עוד מכה אחת? הפיתוי של טראמפ להכריע את איראן

טראמפ משוכנע שארצות הברית מנצחת במלחמה עם איראן. בנאומיו האחרונים הוא מצייר תמונה חד-משמעית: הצבא האיראני הוכה, ההנהגה חוסלה ברובה, הכלכלה במשבר, זרימת הנפט במצר הורמוז התאוששה והאיום הגרעיני הוסר.

חלק מהנתונים שבהם הוא משתמש שנויים במחלוקת, אבל לצורך הבנת החלטותיו חשובה לא פחות התמונה שהוא עצמו מציג. מבחינת הנשיא, איראן נמצאת במצב קשה מאוד וארצות הברית מחזיקה כעת ביתרון ברור.

דווקא משום כך, המשפט החשוב ביותר בדבריו, שעליו הוא שב וחוזר לאחרונה, הוא: "אנחנו צריכים לסיים את המלאכה". טראמפ אף הבטיח שבקרוב יתברר אם הדבר ייעשה בדרך "הנעימה" או "הלא כל כך נעימה".

שבעה חודשים לאחר תחילת המלחמה, השאלה מבחינתו אינה אם ארצות הברית מסוגלת להכות באיראן, אלא כיצד לתרגם את יתרונה הצבאי ואת הלחצים הכלכליים לתוצאה שתאפשר לה לסיים את המערכה.

כאן נמצא גם הפיתוי להסלמה נוספת. אם טראמפ אכן מעריך שאיראן קרובה לנקודת שבירה, הוא עשוי להגיע למסקנה שהסיכון במהלך צבאי משמעותי נוסף דווקא פחת. ההיגיון יכול להיות פשוט: ארצות הברית כבר שילמה חלק גדול ממחיר המלחמה, ואם איראן זקוקה רק ל"דחיפה" נוספת כדי לקבל את התנאים האמריקניים, עדיף להפעיל עכשיו כוח רב יותר מאשר להיגרר לעוד חודשים של התשה.

גם ההתפתחויות בוושינגטון אינן שוללות אפשרות כזאת. סגן הנשיא ואנס הבהיר השבוע כי ארצות הברית עדיין דורשת מאיראן צעדים ממשיים לצמצום יכולת ההעשרה וכי הצהרות על אי-פיתוח נשק גרעיני אינן מספיקות. במקביל, ארצות הברית ממשיכה להחזיק ולהזרים לאזור כוחות שמאפשרים לנשיא לבחור גם בהרחבת הפעולה הצבאית.

מבחינתו של טראמפ, ייתכן שהבחירה אינה בין הסכם לבין המשך המלחמה. היא יכולה להיות בין הסכמה איראנית מהירה לתנאים האמריקניים לבין הפעלת כוח נוספת שנועדה לשכנע את טהראן שאין לה עוד טעם להמתין. אמירתו כי הדרך יכולה להיות "נעימה" או "לא כל כך נעימה" מתאימה היטב לתפיסה כזאת.

אבל כאן טמון גם הסיכון הגדול בחישוב. הידיעה שאיראן חלשה אינה זהה להערכה שהיא עומדת להיכנע. משטרים יכולים לספוג לחץ כלכלי וצבאי כבד בלי לקבל את תנאי יריביהם - ולאיראן ניסיון רב בכך. במצב שבו איראן מתקשה להתמודד ישירות עם העוצמה האמריקנית, היא יכולה לנסות להעלות את המחיר באמצעים אחרים.

האירוע האחרון בבריטניה הוא המחשה לכך. ארצות הברית פינתה במהירות כתריסר מפציצי B-1 מבסיס פיירפורד בעקבות התרעות מודיעיניות על אפשרות למתקפת כטב"מים שיוחסה לגורמים הקשורים לאיראן. החקירה עדיין נמשכת, אך עצם ההחלטה להרחיק נכסים אסטרטגיים שהשתמשו בהם במלחמה ממחישה את הבעיה: איראן אינה חייבת להפיל מטוסים אמריקניים בשמי המפרץ כדי להגדיל את מחיר המערכה. היא יכולה לאיים על בסיסים ונכסים אמריקניים גם הרחק מהמזרח התיכון.

זו עשויה להיות נקודת המפתח בחישוב של טראמפ. הנשיא יכול להעריך שארצות הברית מסוגלת לספוג את התגובה האיראנית למהלך צבאי נוסף וכי המחיר יהיה קטן מהתועלת שבהשגת הכרעה. אלא שזו הערכה, לא ודאות. ככל שטהראן נחלשת, דווקא התמריץ שלה להרחיב את השימוש באמצעים א-סימטריים עשוי לגדול.

הורמוז ממחיש את אותה דילמה. ארצות הברית הצליחה לשפר משמעותית את חופש השיט ולהקטין את יכולתה של איראן להשתמש במצר כמנוף לחץ. טראמפ אף טוען כי המצר נמצא למעשה בשליטה אמריקנית. אבל שמירת המצב מחייבת כוח ימי ואווירי גדול, מערכות הגנה, מודיעין ולוגיסטיקה. אם אין דרך לתרגם את ההישג להסדר יציב, הצלחה מבצעית עלולה להפוך למחויבות צבאית מתמשכת.

המערכה המתחדשת בתימן היא מבחן לכך. סעודיה והכוחות התימניים מנסים לדחוק את החות'ים מאזור באב אל-מנדב, בעוד ארצות הברית מספקת מודיעין וסיוע אך נמנעת בשלב זה מהצטרפות ישירה ללחימה. אם המהלך יצליח, טראמפ יוכל לראות בכך הוכחה לכך שבעלות הברית יכולות לשאת ביותר מהנטל. אם ייכשל, הוא יעמוד שוב בפני אותה שאלה: האם להרחיב את המעורבות האמריקנית או להשלים עם איום מתמשך על סעודיה ועל נתיב שיט מרכזי.

מעל כל אלה נמצא גם המחיר הגלובלי. כל נושאת מטוסים, מערכת הגנה, מיירט ומטוס שנדרשים למזרח התיכון אינם זמינים באותה עת למשימות אחרות. ארצות הברית מסוגלת להתמודד עם יותר מזירה אחת, אבל מלחמה ממושכת מחייבת אותה להקצות למזרח התיכון משאבים שהיא מבקשת להפנות לתחרות עם סין. ככל שהמערכה נמשכת, המתח הזה רק גדל.

לכן, דבריו האחרונים של טראמפ יכולים להוביל לשתי מסקנות הפוכות. האחת היא שהגיע הזמן לתרגם את ההישגים להסדר ולסיים מלחמה שהמחיר שלה הולך וגדל. השנייה היא שכאשר איראן חלשה כל כך, עצירה עכשיו עלולה להיות החמצה, ומהלך כוח גדול נוסף עשוי דווקא לקצר את הדרך לסיום.

נראה שטראמפ עצמו עדיין משאיר את שתי האפשרויות פתוחות. אבל ככל שהוא משוכנע יותר שאיראן נמצאת על סף שבירה וכי ארצות הברית מסוגלת להכיל את תגובתה, גדל ההיגיון מבחינתו לבחור פעם נוספת בכוח.

וזה אולי הסיכון המרכזי ברגע הנוכחי: תחושת הניצחון אינה בהכרח מקרבת את סיום המלחמה. היא יכולה דווקא לחזק את האמונה שעוד מכה אחת תספיק. השאלה היא מה יקרה אם יתברר שאיראן אומנם חלשה מאוד, אך למרות זאת תצליח להגיב, לגרור את האזור למערכה ארוכה - ובוודאי שלא להיכנע.

>>> אל"ם במיל' אלדד שביט הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בעבר כיהן בתפקידים בכירים באגף המודיעין של צה"ל ובמוסד, שם שימש כראש חטיבת המחקר