

הדרישה הזאת מופנית לכל ראשי המפלגות הציוניות, וביתר שאת לראשי מפלגות גוש השינוי. מי שמבטיח שינוי צריך להיות מוכן לשנות גם את שיטת הפעולה. מערכת בחירות יכולה להיות מוצגת כגורלית, אבל אם בסופה חוזרים לאותם הרכבים ולאותן פשרות שמשתקות את יכולת ההכרעה, משמעותה מצטמצמת מאוד. החלפת השמות על דלתות הלשכות אינה מספיקה.

חלוקת הגושים צריכה לעמוד למבחן המציאות, כמו כל הנחת עבודה פוליטית. הבעיות העמיקו, המחירים עלו, והנכונות לבחון שותפויות אחרות נותרה מוגבלת. הגיע הזמן לחשוב איך בונים אחרת עם אותן קוביות לגו. הציבור המשרת עושה זאת מדי יום: אנשים מכל הקשת הפוליטית פועלים יחד מתוך הבנה שהמשימה המשותפת מחייבת אותם. אפשר לצפות גם מנבחריו להתאמץ.

ממשלה כזאת תהיה אחראית לכל אזרחי ישראל, לרבות מי שלא הצביעו למפלגות המרכיבות אותה וציבורים שנציגיהם יישבו באופוזיציה. חינוך, בריאות, רווחה וביטחון הם חובתה כלפי כולם. לצד האחריות הזאת, היא תבהיר מהם הערכים שמנחים אותה. חיבור ציוני רחב יאפשר למפלגות לפעול בלי להיות תלויות בשותפות סקטוריאליות שמנצלות את כוחן כדי לקדם מטרות סותרות ולחסום הכרעות. הוא גם יחייב אותן לקבל אחריות: יהיה קשה הרבה יותר להסביר שרוצים לפעול, אבל השותפים לא מרשים.

לציבור המשרת כבר אין אפשרות לדחות את ההכרעה. בשנים האחרונות הוא הוכיח את מחויבותו למדינה שוב ושוב. אנשים עזבו ילדים, עסקים ולימודים והתייצבו. בני ובנות זוג החזיקו משפחות ופרנסה לאורך תקופות ממושכות. בבתים האלה, "אין ברירה" פירושו לקום ולעשות. בחדרי המשא ומתן, אותן מילים משמשות לעיתים קרובות מדי הסבר למה שוב אי אפשר לעשות דבר.

והמחיר מגיע לכולנו. הביטחון נשען על אנשים; כשהם נשחקים, ההשלכות מגיעות למקום העבודה, לחשבון הבנק, למערכת החינוך ולחיי המשפחה. הגיוס כרוך בכלכלה, בתעסוקה ובשותפות החברתית. מדינה שממשיכה להישען על אותם אנשים בלי להרחיב את השורות מחלישה בהדרגה את הבסיס שעליו היא עומדת. חיזוק הבסיס הזה יבטיח את יכולתנו להתמודד גם עם המשברים הבאים.

לכן, סוגיית הגיוס אינה יכולה לשמש קרדום לחפור בו או להישאר מס שפתיים. ממשלת משרתים צריכה לתרגם את המחויבות שלה לצעדים מחייבים, לוחות זמנים ואחריות לביצוע, לצד מעמד ותעדוף ממשי למשרתים ולמשפחותיהם. רק ממשלה שמחוברת סביב היסודות האלה תוכל לחלץ אותנו מהשיתוק ולהביא שינוי אמיתי.

זה זמן קיום ההבטחות. ואם בכל זאת יסבירו לנו שחייבים להפר חלק מהן כדי להקים ממשלה - הפעם הפשרה לא יכולה לבוא על חשבון המשרתים. כל דיל פוליטי שנראה קל היום עלול ליפול מחר על גבנו, המשרתים.

כרטיס הכניסה שתקבעו לממשלה יקבע גם את יכולתה להצליח. אנחנו כבר הוכחנו שאנחנו יודעים להילחם יחד. עכשיו תוכיחו שאתם יודעים להנהיג יחד.

>>> עו"ד רותם אבידר-צאליק היא מנכ"לית ומייסדת שדולת המשרתים, אשת מילואימניק