תגובה מהירה של הכנסת החדשה תמנע אסון חוקתי

הבחירות הסתיימו, אבל ההפיכה המשטרית לא. למעשה, כמה מהמהלכים המסוכנים ביותר של הממשלה היוצאת נועדו להיכנס לתוקף דווקא לאחר הבחירות. זו אינה מקריות. הממשלה הקודמת הכניסה לחקיקה "מוקשים חוקתיים" שיקשו על הממשלה הבאה לתפקד, שיאפשרו לממשלת המעבר לעשות פוליטיזציה של הייעוץ המשפטי ושיאפשרו לפוליטיקאים לשלוט במוסדות שאמורים לפקח עליהם, גם אם השלטון יתחלף. אם לא תורכב ממשלה חדשה בהקדם, ואם הממשלה החדשה לא תפעל במהירות, היא תגלה שהחלפת השלטון אינה מספיקה כדי להחזיר את הדמוקרטיה למסלולה.

לכן, שלוש משימות חייבות לעמוד בראש סדר יומה של הממשלה החדשה: ביטול התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה" בעניין הוועדה לבחירת שופטים, ביטול החוק להחלשת היועץ המשפטי לממשלה, וביטול החוק להכפפת המחלקה לחקירות שוטרים לשר המשפטים.

המלכודות שבפתח

ראשית, הוועדה לבחירת שופטים. התיקון שהתקבל בכנסת הפך את הליך מינוי השופטים להליך פוליטי בעיקרו. במקום מנגנון שמחייב שיתוף פעולה בין פוליטיקאים, שופטים ונציגי המקצוע המשפטי, נוצר מנגנון שמעמיד את ההשתייכות הפוליטית במרכז, שמקנה וטו לאופוזיציה ושמאפשר במקרה של דד-לוק מינוי של שופטים המזוהים פוליטית באופן מוחלט. התוצאה הצפויה היא בית משפט מקוטב, לא מקצועי, שמינוי שופטיו ייתפס כהמשך המאבק בין המחנות הפוליטיים. מי שרוצה להבין לאן הדבר עלול להוביל, מוזמן להתבונן במשבר החוקתי בפולין, שם מינויי "שופטים מטעם" הפכו את בית המשפט החוקתי לזירת מאבק - עדי כדי מאבק פיזי - על עצם הלגיטימיות של שופטיו.

אלא שהתיקון כולל גם מלכודת מיידית: עד להקמת הוועדה החדשה, הוועדה הקודמת ממשיכה לכאורה לכהן, אך אינה רשאית לבחור שופטים, והחלטותיה האחרות מחייבות הסכמה פה אחד. במילים פשוטות, ועדה משותקת. דווקא כאשר מערכת המשפט זקוקה למינויים, המחוקק כבל את ידיה.

המחיר עלול להיות עצום. במהלך כהונת הכנסת הנוכחית עשויים להתמנות עד עשרה מתוך חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון. מדובר בעיצוב דמותו של בית המשפט לדורות הבאים. אסור להפקיר את ההכרעה הזאת למנגנון פוליטי שנועד להחליש את מקצועיותו ועצמאותו של המוסד. יש לבטל את התיקון, להשיב את שיטת המינוי הקודמת ולחדש את המינויים ללא דיחוי.

שנית, היועץ המשפטי לממשלה. רפורמה שהוצגה בתחילה כפיצול תפקיד היועץ המשפטי הסתיימה במהלך שמטרתו האמיתית נחשפה: החלשה מוחלטת של המוסד. לפי החוק החדש, חוות דעת היועץ לא תחייב את הממשלה, הממשלה תוכל לקבוע בעצמה את עמדתה בהליכים משפטיים, והיועץ יהיה כפוף לפיקוח שר המשפטים. כך הופך מי שאמור להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק לגורם שאת עמדתו אפשר פשוט לעקוף.

אבל גם כאן הוסתרה מלכודת מסוכנת בהוראת המעבר. בתוך שלושים ימים מכניסת החוק לתוקף, ב-1 בינואר 2027, תידרש הממשלה לקבל החלטה מחודשת על מנגנוני המינוי וההדחה של היועץ המשפטי. בכך נפתחת הדלת לביטול מנגנון האיתור העצמאי יחסית, ולהפיכת התפקיד למינוי פוליטי. דמיינו מערכת בחירות נוספת שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא איש אמונו של השלטון. מי יבטיח שהממשלה תפעל כחוק? מי יעמוד מול שימוש לרעה בסמכויותיה?

שלישית, המחלקה לחקירות שוטרים. לאחר שנים של ניסיונות לפוליטיזציה של המשטרה, החוק החדש להכפפת מח"ש לשר המשפטים משלים מהלך מסוכן במיוחד. גוף שאמור לחקור שוטרים באופן עצמאי יוכפף להשפעה פוליטית. המסר לשוטרים ברור: מי שחוקר אתכם אינו מנותק עוד מהדרג הפוליטי.

הסכנה אינה תיאורטית. דמיינו משטרה פוליטית, שחשה כי היא נהנית מחסינות. זה עלול להוביל למעצרים וחקירות של יריבים פוליטיים, דיכוי הפגנות בכוח יתר, שחיתות ממוסדת שלא נחקרת ועד שימוש במשטרה ככלי להטיית בחירות. בדמוקרטיה, הכוח להפעיל סמכויות חקירה ואכיפה חייב להיות מופרד ככל האפשר מאינטרסים מפלגתיים. החוק החדש עושה בדיוק את ההפך. יש לבטלו, ולעגן בחקיקה את עצמאות מח"ש ואת יכולתה לחקור ללא מורא.

להציל את מנגנוני הדמוקרטיה

שלושת החוקים הללו אינם טעויות חקיקה נקודתיות. הם חוליות באותה שרשרת: השתלטות פוליטית על מינוי שופטים, על פרשנות החוק המחייבת את הממשלה ועל חקירת מי שמפעילים כוח בשם המדינה. יחד הם פוגעים במנגנונים שנועדו להבטיח שהשלטון יהיה כפוף לחוק, ולא שהחוק יהיה כפוף לשלטון. זה אסון לכל מי שחשוב לו שלטון החוק וזכויות אדם.

יש עוד הרבה מה לתקן בדמוקרטיה הישראלית: "חוק יסוד: החקיקה", מגילת זכויות מקיפה, רפורמות בשיטת הבחירות וחיזוק האחריותיות של נבחרי הציבור, והבראת השירות הציבורי. אבל עוד לפני שנוכל לדבר על שיפור הדמוקרטיה, עלינו להציל את המנגנונים הבסיסיים שמאפשרים לה להתקיים.

הממשלה החדשה לא נבחרה רק כדי להחליף את הממשלה הקודמת. היא נדרשת להבטיח שהיסודות הדמוקרטיים נשמרים, ברוח הכרזת העצמאות. כדי לאפשר תיקון חוקתי של נזקי הממשלה הקודמת, שלושת החוקים הללו חייבים להיות הראשונים להתבטל. לא בעוד שנה, ולא בתום דיונים ממושכים על רפורמה חוקתית כוללת. עכשיו.

>>> פרופ' יניב רוזנאי הוא מומחה למשפט חוקתי, מלמד בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן, ופרופ' אורח על שם לורנס רוקפלר באוניברסיטת פרינסטון