נקודת העיוורון של הקמפיינרים: הפוליטיקאים מתעלמים מכישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה

הכול יקר, והכול מתייקר. אנחנו מרגישים את זה בכל תדלוק, בכל יציאה למסעדה ובתשלום השכירות החודשי. ועכשיו, מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב הראה את זה גם במספרים.

לפי המחקר, שעקב במשך שמונה שנים אחרי מחירם של 80 מוצרים שונים, ישראל התייקרה בחדות, כאשר סל המוצרים שנבדק התייקר בארבע השנים האחרונות ברשתות הדיסקאונט (רמי לוי, ויקטורי, יוחננוף ושופרסל דיל) ב-14.5% - לעומת התייקרות של 3% בלבד בארבע השנים שלפני כן.

מדובר בהתייקרות של 143 ש"ח לסל המוצרים בארבע שנים האחרונות, לעומת התייקרות של 28 שקלים בלבד בארבע השנים שלפני כן. בגלל שקניות בסופר היא משימה שרובנו חייבים לבצע מספר פעמים בכל חודש, ההתייקרות הזו מצטברת למאות שקלים בחודש ואלפי שקלים בכל שנה.

עליית המחירים ברשתות המזון היא רק וקטור אחד של התייקרות מתוך כמה שמשפיעים זה על זה. בארבע השנים האחרונות נטל המס על אזרחי ישראל הוכבד עם עליית המע"מ, הקפאת הצמדת מדרגות מס ההכנסה למדד, העלאת דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות, התייקרות הארנונה וגזרות נוספות.

כל אלו, ועליות נוספות כמו הזינוק האחרון במחיר הדלק הפכו לסיבה (או תירוץ) לגלגל את עליות המחירים הללו לצרכן - ומכאן הגענו למצב הנוכחי. הקיפאון בשוק הדיור, שרבים מאיתנו חיכו לו, מוביל לכך שמחירי השכירות משתוללים מפני שאנשים הפסיקו לקנות דירות אבל עדיין צריכים מקום לגור בו.

וקצת יותר משבועיים לפני הבחירות, קשה שלא להבחין שהמחירים השתוללו בקדנציה של ממשלת נתניהו הנוכחית. תומכי הממשלה יזעקו שבזמן מלחמה היו נושאים חשובים יותר לטפל בהם, אבל גם אם לראש הממשלה נתניהו היו דברים אחרים על סדר היום (ניחא, למרות שהמלחמה ביוקר המחיה היה בליבת הקמפיין של הליכוד עם צילומים בסופר ובתחנות דלק והבטחות על חינוך חינם בגילי 0-3) - זה עדיין היה אמור להעסיק את שר הכלכלה ברקת, את שר האוצר סמוטריץ' ואת שורת הפקידים והיועצים שמקבלים משכורת מהמדינה בדיוק בשביל לטפל בבעיות האלה.

בכלל, זה נדמה שהנושא הזה כמעט ולא עניין אף אחד בקדנציה האחרונה ושבממשלה הזו לא פספסו אף הזדמנות לפספס. התחזקות השקל הייתה יכולה להוביל לירידת מחירים משמעותית אם רק מישהו היה דואג לנצל את המומנטום בלחץ מסיבי על היבואנים. אך במקום זה, שרי הממשלה הסתפקו בתוכניות ביזאריות כמו הסל של המדינה, תוכניות שהיו אמורות להיעלם מהעולם כמו הגרלות הדיור, או סיסמאות שאין מאחוריהן כלום ולא מומשו - כמו ההבטחות של סמוטריץ' לפרק את המונופולים ולפתוח את השוק לתחרות.

במקום זאת, הממשלה פנתה לטפל ביוקר המחיה אצל אוכלוסיות מאוד ספציפיות. ככה זכינו בהטבות מס שנתפרו בגסות רק לבוחריו של שר האוצר בהתנחלויות ולערים ליכודיות כמו אשקלון ונוף הגליל, או באמצעות סבסוד מסיבי במחירי התחבורה הציבורית לאנשים מסוימים - כאשר המחיר כמעט והוכפל לכל השאר.

כעת נשאלת השאלה: האם הפגיעה בכיס תתורגם גם לשינוי בפתק שיוטל לקלפי? באחד הסקרים ששידרו הערוצים נמצא כי יוקר המחיה הוא הנושא שהכי משפיע על הבחירה בקלפי, כאשר 25% מהמצביעים סימנו אותו ככזה. בסקרים ממוקדים שבחנו את העדפותיהם של מצביעים צעירים או ליברלים, הנתון הזה היה אף מובהק יותר, ובסקר של אולפן שישי נמצא כי 51% מעריכים שממשלת שינוי תטפל טוב יותר בכלכלה וביוקר המחיה - מול 24% שמעדיפים ממשלה של נתניהו.

המספרים האלה היו אמורים להוביל לקמפיין בחירות שעסוק באופן אינטנסיבי בשאלות של כלכלה ויוקר מחיה. אבל נדמה שלמרות ההתייקרות המורגשת, ולמרות התשובות בסקרים - הקמפיינרים והפוליטיקאים מעדיפים לעסוק בנושאים אחרים כמו האחריות ל-7 באוקטובר, המפלגות הערביות, ועדת חקירה ממלכתית או גיוס. גם כאשר מועמדים כן בוחרים לעסוק בנושא, כמו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט שדווקא מוביל סדר יום אזרחי בקמפיין - הם פעמים רבות "יצמידו" לזה שסע פוליטי נוסף ("ניקח כסף מהחרדים ונעביר למילואימניקים").

יכול להיות שיוקר המחיה זה אכן לא נושא שמדליק מספיק את הבוחר הישראלי, ושהאוריכים והמנליסים למיניהם צודקים כאשר הם מתייחסים אליו באופן הזה. אבל גם יכול להיות שיש פה נקודת עיוורון מפוספסת. בסקרים האחרונים אנחנו רואים שהמפלגה של ירון זליכה ויועז הנדל, שפונה בדיוק לסנטימנט הזה, מצליחה לעבור לסירוגין את אחוז החסימה, ושווה להזכיר שבבחירות קודמות מפלגות שעסקו בנושא הזה זכו לתמיכה לא מבוטלת - בין שמדובר בכולנו של כחלון, זהות של פייגלין, מפלגת הגמלאים וכמובן ש"ס ההיסטורית.

לכן, גם אם יש נושאים חשובים יותר על הפרק, כמו עתיד הדמוקרטיה הישראלית או ביטחון המדינה, עדיין כדאי להזכיר לפוליטיקאים שכולנו עושים קניות בסופר, ושאת הזעם על מחיר הקוטג', הגן של הילדה או השכירות - אפשר וכדאי לתעל גם לפתק בקלפי.