כדי להצליח, השפעה זרה לא צריכה לשנות אפילו פתק אחד בקלפי

השפעה זרה על בחירות היא תופעה אמיתית ומסוכנת. אבל כדי להבין מה מתרחש כעת בישראל, צריך להבחין בין השפעה זרה, התערבות זרה בלתי חוקית, שוחד בחירות וניסיון לערער על תוצאות הבחירות. אלה אינן מילים נרדפות.

כשמדינה זרה מקימה רשת של חשבונות מזויפים, מתחזה לאזרחים מקומיים ומפיצה מסרים פוליטיים באמצעות מניפולציה אלגוריתמית, זו התערבות זרה סמויה. כשדונלד טראמפ מודיע בפומבי במי הוא תומך בבחירות בישראל, זו השפעה זרה גלויה. כשכסף זר מועבר בניגוד לחוק כדי לשחד בוחרים, מדובר כבר בחשד לעבירה פלילית חמורה.

ההבחנה הזאת מופיעה גם בדוח המיוחד של מבקר המדינה מיולי 2026. המבקר מתאר רצף שבקצהו האחד דיפלומטיה, פעילות תרבותית ושדלנות לגיטימית, ובקצהו האחר פעילות מוסווית וחתרנית שמטרתה לפגוע בריבונות המדינה. הממצא המדאיג ביותר בדוח המבקר הוא שמדינת ישראל אינה ערוכה להתמודד עם האיום. דווקא כאשר הציבור זקוק למידע מוסמך, שקוף ואמין, המדינה מתקשה להעמיד תמונת מצב ברורה. נשמע לכם מוכר?

כדאי להדגיש: לא כל מבצע השפעה זר נועד להביא לניצחונו של מועמד מסוים. שירות החוץ של האיחוד האירופי, שבמרץ 2026 פרסם את הדוח השנתי שלו על מניפולציה והתערבות זרה במידע (FIMI), מדגיש כי אחת התכליות המרכזיות של מבצעים כאלה היא ליבוי קיטוב והעמקת שסעים בתוך חברות דמוקרטיות. במילים אחרות, שחקן זר יכול להצליח גם בלי לשנות את הצבעתו של בוחר אחד. די בכך שיצליח להגביר עוינות בין קבוצות, לערער את האמון במוסדות ולהפוך מחלוקת פוליטית למשבר של לגיטימיות.

גם בישראל מודעים לכך שגורמי הביטחון האיראניים זיהו את הקיטוב הפנימי בישראל כהזדמנות אסטרטגית. הם הפעילו חשבונות שהתחזו לגורמים משני צדי המחלוקת הפוליטית, הפיצו מסרים סותרים וניסו ללבות מחאות ומתחים. מבחינתם, אין הכרח שמחנה פוליטי מסוים ינצח. עצם העמקת השסע היא הישג. לכן השאלה החשובה אינה רק מי קיבל כסף ממי, אלא גם כיצד החשדות להתערבות זרה הופכים בעצמם לכלי במאבק הפוליטי המקומי.

ביוני 2023 פורסם כי השר בן גביר הציג בישיבת ממשלה צילומי מסך ובהם איומים נגד שוטרים. בהמשך התברר כי מקור הפרסומים הוא מחוץ לישראל וכי גורמי הביטחון ייחסו אותם למבצע השפעה זר. בספטמבר 2024 פורסם כי בן גביר והשר דודי אמסלם הסתמכו על פרסומים ברשת כדי לטעון שקיים איום ברצח נתניהו, בעוד השב"כ הבהיר כי מדובר בפעילות איראנית.

אלה דוגמאות ל"קולוז'ן וירטואלי" - שיתוף פעולה ללא תיאום. לא צריך שפוליטיקאי ישראלי ישוחח עם מפעיל איראני או קטארי, די בכך שפוליטיקאים או כלי תקשורת מפיצים מחדש מסר שיצר גורם זר, משום שהוא משרת את מטרותיהם. הזר מספק את חומר הבעירה; השחקן המקומי מעניק לו לגיטימציה, חשיפה וכוח.

החשדות שהתפרסמו בימים האחרונים מחייבים חקירה רצינית. אם גורמים קטארים או אחרים העבירו כסף בניגוד לחוק כדי להשפיע על הבחירות, יש לחשוף זאת. אבל חקירה פלילית אינה שקולה להוכחה שהבחירות נגנבו.

יושב ראש ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, דרש מהשב"כ לחקור את החשדות למימון זר ולשוחד בחירות. במקביל, ועדת הבחירות הבהירה כי למיטב ידיעתה אין בסיס לטענות בדבר פגיעה שיטתית בטוהר הבחירות. גם גורמי אכיפה הסתייגו מהתיאורים הדרמטיים של היקף הפרשה. נכון לעכשיו, לא הוצגה לציבור תשתית ראייתית המוכיחה כי סכומי עתק שינו את תוצאות הבחירות. גם הוכחת שוחד בחירות אינה מובילה אוטומטית לפסילת קלפיות או לביטול התוצאות.

צריך להבחין כאן בין שני סוגי טענות. כאשר מתגלה חשד לזיוף בקלפי מסוימת, אפשר לבדוק את הפרוטוקולים, את מספרי המצביעים, את פתקי ההצבעה ואת הראיות הנוגעות לאותה קלפי. יש עובדות שאפשר לברר והכרעה שאפשר לקבל. לעומת זאת, כאשר מספרים לציבור שקטאר שפכה מאות מיליוני דולרים וגנבה את הבחירות, בלי להציג ראיות התומכות בטענה כה רחבה, כבר לא מדברים על אירוע נקודתי שניתן לחקור. יוצרים סיפור כולל שלפיו ההליך הדמוקרטי כולו נגוע ואי אפשר לסמוך על תוצאותיו.

אפשר כמובן לטעון שאם קטאר ביקשה להשפיע על סביבתו של נתניהו ושילמה כסף ליועציו, אין היגיון בכך שתממן גם פעילות שעשויה לפגוע בו. אלא שמדינה זרה אינה חייבת להמר על מועמד אחד. היא עשויה להרוויח מהחרפת המאבק הפוליטי עצמו. אין עדיין בסיס לקבוע שזה מה שקטאר ביקשה לעשות בפרשה הנוכחית, אבל זו אפשרות, וכפי שממחישים מבצעי ההשפעה האיראניים, לפעמים הסתירה היא חלק מהשיטה.

בישראל של אחרי הבחירות, התוצאה עלולה להיות הרסנית בשני הכיוונים. אם ייווצר קיפאון פוליטי, אפשר יהיה להאשים בו התערבות זרה שהעלתה את שיעור ההצבעה בחברה הערבית. ואם ייעשה ניסיון לערער על תוצאות הבחירות, הטענה על הכסף הקטארי עשויה לספק לו הצדקה ציבורית. בשני המקרים החשדות הופכים מחומר לחקירה לכלי שבאמצעותו מערערים על הלגיטימיות של ההשתתפות הדמוקרטית.

זוהי בדיוק המלכודת שמפניה צריך להיזהר. אפשר וצריך לחקור התערבות זרה, אבל אי אפשר לאפשר לחשדות, חמורים ככל שיהיו, להפוך לתחליף להוכחות, להשתמש במושג "השפעה זרה" כדי להטיל דופי גורף בהצבעתם של אזרחים ערבים, ולהפוך מידע מודיעיני שטרם נבדק להכרזה שהבחירות נגנבו.

ביום שאחרי הבחירות נצטרך כולנו להמשיך לחיות כאן, גם עם מי שהצביע אחרת מאיתנו. לשם כך נחוצה תשתית מינימלית של אמון משותף: שהקולות נספרו, שהחוק נאכף ושמחלוקת על זהות הממשלה אינה מחלוקת על עצם הלגיטימיות של ההליך הדמוקרטי. אם נאבד את התשתית הזאת, מבצע השפעה זר יוכל להצליח גם בלי לשנות אפילו פתק הצבעה אחד.

>>> ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה