הטרור היהודי הוא האיום המיידי והגדול ביותר על כלכלת ישראל

זה כבר הפך לדבר שבשגרה. בכל כמה ימים ובדרך כלל בסוף השבוע מתפרסמים עוד ועוד תיעודים בלתי נתפסים על אלימות יהודית ביהודה ושומרון. רוב האלימות מכוונת כלפי האוכלוסייה הפלסטינית המקומית (ולזה למרבה הצער הציבור הישראלי די אדיש), אך מדי פעם האלימות הזו זולגת גם לכיוונים נוספים כמו כלפי כוחות הביטחון הישראלים, פעילי שמאל וצוותי תקשורת זרים.

ב-24 השעות האחרונות התרחשו שתי היתקלויות "בפרופיל גבוה", הראשונה כללה תקיפה של צלמת הוושינגטון פוסט היידי לוין בידי פורעים יהודים רעולי פנים במסיק זיתים סמוך לרמאללה, ואילו השנייה הייתה תקיפה של דיפלומטים אירופים מצרפת, בלגיה ופולין.

יש לציין שהתקיפות הללו בעייתיות קודם כול בגלל מה שהן - טרור יהודי אלים שמבוצע על ידי רעולי פנים ומופנה ישירות כלפי אזרחים. ככה נראית התפוררות של מדינה, שמאבדת למעשה את המאפיין הראשון והחשוב ביותר של מדינות באשר הן - המונופול על השימוש בכוח. כשהמעשים הללו מתרחשים בגיבוי שבקריצה מהשלטון אז הדבר הופך לחמור עוד יותר, מחלה אוטו-אימונית.

אבל גם אם נשים את הסוגיה המאוד בעייתית הזאת בצד, הטרור היהודי הופך בשלב הזה לאיום המיידי והגדול ביותר על כלכלת ישראל. בשנה שעברה נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאום "סופר ספרטה" שתיאר כיצד ישראל צריכה להפוך לכלכלה אוטרקית שנסמכת בעיקר על ייצור עצמי כאשר נתניהו כיוון בעיקר לעצמאות חימושית ולהרחבת התעשייה הביטחונית הישראלית, מהלך שיהווה קונטרה לאמברגואים שמדינות שונות הטילו על יצוא נשק לישראל.

נתניהו אולי דייק בדיאגנוזה, אבל הוא לא הבין את חומרת המחלה. נדמה שהסנקציות שהחלו בעקבות המלחמה בעזה, כמו גם צווי המעצר הבין-לאומיים נגד נתניהו וגלנט, היו רק מנת הפתיחה, ובקצב הזה ישראל לא תהפוך לסופר ספרטה אלא למדינה מצורעת כמו קוריאה הצפונית או דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד.

כל תקיפה של דיפלומט אירופי או צוות תקשורת אמריקני מגדילים את הסיכוי להחמרת משטר הסנקציות על ישראל. כבר עכשיו הסנקציות שהטילה ממשלת בריטניה ומדינות אירופיאיות אחרות על ישראל מעוררות חשש אמיתי בקרב בכירים בכלכלה הישראלית.

מנגנון הסנקציות שרוב המדינות נוקטות הוא "מתגלגל", כאשר המשמעות של זה היא שבשלב הראשון מטילים מגבלה על מושא הסנקציה (במקרה הזה מפעל ההתנחלויות), ובשלב השני מטילים מגבלה גם על מי שמפר את הסנקציה המקורית ולמשל מממן גופים או פרויקטים ביהודה ושומרון - מה שחושף את כל החברות הגדולות במשק הישראלי כולל הבנקים, חברות המזון, הקבלנים ובפועל כמעט כל החברות הישראליות לסנקציות. כאשר הסנקציות האירופיאיות יוטלו על בנק לאומי או הפועלים ולא רק על פעילים בולטים בנוער הגבעות אז המציאות הכלכלית בישראל תהיה שונה לחלוטין.

ואף אחד לא מבטיח לישראלים שהסנקציות האירופיאיות לא יורחבו עוד, למשל בהחלטה רשמית של האיחוד האירופי שעלולה לכלול מגבלות שכרגע מרגישות דמיוניות כמו מגבלות על כניסה לאיחוד או על יצוא ישראלי על אירופה (צעד שטורקיה כבר נקטה). לא רק זה, אלא שהביקורת על ישראל ממש לא עוצרת באירופה, וייתכן שבעוד שנתיים מדינת ישראל תתעורר גם לסנקציות אמריקניות שיכולות להגיע גם מנשיא דמוקרטי שמושפע מהבייס הפרוגרסיבי, או מנשיא רפובליקני שמושפע מתפיסות אנטי-ישראליות כמו זו שמקדם טאקר קרלסון.

כלכלת ישראל לא תוכל להתמודד עם סנקציות בין-לאומיות חמורות. ישראל תלויה בחו"ל משני הכיוונים, כאשר היצוא הישראלי ובראשו ההייטק מכוון כמעט כולו לארה"ב ואירופה, ואילו הרוב המוחלט של המוצרים שכולנו צורכים, ממזון, בגדים ועד מוצרי אלקטרוניקה מיובאים מחו"ל. אי אפשר בכלל לדמיין איך תיראה כלכלת ישראל, או ישראל בכלל, אם נאלץ להתמודד עם סנקציות כאלה. מדובר באיום קיומי, לא פחות.

הפתרון המיידי לאיום הזה הוא לא הסברה, אלא מעשים בעולם האמיתי. כוחות הביטחון צריכים לחדול לחלוטין את האנרכיה שמשתוללת בשטחים. בלי זה המצב בוודאות רק יחמיר. הממשלה הזו כבר לא תפתור את הבעיה הזאת, והשאלה האם הממשלה הבאה כן תצליח להתמודד עם הטרור היהודי - והאם בכלל יהיה לה את האומץ לנסות.