השבטים הם עדיין הסיפור האמיתי של הבחירות

המאבק בין הגושים בישראל הוא קריטי לעתיד, אך המדינה מוצפת במידע סותר ומבלבל מסקרי הבחירות. אנסה לפזר את הערפל באמצעות נתונים שאינם סקרים. השאלה שאני בוחן היא: כיצד נראית מפת "ההצבעה של השבטים", שהנשיא ריבלין התייחס אליהם בנאומו הידוע ב-2015? אבחן זאת בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שסיווגה את ה"שבטים" לחרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים וערבים.

שלושה שבטים מתוך החמישה הם מונוליתים וקשיחים ומצביעים לפי "זהותם". החרדים והדתיים, כחמישית מהמצביעים, בוחרים ברשימות החרדיות והדתיות. הערבים, שבט בגודל דומה, מצביעים רובם ככולם לרשימות הערביות. כאן נכנס פקטור חשוב: הם אינם מיוצגים בכנסת לפי שיעורם באוכלוסייה בגלל שיעור הצבעה נמוך (כ-50 אחוזים) וכיוון שבדרך כלל רשימה אחת אינה עוברת את אחוז החסימה. כך היו בכנסת היוצאת 32 חברי כנסת מהרשימות החרדיות והדתיות ורק עשרה חברי כנסת ערבים.

בשבט החילוני מצויים יותר משליש הבוחרים. שלושה רבעים מהם הצביעו לפני ארבע שנים לגוש השינוי. בשבט המסורתיים עשה זאת פחות משליש מהבוחרים, והוא הצביע ברובו לגוש נתניהו. ביחד הסתכמה ההצבעה של שני שבטים אלו ב"תיקו" בין גושי.

מתוך נתוני האמת של בחירות 2022 אפשר לגזור את דפוסי ההצבעה של חמשת השבטים (שיעור ההצבעה של כל שבט וכמה קולות קיבלה כל רשימה ב"הצבעת השבט"). נניח לרגע שדפוסי הצבעה אלו נשמרים בקרב אוכלוסיית הבוחרים היום ונתחשב בכך שקיימת רשימה ערבית משותפת. כך נקבל את "ההצבעה השבטית" הנכונה להיום: 60 מנדטים לגוש נתניהו, 47 לגוש השינוי ו-13 לערבים.

גם אם נחשב זאת תחת הנחה קיצונית שכל שבט מצביע כולו כאיש אחד לגוש אחד ויחיד נקבל תוצאות מאוד דומות. כל זאת ללא שימוש בסקר כלשהו. נקודה חשובה לעתיד: ברור שמבנה זה עוד ישתנה לטובת גוש הימין עם עליית חלקם של החרדים והדתיים עקב פריון ילודה גבוה, עם תזוזה לכיוון הדתי של מסורתיים וחילוניים, ועם עזיבה של הארץ בעיקר מקרב השבט החילוני.

לאור האירועים הדרמטיים של ארבע השנים האחרונות ולאור חשיבותן הקריטית של הבחירות הקרובות לעתידה של ישראל, סביר לצפות שדפוסי ההצבעה ישתנו. אציין כי "ההצבעה השבטית" הנ"ל, שאינה מניחה שינוי, זהה למה שסקרי ערוץ 14 ו-i24 news חוזים אף כעת. אולם הסוקרים האחרים חזו תוצאה שונה מאוד במשך תקופה ארוכה: כ-52-51 לגוש נתניהו, 58-59 לגוש השינוי ו-10 לערבים.

נחזור אם כן לניתוח הנתונים של הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, ממנו מתברר שכדי ששינוי כזה יקרה תידרש תזוזה דרסטית מאוד בהצבעת החילונים והמסורתיים (ואי קיום רשימה משותפת אצל הערבים). זוהי תזוזה גדולה עד כדי הצבעת כמעט כל החילונים לגוש השינוי והכפלת הצבעת המסורתים אליו. הערכתי האישית היא שזהו אתגר גדול מאוד להשיג שינוי כזה. להלן נראה שאכן ראשי גוש השינוי לא השיגו אותו.

מסוף אוגוסט חלו שלוש התפתחויות חשובות. האחת, הקמת הרשימה המשותפת. השנייה, איחוד סמוטריץ'-פייגלין ועלייתם המוצקה אל מעבר לאחוז החסימה. השלישית, כניסת שתי רשימות ימין חדשות - וינטר והנדל-זליכה.

תמונת הסקרים השתנתה: גוש נתניהו, כולל וינטר אך לא הנדל-זליכה, מקבל בין 51 ל-55 מנדטים, גוש השינוי מקבל בין 50 ל-54 מנדטים, הנדל וזליכה בין 0 ל-4 - והערבים מקבלים בין 12 ל-14 מנדטים. הסקרים הללו מציגים תמונה שהיא כבר הרבה פחות רחוקה ממצב המוצא שתיארתי של "הצבעת השבטים". זאת בפרט אם וינטר והנדל-זליכה נכנסים לכנסת ומצטרפים לגוש נתניהו. ניתוח לעומק מלמד כי לא נדרש שינוי גדול בדפוסי ההצבעה כדי לקבל תמונה עדכנית זו.

אם כן, מהם הלקחים מניתוח הנתונים? קודם כול שדפוסי ההצבעה הבסיסיים וגודלם של השבטים יוצרים תיקו בין גוש נתניהו לבין כל השאר. כיוון שהשתרשה נורמה מעוותת של אי-שיתוף ערבים בקואליציה, יש בפועל הטיה לטובת גוש נתניהו, וזו אכן הייתה התוצאה בשש משבע מערכות הבחירות האחרונות. אם זו התמונה בנסיבות הנוכחיות, אין ספק שהגוש המנצח עוד יתעצם מאוד בעתיד.

לקח שני הוא שגוש השינוי כשל באתגר גדול וקשה: שינוי משמעותי בדפוסי ההצבעה של שני השבטים הניתנים לשינוי - החילונים והמסורתיים. אם ראשי גוש זה חפצים בניצחון, דחוק אפילו, עליהם לעמול קשה על שינוי בדפוסי ההצבעה אצל החילונים ואצל המסורתיים ובזמן קצר ביותר. ובמיוחד, עליהם למנוע את בחירתן לכנסת של שתי רשימות הימין החדשות. אף ללא כריזמה או ניסיון מוכח הללו מושכות קולות. אפשר להבין זאת כך: בשני השבטים האמורים המצביעים הרלוונטיים מאוד חפצים להישאר בגוש. כאשר ניתנת להם הזדמנות בדמות רשימות חדשות היא זוכה להיענות. ייתכן מאוד שבחירות 2026 יוכרעו סביב נקודה זו.

לקח שלישי הוא שנדרש מאמץ ניכר להביא להעלאת אחוז ההצבעה בקרב השבט החילוני, באגף הרלוונטי בשבט המסורתי - ובקרב הערבים. הדבר יסייע גם בהעלאת מספר הקולות הנדרש לעבור את אחוז החסימה. בעניין זה, הניתוח אינו מצביע על תוספת מנדטים גדולה - לא יותר משניים לגוש השינוי. אך כאשר המרוץ צמוד בתנאים של חרם על הערבים, כל מנדט הוא חשוב.

מסקנתי האישית מהניתוח היא פסימית. הממשלה הכושלת הזו לא סולקה במשך ארבע שנים. לא לאחר 7 באוקטובר, לא לאחר התנהגותה הקטסטרופלית של ישראל ובידודה הבין-לאומי, ולא עם הפיכתה לספרטה הטומנת בחובה הרס כלכלי. בזמן זה, האופוזיציה הצטרפה לממשלת המחדל על גורמיה הקיצוניים, בתחילה גנץ ואיזנקוט (זמנית) ואחר כך סער. גנץ ולפיד התדרדרו לאחוז החסימה (או קצת מעליו), ולא קמה חלופה ראויה מושכת - ודאי לא עם בשורה. זו הבחירה האמיתית של ישראל והיא עדיין מצביעה שבטית.

>>> ערן ישיב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וחבר במרכז למאקרו כלכלה ב-London School of Economics. היה המייסד של התוכנית לכלכלה ולביטחון לאומי ב-INSS