לבטל את ההפיכה המשטרית זו לא הפיכה משטרית
יש הבדל בין חקיקה שנועדה להשתלט על מוסדות הדמוקרטיה לבין חקיקה שנועדה לשחרר אותם מהשתלטות פוליטית • מי שמנסה לטשטש את ההבדל הזה לא מגן על שלטון החוק, אלא מבקש להנציח את הפגיעה בו • דעה


לא חלף זמן רב מאז שפורסם כי ראשי גוש השינוי הסכימו על הקמת ועדות מיוחדות שיקדמו את ביטול חוקי ההפיכה המשטרית, וכבר החלה מתקפת הצביעות. אותם אנשים שבמשך ארבע שנים תמכו בפירוק מנגנוני האיזונים והבלמים, בהחלשת מערכת המשפט ובהשתלטות פוליטית על מוסדות עצמאיים, גילו לפתע דאגה עמוקה להליכי חקיקה תקינים.
מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת, תהה: "פתאום סבבה לתקן חוקי יסוד במהלך חפוז וברוב נקודתי?". אחרים הזדעזעו מהאפשרות של חקיקת בזק בוועדות מיוחדות, ללא הסכמה רחבה וללא דיון ציבורי מספק. אפשר היה לחשוב שמדובר במי שהקדישו את השנים האחרונות למאבק למען הליכי חקיקה ראויים.
אלא שמאחורי הזעקה מסתתרת הטעיה יסודית. ביטול ההפיכה המשטרית אינו תמונת הראי של ההפיכה המשטרית. יש הבדל מהותי בין חקיקה שמטרתה לשנות את כללי המשחק כדי להסיר מגבלות מהכוח השלטוני לבין חקיקה שמטרתה להשיב את האיזונים והבלמים שנפגעו.
ככל שממתינים יותר, ההשתלטות הפוליטית משתרשת
השינויים שקידמה הממשלה היוצאת לא היו תיקונים טכניים. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים נועד להעניק לפוליטיקאים שליטה במינוי שופטים. הפגיעה במעמד היועצת המשפטית לממשלה החלישה את אחד ממנגנוני הבקרה החשובים ביותר על השלטון. השינויים במח"ש ובאסדרת התקשורת איימו על עצמאותם של מוסדות שנדרשים לפעול ללא תלות פוליטית. תיקון חוק הנבצרות ביקש לשנות את כללי המשחק החוקתיים באופן המשרת אינטרסים פוליטיים מיידיים. לכך יש להוסיף חוקים נוספים כמו החוק להחלשת לשכת עורכי הדין.
אלה אינם שינויים רגילים במדיניות ציבורית. הם נוגעים למוסדות שאמורים לפקח על השלטון, להגביל את כוחו ולהבטיח שהרוב הפוליטי לא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו. רבים מהשינויים גם קודמו בהליכים חפוזים ולא תקינים, תוך התעלמות מביקורת מקצועית וציבורית ומנורמות פרלמנטריות מקובלות.
כעת מבקשים מתנגדי ההפיכה המשטרית לבטל את החקיקה הזאת ולהשיב את המצב המשפטי שקדם לה. האם מדובר בשינוי חוקתי? בוודאי. אבל אין דין פירוק מנגנוני ההגנה על הדמוקרטיה כדין השבתם לפעולה.האם מי שפורץ את דלת הבית ומי שמתקן את המנעול מבצעים אותה פעולה רק מפני ששניהם משתמשים בכלי עבודה?
הניסיון ההשוואתי מלמד מדוע ההבחנה הזאת חיונית. בהונגריה, ויקטור אורבן ניצל את הרוב הפרלמנטרי שלו כדי לשנות את החוקה, להחליש את בית המשפט החוקתי, להשתלט על מוסדות פיקוח ולבסס שליטה פוליטית בתקשורת. חלק מהשינויים עוגנו בחוקים משוריינים ובמינויים ארוכי טווח, באופן שמקשה על השבת העצמאות המוסדית.
בפולין, לאחר חילופי השלטון ב-2023, ביקשה ממשלת דונלד טוסק לשקם את עצמאות מערכת המשפט שנפגעה בתקופת שלטונה של מפלגת חוק וצדק. אלא שהמשימה התגלתה כמורכבת במיוחד. שופטים שמונו בהליכים פגומים כבר כיהנו בתפקידיהם, מוסדות שנפגעו המשיכו לפעול, והנשיא ובית המשפט החוקתי הציבו מכשולים בפני חלק מהתיקונים. התברר שקל הרבה יותר לפגוע במוסדות דמוקרטיים מאשר לשקם אותם.
הלקח ממקרים אלו: ככל שממתינים זמן רב יותר, כך ההשתלטות הפוליטית משתרשת והופכת קשה יותר לתיקון. החלפת הממשלה אינה מחזירה מעצמה את הדמוקרטיה למצבה הקודם.
אבל מהדוגמאות ההשוואתיות עולה גם אזהרה חשובה: שיקום שלטון החוק חייב להיעשות באמצעות שלטון החוק. אי אפשר להגן על עצמאות מוסדית באמצעות יצירת פוליטיזציה חדשה, או לתקן הפרות של כללי המשחק באמצעות התעלמות שיטתית מהם. המטרה הצודקת אינה מכשירה כל אמצעי.
אין צורך להתחיל מאפס
ומכאן לישראל. דווקא משום שהמטרה היא שיקום הדמוקרטיה, ראוי להבחין בין שני סוגי חקיקה. כאשר מדובר בביטול נקודתי של תיקונים פוגעניים ובהשבת ההסדר המשפטי הקודם, ניתן להצדיק הליך חקיקה מהיר יחסית. ההסדר הקודם מוכר, השלכותיו ידועות, והדיון הציבורי על השינויים כבר התקיים בהרחבה. אין צורך להתחיל מאפס בכל פעם שמבקשים לבטל חוק שנחקק רק לאחרונה.
לעומת זאת, אם הממשלה החדשה תרצה לנצל את ההזדמנות כדי לקדם רפורמות חדשות, לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים באופן שונה מזה שהיה בעבר, לעצב מחדש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה או לבצע שינוי מבני נרחב בשוק התקשורת, אז בהחלט יידרשו הליכי חקיקה מקיפים, עבודת מטה מקצועית ודיון ציבורי משמעותי.
כמובן שגם ביטול חקיקה אינו פטור מביקורת פרלמנטרית. יש לפרסם נוסחים, לאפשר לאופוזיציה להשמיע את עמדתה, לבחון הוראות מעבר ולוודא שלא נפגעות זכויות שהתגבשו בינתיים. הוועדה המיוחדת לשינויי חקיקה עד להקמת ועדות קבועות היא כלי פרלמנטרי לגיטימי, אך היא אינה חותמת גומי.
ההבחנה הזאת אינה מעניקה לכנסת החדשה צ'ק פתוח. היא פשוט מכירה בכך שלא כל שינוי בחוק הוא שווה ערך מבחינה חוקתית. יש הבדל בין שימוש בכוח פוליטי כדי להשתלט על שומרי הסף לבין שימוש בכוח פוליטי כדי להשיב להם את עצמאותם.
בסופו של דבר, מאחורי הדרישה הפתאומית להליך ארוך ומסורבל מסתתר מניע ברור של טרפוד המהלך. מי שקידם במהירות שינויים שפגעו בעצמאות מוסדות המדינה אינו יכול לדרוש כעת שכל תיקון של הפגיעה יימשך שנים. כך הופכת החקיקה הפוגענית לעובדה מוגמרת, וכל ניסיון לבטלה מוצג כפגיעה נוספת בדמוקרטיה. זהו מתכון להנצחת ההפיכה המשטרית גם לאחר שהציבור החליף את השלטון. את זה אסור לקבל.
>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא מומחה למשפט חוקתי, מלמד בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן, ופרופ' אורח על שם לורנס רוקפלר באוניברסיטת פרינסטון
