רוצים למגר את הפשיעה בחברה הערבית? קודם תענו על כמה שאלות

בכניסה לעילבון תלוי בימים אלה שלט גדול בערבית. המסר: יאיר גולן והדמוקרטים יילחמו בארגוני הפשיעה.

הם כמובן לא היחידים. לקראת הבחירות, המאבק בפשיעה בחברה הערבית נעשה כמעט לסעיף חובה בקמפיינים של מי שמבקשים את קולות האזרחים הערבים. הדמוקרטים השיקו באוגוסט בנצרת תוכנית ייעודית למאבק בפשיעה, וגולן הצהיר שמפלגתו תדרוש בממשלה הבאה את תיק ביטחון הפנים.

טוב שפוליטיקאים מדברים על הפשיעה. אנחנו דורשים כבר שנים שהמדינה תפרק את ארגוני הפשע, תאסוף את הנשק הבלתי חוקי ותאפשר לנו לחיות בלי לחשב מסלול מחדש בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית. אבל קל יחסית להבטיח מלחמה בארגון פשע. יש שם עבריין, יש נשק, יש אויב שקל לסמן. השאלה המורכבת יותר היא מה מוכנים אותם מנהיגים לעשות כשהכוח שמסכן אזרח ערבי הוא כוח של המדינה עצמה.

בתחקיר שערכנו ביוזמות אברהם בדקנו את מקרי ההרג של אזרחים ותושבים ערבים בידי שוטרים ולוחמי מג"ב מאז 2020. מצאנו 44 הרוגים. כולם גברים. ארבעה היו קטינים ושלושה מתמודדי נפש. מבין 42 שגילם ידוע, 29 היו בני 30 ומטה. 21 מן ההרוגים היו מהגליל ועשרה מהנגב, וכמעט שני שלישים מן המקרים התרחשו במחוזות צפון וחוף. אחד הנתונים הקשים ביותר בתחקיר שלנו הוא זה: ב-11 מתוך 44 המקרים, רבע מן ההרוגים, המשטרה הגיעה בעקבות פנייה יזומה של אזרח או בן משפחה שביקש את עזרתה.

מוניר ענבתאווי מחיפה הוא אולי הדוגמה המטלטלת ביותר. ענבתאווי, בן 33 ומתמודד נפש, היה מוכר למערכות הטיפול. אמו, עטאף, התקשרה למשטרה כאשר היה במשבר. היא ביקשה שייקחו אותו לטיפול. בסוף האירוע הוא נורה למוות בידי שוטרים. אחרי מות בנה היא אמרה: "בסך הכול ביקשתי שיטפלו בו, לקחת אותו למרכז טיפול נפשי בטירת כרמל ולא לירות בו למוות".

מבין החקירות בתחקיר שלנו שכבר הגיעו להכרעה, 21 הסתיימו ללא כתב אישום. חלק ניכר מתיקי 2025 ו-2026 עדיין פתוחים. המספר הזה אינו מוכיח שכל אחד ממקרי הירי היה בלתי חוקי. הוא כן מחייב לשאול כיצד, פעם אחר פעם, אירועים שמסתיימים במותו של אזרח אינם מגיעים לבירור פלילי בבית המשפט.

במרץ 2022 נורה למוות ברהט סנד סאלם אלהרבד במהלך פעילות של מסתערבי מג"ב. גרסת המשטרה הייתה שהוא כיוון אקדח לעבר הכוח וכי השוטר חש סכנה מיידית לחייו. אלא שממצאים שפורסמו מתוך החקירה הצביעו על כך ששני הכדורים נורו לעברו מאחור, כשאחד מהם פגע בחלק העליון של גבו. מקורות במשפחה טענו אז כי אלהרבד נקלע לאזור בדרכו לעבודה, בעוד המשטרה עמדה על כך שהיה חמוש. גם התיק הזה נסגר.

אפשר לקבל את האפשרות ששוטר ייקלע לסכנת חיים. יש מקרים שבהם השוטרים פועלים מול נשק, סכינים ואירועים אלימים, וחלק מההרוגים בתחקיר אכן היו חשודים במעורבות באירועים כאלה. החברה הערבית דורשת כבר שנים אכיפה אפקטיבית נגד נשק ופשיעה, והיא זקוקה למשטרה שמסוגלת לפעול גם במצבים מסוכנים.

דווקא משום שהמדינה מעניקה לשוטר סמכות להשתמש בכוח קטלני, היא חייבת להבטיח בדיקה עצמאית, חשדנית ויסודית כשהכוח הזה מוביל למוות. אמון ציבורי לא יכול להתבסס על הדרישה שנאמין אוטומטית לגרסת מי שהחזיק בנשק וירה.

בתוך התמונה הזאת בולט במיוחד מג"ב. ב-12 מתוך 44 מקרי ההרג שמיפינו (כ-27%) - הייתה מעורבות של מג"ב. בתשעה מקרים הירי בוצע בידי לוחמי מג"ב ובשלושה נוספים הייתה מעורבות משותפת של מג"ב עם המשטרה או עם כוחות מסתערבים.

יותר מרבע מהמקרים הם שיעור שמחייב בדיקה בפני עצמה: כיצד מופעל מג"ב בתוך יישובים ערביים, באילו נסיבות נשלחות יחידות צבאיות-למחצה למשימות שיטור אזרחיות, אילו הוראות פתיחה באש חלות עליהן, ומה נעשה כדי למנוע מצב שבו אזרח ערבי פוגש את המדינה בראש ובראשונה דרך נשק שלוף.

אלה השאלות שאני רוצה לשמוע עליהן תשובות בקמפיין הבחירות.

מי שמבטיח לפרק את ארגוני הפשיעה צריך להסביר גם איך יטפל באמון המרוסק במשטרה. מי שמדבר על עוד שוטרים ומג"ב ביישובים הערביים צריך לומר איזה פיקוח יופעל עליהם. מי שמבקש מאזרחים להתקשר למשטרה בזמן מצוקה צריך להסביר איך הוא מבטיח שפנייה לעזרה לא תיגמר באסון. ומי שמבקש לחזק את מערכת האכיפה צריך לומר כיצד תיראה מערכת שבודקת ברצינות גם את אנשי האכיפה עצמם.

>>> למא יאסין היא ראש המחלקה הציבורית ביוזמות אברהם על אלימות של שוטרים נגד אזרחים ערבים