המהלך המפתיע שסמוטריץ' חייב לעשות כדי להישאר רלוונטי

בצלאל סמוטריץ' וחברי מפלגת "הציונות הדתית" מסיימים את הבחירות האלו עם טעם של החמצה. אומנם רק לפני כמה חודשים הם התנדנדו בסקרים סביב אחוז החסימה, כולל כמה שבועות בהם לא עברו אותו בכלל, וברגע האמת קיבלו חמישה מנדטים שלהם (אחד הולך לפייגלין ו"זהות") שהופכים אותם לסיעה קטנה במיוחד, שלא הובאה בחשבון במשחק הקואליציוני. כמעט 300 אלף אזרחים שמו "ט" בקלפי, ועשו את זה מתוך מחשבה שהם מצביעים פעמיים: פעם אחת לגוש נתניהו, ופעם שנייה לערכים ולמדיניות של הציונות הדתית.

בבחירות הקודמות, מיד לאחר הפרידה מבן גביר ועוצמה יהודית שרצו איתו יחד, סמוטריץ' נכנס למשא ומתן הקואליציוני כמו שילד נכנס לחנות ממתקים: עם שבעה ח"כים הוא הצליח לקבל שלושה תפקידי שרים, כולל משרד האוצר ותפקיד שר במשרד הביטחון שנתפר עבורו במיוחד, וגם את ראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט. עם בלוק של 64 אצבעות, הקואליציה מעולם לא ניצבה בפני משבר אמיתי, וכל אחד קיבל כמעט את כל שביקש.

והיום זה סיפור אחר לגמרי. חמשת המנדטים של "הציונות הדתית" הם הרבה פחות ממה שהגיע להם בעקבות התפקוד בממשלה הקודמת, וכרגע לא ממש חשוב מי אשם בכך. סמוטריץ', בניגוד לכמה מעמיתיו בימין, לא בזבז את הקדנציה שלו על גימיקים וסרטוני טיקטוק, וממש בא לעבוד: את המציאות אפשר לראות בעיקר ביהודה ושומרון, שם הוא האחראי המרכזי לתנופה של בנייה והתרחבות.

כמעט בכל ניתוח של הפרשנים הפוליטיים, המפלגה של סמוטריץ׳ לא נספרת. במקרה הטוב, היא מקבלת פירורים, במקרה הפחות טוב - היא באופוזיציה. נכון לעכשיו, כששום דבר עוד לא הוכרע באופן סופי, נראה שיש סיכוי מאוד נמוך שבנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. אם בכל זאת הליכוד ילך לממשלת אחדות שכוללת את איזנקוט (21 מנדטים), בנט (12 מנדטים) וליברמן (7 מנדטים) - סמוטריץ' יוכל לקבל במקסימום שני תיקים זוטרים, או פשוט להישאר בחוץ.

אפשרות נוספת, שנראית פתאום פחות קלושה, היא שאיזנקוט יצליח לבצע תמרון פוליטי מרשים (כולל כמה הפרות של הבטחות בחירות) ויקים ממשלה עם החרדים, או לפחות עם יהדות התורה. למה שהחרדים ילכו עם הגוש שארבע שנים לא הפסיק להפגין נגדם ולבקר אותם? זה פשוט - הם פוליטיקאים, והם מתכוונים לדאוג לציבור שלהם, או לפחות למה שהם חושבים שרצוי לציבור שלהם. כמו סמוטריץ', גם יעקב אשר ויצחק פינדרוס רצו ממשלת ימין בראשות נתניהו, אבל ברגע שהתפרסמו התוצאות הם מחפשים את מוקד הכוח החדש. ומה יעשה סמוטריץ' במקרה כזה? הוא כמובן יישב באופוזיציה ויצעק "געוואַלד". האמת היא שמתאים לו להיות באופוזיציה: הרי גם מתוך הממשלה, מתוך הקבינט, ממרכז קבלת ההחלטות, סמוטריץ' מתח ביקורת נוקבת על דברים שהיה שותף להם כמו עסקת שבויים, הפסקת אש בלבנון, ולקראת הבחירות אפילו פטור מגיוס לחרדים. אפשר להניח שבאופוזיציה הוא יהיה אחד המתנגדים הקולניים ביותר, ולא יהסס לומר "אמרנו לכם!" בכל אירוע ביטחוני או כלכלי.

אבל ישנה עוד אפשרות, שכמעט אף אחד לא מביא בחשבון: מה יקרה אם "הציונות הדתית" תכיר בכך שנתניהו כבר לא יכול להרכיב ממשלה, ותחליט שאם כבר איזנקוט ראש ממשלה - אז למה שהיא לא תצטרף ותהפוך את הממשלה הזו ללאומית יותר, דתית יותר, ועל הדרך תדאג למגזר אותו היא מייצגת?

בקואליציה כזו, שסמוטריץ' וחבריו יכולים לבסס בה רוב יהודי-ציוני, המחיר של הסיעה שלו יהיה הרבה יותר יקר. הוא שוב יוכל לדבר על משרד בכיר, על השפעה בצמתים החשובים, ועל שותפות בעשייה. אני, למשל, הייתי רוצה לראות אותו ממשיך לצד תיק בכיר (כנראה שלא האוצר) כשר במשרד הביטחון, ומשלים את המהפכה מהקדנציה האחרונה. גם אחרי התפרקות "הברית ההיסטורית" בין מפא"י לתנועת המזרחי, המפד"ל תמיד ראתה את עצמה כמפלגה ששואפת להשתתף בשלטון. אפילו בממשלתו של אהוד ברק, יצחק לוי בחר להיכנס לקואליציה ולקבל את תיק הבינוי והשיכון, עם סגני שרים במשרד הדתות והחינוך - בדיוק היכן שנמצאים האינטרסים של הציבור הדתי-לאומי. אז נכון, סמוטריץ', סטרוק וחבריהם הם לא בדיוק דמויות ממלכתיות כמו זבולון המר ויצחק לוי, אבל למרות שהעניין נראה די מוזר - יש לנו יותר מדי אינטרסים חשובים בשביל לוותר עליו.

ומה עם הצד השני? בטח כולם יזדעקו לנוכח האפשרות וישאלו איך ייתכן שסמוטריץ' ויאיר גולן יוכלו לשבת יחד, ולהערכתי זה יהיה הרבה יותר פשוט ממה שחושבים: יאיר גולן היה מפקד אוגדת איו"ש ועבד בשיתוף פעולה מצוין עם המתיישבים, וגם הסיעה שלו לא מספיק גדולה (8 מנדטים סך הכול) בשביל להכתיב מדיניות בכל ממשלה שבה תשב. בשביל שותפות בקואליציה גולן וחבריו אולי יעקמו קצת את האף, אבל ישבו בשמחה עם כל אחד.

וגם אם כולם יבינו שצעד מפתיע כמו הצטרפות של "הציונות הדתית" לממשלת שינוי היא דבר סביר ורצוי בסיטואציה הפוליטית הייחודית שישראל נמצאת בה, הרי שזה לא יעבור חלק במפלגה. הפלג החרד"לי הקשה מורכב מאנשים שגאוותם היא על כך שהם לא זזים מהעמדות שלהם ולא מוכנים להתפשר מול המציאות. כאן תיבחן המנהיגות של סמוטריץ', שצריך להבין שלציבור שלו יש הרבה דברים שחשובים יותר מאשר לראות אותו צועק מספסלי האופוזיציה: משרות ברבנות, תקנים בשלטון המקומי, השקעות במערכות החינוך של המגזר, בקיצור - כל מה שהחרדים ישיגו בלעדיו, ולא יהססו לפני שהם נכנסים ומקבלים חלק מעוגת השלטון.

אומרים שהפוליטיקה היא "אומנות האפשר" - היכולת ליצור את המציאות הטובה ביותר תחת התנאים הנתונים. כבר אין כאן פנטזיות על "בוננזה בעזה", וריביירה חדשה והחזרת ההתיישבות היהודית בגוש קטיף ואפילו לא על ריבונות ביהודה ושומרון - כל הדברים שסמוטריץ' הצהיר וניסה לקדם בממשלה היוצאת, אבל יש כאן הזדמנות לחזור ולהיות רלוונטיים, מול האפשרות להפקיר את מוקדי ההשפעה לגוש היריב. לא בחירה קלה, אבל היא מתבקשת.