המערכה הבאה נגד איראן: הפעם נדרשת הכרעה אסטרטגית

לקחי "שאגת הארי" מחייבים שינוי יסודי בתפיסת המערכה. לא עוד הישגים צבאיים מוגבלים או ניסיון לכפות על איראן חזרה לשולחן המשא ומתן, אלא אסטרטגיה משולבת, עצימה ורב־ממדית, שתכליתה להביא לסיום שלטון האייתוללות.

המשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן נקלע למבוי סתום בסוגיות הליבה. ההנהגה האיראנית מפגינה נחישות והיעדר נכונות לוויתורים מהותיים. אף ששני הצדדים מעדיפים לכאורה הסכם על פני מלחמה, טהראן דורשת תחילה הסרת המצור, ביטול הסנקציות ושחרור נכסים מוקפאים, ורק לאחר מכן דיון בסוגיית הגרעין. לוושינגטון קשה לקבל מתווה כזה, משום שהוא מוותר מראש על מנופי הלחץ המרכזיים.

תהיה זו טעות אסטרטגית קשה לצאת למערכה נוספת רק כדי להחזיר את איראן לשולחן המשא ומתן. המשטר האיראני הוכיח נכונות לשלם מחירים כבדים כדי להבטיח את הישרדותו, ולכן אין ודאות שמהלומות נוספות יביאו אותו לוויתורים. מלחמה ללא יעד הכרעה ברור עלולה להסתיים שוב בהישגים צבאיים מרשימים ובהחמצה אסטרטגית.

תנאי הפתיחה של המערכה הבאה - טובים משמעותית

"שאגת הארי" המחישה עליונות מודיעינית, אווירית וטכנולוגית, אך לא הביאה להכרעה: המשטר שרד, תוכנית הגרעין לא פורקה, מערך הטילים נותר והאיום האיראני, לרבות התמיכה בשלוחיו האזוריים, לא הוסר. הכשל המרכזי היה הפער בין שאיפותיה של המערכה לבין התוכנית להשגתן, לצד הערכת חסר של יכולתו של מצר הורמוז לשמש מנוף לחץ על ארצות הברית ועל כלכלת העולם.

עם זאת, תנאי הפתיחה של המערכה הבאה עשויים להיות טובים משמעותית. הלחץ הכלכלי, הסנקציות, הפגיעה בהכנסות הנפט, הבידוד הפיננסי והמחסור בדלק ובמזון שוחקים את המשטר. הדיווחים על קשיים בתשלום משכורות במנגנוני הביטחון עשויים להעמיק את הבקיעים בתוך המערכת. אלה אינם מעידים בהכרח על קריסה, אך הם יוצרים פוטנציאל משמעותי יותר לערעור היציבות.

אנו ניצבים ברגע גורלי, רק הגדרה ברורה של יעד מדיני תהפוך את ההישג צבאי להכרעה אסטרטגית

לכן, מטרת העל של המערכה הבאה חייבת להיות הפלת משטר האייתוללות, ולא רק החלשתו או החזרתו למשא ומתן. השגת יעד זה מחייבת שילוב של לחץ כלכלי מתמשך, מערכה צבאית מסיבית ורחבה נגד יכולות המשטר, חיסול ההנהגה, פגיעה ביכולתו לשלוט במרחב האזורי, פגיעה קשה בתשתיות אנרגיה,חשמל ומים, יצירת כאוס שלטוני מוחלט והעמקת הבקיעים בתוך מנגנוני השלטון והביטחון, ועידוד התנגדות אזרחית ופוליטית מבית. במקביל יש ליצור תנאים למעבר שלטוני ולכינון הנהגה חלופית ויציבה.

המלחמה עלולה להפוך לעימות אזורי רב-זירתי

ארצות הברית צפויה לנסות לגבש קואליציה רחבה של מדינות המפרץ. למדינות אלה אינטרס בבלימת איראן, אך הן חוששות מאוד מפגיעה בתשתיות האנרגיה שלהן ומהתרחבות המלחמה. דווקא משום כך, תיאום מוקדם עמן יהיה מרכיב מרכזי בניהול המערכה.

יש להיערך גם לתגובה איראנית רחבה יותר. איראן עלולה להרחיב את מעגל המטרות ולפגוע בתשתיות נפט, גז ואנרגיה בישראל ובמדינות המפרץ, לרבות מתקנים שלא נפגעו במערכות הקודמות. במקביל צפויה הפעלה משמעותית יותר של מרכיבי הציר האזורי – החות’ים, המיליציות בעיראק וחיזבאללה. בכך עלולה המערכה להפוך לעימות אזורי רב־זירתי.

צריך להיערך לתגובה איראנית רחבה, כולל מתקני אנרגיה שלא נפגעו במערכות הקודמות

סוגיית הגרעין תמשיך להיות בליבת ההכרעה. פגיעה במתקנים עשויה לעכב את התוכנית, אך אינה מבטלת את הידע ואת יכולת השיקום. פתרון ארוך טווח מחייב שינוי יסודי במדיניות המשטר, פירוק יכולות גרעיניות צבאיות ופיקוח בין-לאומי הדוק.

גם הזירה הצפונית עלולה להתלקח. חיזבאללה עשוי לנסות לסייע לאיראן, אך נפילת המשטר בטהראן עשויה לנתק אותו ממקור כוחו המרכזי ולשנות את מאזן הכוחות בלבנון ובאזור. ישראל אינה יכולה להסתפק בניצחון צבאי נוסף שישאיר את משטר האייתוללות על כנו. המבחן האמיתי אינו מספר המטרות שיושמדו אלא התוצאה האסטרטגית.

אנו ניצבים ברגע גורלי. ייתכן שמדובר בחלון הזדמנויות נדיר לשילוב כוחות בין ארצות הברית לישראל ולשינוי דרמטי של מפת האיומים על ישראל, על הזירה הצפונית ועל המזרח התיכון כולו. העליונות הצבאית היא אמצעי חיוני, אך רק הגדרה ברורה של יעד מדיני ותכנון היום שאחרי יאפשרו להפוך הישג צבאי להכרעה אסטרטגית.

>>> אל"ם במיל' קובי מרום הוא מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית