"נוער הגבעות והחוות" הוא איום על יציבות המדינה והחברה. על ישראל להגדיר אותו ארגון טרור

הדיון ב"נוער הגבעות והחוות" אינו צריך להתמקד באירוע אלימות כזה או אחר, אלא בסכנה המצטברת שמציבה התופעה בפני שלטון החוק, יציבות מוסדות המדינה וביטחונה החיצוני והפנימי של החברה בישראל.

כאשר אלימות דתית, אידיאולוגית או פוליטית חוזרת ונשנית, ומשמשת להטלת אימה על אוכלוסייה אתנית, דתית או לאומית שלמה, במטרה לדחוק את רגלה ולנשל אותה ממקום מושבה וממקורות פרנסתה, לא מדובר עוד בבעיה של עבריינות או פשיעה מקומית בלבד, אלא בתופעה בעלת מאפיינים מובהקים של "טרור", המחייבת בחינה ופעולה נחושה, בהסתמך על מכלול החוקים והדינים הנדרשים לשם כך.

חשוב לסייג את הדברים: איננו מתייחסים כאן לכלל "החוות החקלאיות", או לכלל "המתיישבים" היהודים באזור. לא ראוי להכתים ציבור שלם, ולהצמיד לכל חבריו תווית של "אלימות".

ההתייחסות כאן נוגעת לאותם פעילים, כקטגוריה וכיחידים, העוסקים במכלול הפעילויות שאותן הגדיר מפקד הפיקוד בשמות שונים - כמו "אלימות", "פשיעה לאומנית", "חיכוך" ואף "טרור" (כמו שרפת בית או רכב על יושביהם). היא מקיפה את המתכננים, המארגנים, המובילים והמבצעים את המעשים האלו, או המסייעים לביצועם - במימון, בשירות והעמדת אמצעים, או בהזדהות.

כאשר פעולות מוגדרות, כפי שנקבע בחוק, חוזרות על עצמן כדפוס פעולה, הן עלולות ליצור מאזן אימה מתמשך, לדחוק תושבים מבתיהם ומאדמותיהם, ולשנות את מציאות החיים בשטח. זאת ועוד, לפי הגדרה, טרור לא מכוון רק לעורר אימה בקרב תושבים המשתייכים לקטגוריות אנושיות מסוימות, אלא להשפיע על קהלי מטרה או צדדים שלישיים אחרים, כמו הממשלה, הצבא, המשטרה וכדומה - כחלק מהניסיון לממש יעדים מסוימים (כמו התיישבות בארץ המובטחת, וגירוש הגויים בכלל והערבים בפרט מתחומה).

התופעה המדוברת ייחודית בהיותה טרור דתי, שנועד "לטהר" את העולם בכלל, ולהביא ל"טיהור אתני" של השטח האמור בפרט. בנוסף, זהו "טרור ויג'ילנטי" של אזרחים מאורגנים, פחות או יותר, הפועלים מחוץ לחוק כדי להשליט חוק וסדר, על פי הבנתם שלהם - ונוהגים בשיטות טרוריסטיות.

שימוש באלימות ובטרור כדי לכפות מציאות חברתית וטריטוריאלית מוגדרת, תוך ערעור יכולת המשילות והריבונות של המדינה, הוא עיקר הסכנה שאנו מזהים. מסמכים אידיאולוגיים, כמו "תשתית המרד", המיוחסים למאיר אטינגר, נכדו של כהנא והאידיאולוג של "נוער הגבעות והחוות", ומסמכים נוספים המבטאים התנגדות למדינה ולמוסדותיה, עשויים לסייע בהבנת העולם הרעיוני של חלק מהפעילים. הם מרמזים על השאיפה לכפות הלכה למעשה, ובאופן מרדני אם לא מהפכני - סדר דתי, אידיאולוגי ופוליטי אנטי-דמוקרטי (בדמות "מדינת הלכה" או "מדינת תורה"), באמצעות הפעלת מעשי אלימות וטרור.

אחת הטענות החמורות נוגעת לתמיכה שמקבלים חלק מהמאחזים (הגבעות והחוות) מגורמים ממסדיים, ובמקרים מסוימים גם להימנעות של כוחות הביטחון ואכיפת החוק מהתערבות נוכח מעשי האלימות והטרור. קיימות גם טענות לשיתוף פעולה בין פעילים אלימים לבין גורמים צבאיים או צבאיים-למחצה.

הטענות האלו חייבות בדיקה נאותה. ברור שאם המדינה מעניקה סיוע לגורמים המעורבים באלימות ובטרור, או אם כוחות הביטחון נמנעים במתכוון מהגנה על התושבים כולם, שמפקד הפיקוד בתוקף סמכותו כ"חליף הריבון" נושא באחריות משפטית מלאה לשלומם, ביטחונם וזכויותיהם כתושבים מוגנים - נוצר מצב בלתי נסבל שבו מוסדות המדינה עלולים להפוך, במעשה או במחדל, לחלק מהתשתית המאפשרת את התופעה, וחלילה להגיע למצב של ניצול "שליח" (פרוקסי), בדמות "נוער הגבעות והחוות", לביצוע "טרור בחסות המדינה".

הנזק אינו רק לפלסטינים ולבדואים החיים באזור. הוא מחלחל ופוגע גם בערכי-העל של מדינת ישראל; בשוויון בפני החוק; בערכי היסוד של צה"ל (חיי אדם, טוהר הנשק, משמעת ועוד); בסמכות הרשויות השונות (המחוקקת, המבצעת והשופטת) - ובמעמדה הבין-לאומי של ישראל כחלק מ"קהילת האומות".

בטווח הארוך, הוא עלול להעצים את מעגלי האלימות והטרור; להעמיק את העימות האזורי; להרחיב את הבקעים והפערים בחברה הישראלית, וליצור מציאות שבה קבוצות ותנועות קיצוניות, אנטי-מדינתיות, קובעות עובדות בשטח ומציבות בפני המדינה עובדות מוגמרות.

אנו סבורים שיש להכריז על "נוער הגבעות והחוות" (ולא רק על "תג מחיר", כפי שנעשה ב-2013) כ"ארגון טרור" (השם הכולל למה שהוגדר בעבר כ"התאגדות בלתי מותרת", "ארגון טרוריסטי" וכדומה).

האפשרות הזאת מעוגנת היטב ב"חוק המאבק בטרור, 2016", שיש ליישמו ככתבו וכלשונו. החוק נועד לספק למדינה כלים מותאמים להתמודדות עם "ארגוני טרור", "פעילי טרור", "מעשי טרור" ו"סייעני טרור"; לסמן גבול בין תופעות של עבריינות פלילית לתופעות המסווגות כ"טרור'" - בניגוד לניסיונות של פוליטיקאים מסוימים לטשטש בין השניים.

"ארגון טרור" אינו צריך לכלול מאפיינים "ארגוניים", כפי שאלו עולים על דעתנו כאשר אנו מדמים "ארגונים בירוקרטיים פורמליים". הוא אינו מחייב ריכוזיות, היררכיה או חלוקת תפקידים ברורה. הוא עשוי להתקיים גם "ללא מנהיגות". החוק מתייחס באופן כללי ל"חֶבֶר בני אדם הפועל בתבנית מאורגנת ומתמשכת, המבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשים כאלו". גם רשת של פעילים שאינם יודעים את זהות החברים האחרים, ושהרכב חברי הארגון משתנה תדירות - עומדת בדרישות החוק. זאת ועוד, כל מי שהציג עצמו לפני אחר כחבר בארגון טרור (לאחר ההכרזה, כמשתייך ל"נוער הגבעות והחוות"), חזקה שהוא נמנה עליו.

אין ספק שחלק מהמעשים הרווחים והולכים לאחרונה של הגרעין הקשה של "נוער הגבעות והחוות" מאפיינים "מעשי טרור", כפי שהם מוגדרים בחוק. כך לדוגמה: פגיעה חמורה "בגופו של אדם או בחירותו; ברכוש, שמסכנת נפש; בקודשי דת; בתשתיות, או בסביבה".

ראשית לכול, נדרשת מערכה משולבת בין שירות הביטחון הכללי (שעם ההכרזה יקבל סמכויות לפעול בעניין, בהתאם לקבוע ב"חוק השב"כ", ובעיקר יעדיו המתייחסים ל"חתרנות" ול"טרור") לבין משטרת ישראל בכלל ומחוז ש"י בפרט. זאת, כדי להבטיח לא רק מודיעין סיכולי אלא גם מעצרים, חקירות והעמדה לדין.

"נוער הגבעות והחוות", כמכלול וכפרטים מעורבים, עומד אם כן בכל הגדרות "ארגון טרור" ו"מעשי טרור" הקבועים בחוק. עם זאת, כדי להתמודד עם הבעיה בכללותה, יש לעמוד בכמה תנאים, וכל הרשויות יצטרכו להירתם למשימה במשותף.

שנית, יש להבטיח את מעמדה של מערכת המשפט, ואת פעולתה הבלתי תלויה. במקביל, יש לעצב מדיניות מחמירה יותר לגבי "הסתה" של המעודדים ארגון טרור ופעילי טרור מוכרזים (בכלל זה, רבנים ואנשי דת), ולוודא שהפרקליטות מיישמת אותה. כמו כן, יש לחקור כל טענה לשיתוף פעולה מצד חיילים במעשים המנוגדים לחוק, או להעלמת עין מהם.

מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שקבוצות ותנועות קיצוניות, החותרות תחת יסודותיה ונוקטות אלימות וטרור כתפיסת עולם וכדרך פעולה, יכפו עליה מדיניות. ודאי לא שרשות מרשויותיה תאפשר להן לעשות זאת בניגוד לחוק. הפגיעה המצטברת מכך בסדרי השלטון, בחברה ובמדינה תהיה אנושה.

ההגנה על ביטחון ישראל מחייבת עמידה בדרישות החוקיות והמוסריות הנגזרות ממגילת העצמאות, כמסמך המכונן שלה; מעקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה, ומערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו. אנו נילחם כדי שכל אלו יוגשמו כראוי וכהלכה.

>>> אלוף במיל' גדי שמני הוא לשעבר מפקד פיקוד המרכז ומפקד אוגדת עזה, חבר הוועד המנהל בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"

>>> ד"ר עידן ירון הוא סוציולוג ואנתרופולוג חברתי המתמחה בימין קיצוני בישראל