שאלו למי אתם מצביעים? אתם לא חייבים לענות

מערכת הבחירות העלתה הילוך, ואיתה עולה גם התיאבון למידע עלינו. מי אנחנו, איפה אנחנו גרים, למי אנחנו מתכוונים להצביע, מי מהחברים שלנו עשוי להצביע כמונו, וכמובן - האם כבר הצבענו. המידע הזה שווה הרבה מאוד למפלגות ולמי שעובד עבורן. אבל יש דבר אחד שכדאי לזכור בשבועיים הקרובים: אתם לא חייבים לתת אותו.

קחו למשל את מסרוני ה"סקרים" שמציפים את הטלפונים שלנו, בסמס ואפילו בשיחות טלפון. מגיעה שאלה שנראית תמימה: למי תצביעו? מי לדעתכם מתאים להיות ראש הממשלה? מה דעתכם על סוגיה פוליטית מסוימת? אלא שאין דרך לדעת מי עומד מאחורי המסרונים האלה, איזה מידע נאסף כשאנחנו משיבים ומה נעשה בו. ברגע שעניתם, מי שנמצא בצד השני יכול למשל לחבר בין מספר הטלפון שלכם, שהוא בעצם תעודת הזהות הלא רשמית שלכם, לבין העמדה הפוליטית שהבעתם.

ברגע שמספר הטלפון מתחבר לתשובה שלכם, "סקר" יכול להפוך לעוד דרך להוסיף לפרופיל שלכם מידע על עמדה פוליטית, וזה מידע רגיש במיוחד. לכן, לפני שאתם עונים לסקר כזה, כדאי לשאול: מי שואל? מה הוא אוסף? ומה הוא מתכוון לעשות בתשובה שלי? אם אין תשובה ברורה, לא כדאי לכם לענות. ובעיקר: אתם לא חייבים.

העיקרון הזה נכון גם מחוץ למסך. בעקבות ההחלטה של בית המשפט העליון האוסרת על משקיפים בתוך הקלפיות לתעד ביישומונים מפלגתיים מי הגיע להצביע, מפלגות שירצו לקבל את המידע הזה בכל זאת עשויות להציב פעילים מחוץ לקלפי. הפעיל יכול לשאול בתמימות את מי שמגיע: איך קוראים לך? לכאורה, מה כבר קרה? שאלו לשמי. לא ביקשו כתובת ולא מספר תעודת זהות.

אלא שרבים מאתנו לא יודעים שלפעילים האלה כבר יש את המידע הזה. המפלגות מקבלות מפנקס הבוחרים את שמות הבוחרים, מספרי תעודות הזהות שלהם, כתובותיהם וגם את הקלפי שבה הם רשומים. לאותו פעיל חסר באותו רגע רק פרט אחד כדי לזהות את האדם שמולו: השם.

אם אמרתם "אבי כהן", וברשימת הבוחרים של אותה קלפי יש רק אבי כהן אחד, אפשר לחבר את השם מיד למספר תעודת הזהות, לכתובת ולכל מידע נוסף שכבר נאסף עליכם. לא צריך אפילו לשאול את השאלה המתבקשת שהייתה אולי גורמת לכם לעצור ולתהות: למה אתה רוצה את מספר תעודת הזהות שלי?

ואז כדאי לזכור שוב: אתם לא חייבים למסור אפילו את השם שלכם. בוודאי לא למי שמתכוון להזין אותו ליישומון שבו הוא עשוי להתחבר לעוד ועוד פרטים עליכם: מקום מגורים, מספר תעודת זהות, האם כבר הצבעתם, האם סומנתם כתומכי מפלגה או כמי שאינם תומכים בה, ומידע נוסף שנאסף עליכם ממקורות אחרים. יישומוני הבחירות מאפשרים בדיוק את החיבורים האלה.

ואל תניחו שהמידע הזה מעניין רק עד סגירת הקלפיות. מידע על העמדה הפוליטית שלכם, כשהוא מחובר לשם, למספר טלפון ולמספר תעודת זהות, יכול ללוות אתכם הרבה אחרי הבחירות. יום אחד אתם עשויים לחפש עבודה אצל מישהו שבמקרה יש לו גישה למידע הזה; לקבל או לא לקבל הזמנה לכנס, לטקס או לאירוע חשוב ולא להבין מדוע.

הזכות לפרטיות אינה נעלמת בתקופת בחירות. דעה פוליטית היא מידע אישי רגיש במיוחד, וחוק הגנת הפרטיות מטיל מגבלות על איסוף מידע אישי, השימוש בו והעברתו. תיקון 13 לחוק, שנכנס לתוקף בשנה שעברה, גם נותן לנו כלים חזקים יותר להתמודד עם מי שהפר את המגבלות: בנסיבות מסוימות אפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, במקרים המתאימים אפשר לבחון תובענה ייצוגית - ואפשר לפנות לרשות להגנת הפרטיות ולדרוש שתברר שימושים אסורים במידע ותאכוף את החוק.

אבל עוד לפני עורכי הדין, בתי המשפט והרשות להגנת הפרטיות, יש כלי פשוט הרבה יותר. כשמגיע "סקר" אנונימי לטלפון, אתם לא חייבים לענות. כשאדם שאינכם מכירים עומד מחוץ לקלפי ושואל לשמכם, אתם לא חייבים להשיב.

במערכת הבחירות ינסו להפוך כל פרט קטן שתמסרו לעוד חתיכה בפרופיל שלכם. הדרך הפשוטה ביותר להשאיר כמה מהחתיכות האלה בחוץ, היא לזכור שלא כל פניה מחייבת תשובה. אתם לא חייבים.

>>> ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה