תם עידן: יחסי ישראל-ארה"ב הם כבר לא אותו דבר

התבוסה שספג טראמפ בבחירות בארצות הברית עם המהפך בשני בתי הקונגרס, בהם זכו הדמוקרטים ברוב מוצק, צפויה להצר את צעדיו, במיוחד מבית, בשנתיים האחרונות לכהונתו כנשיא. ההשלכות ברמה הפנימית מגוונות, ובראשן מהלכים בקונגרס שמטרתם "למרר את חייו" של טראמפ, כולל באמצעות חקירות ביחס להתנהלותו.

עם זאת, את הקורא הישראלי מעניין בעיקר כיצד תוצאות הבחירות באמריקה "משפיעות עלינו".

למרות הפסדו בקונגרס, כמו כל נשיא אמריקני ובוודאי אדם העסוק בעצמו כטראמפ, הוא צפוי להיות ממוקד במורשתו, בתקווה שתיזכר בתולדות ארה"ב ובדברי ימי העולם. כמו כל נשיא בתום הקדנציה, בייחוד מול קונגרס לעומתי שמגביל אותו מבית, טראמפ צפוי לפעול כדי להותיר חותם בעיקר בנושאי חוץ, שם הוא נהנה מיתר חופש פעולה. נראה כי למזרח התיכון, בו ארה"ב "תקועה" ומדשדשת, שמור מקום של כבוד בהקשר זה.

הנושא הדחוף ביותר הוא אפשרות חידוש המלחמה נגד איראן המרחפת כל הזמן באוויר, עוד ערב הבחירות. באופן מובנה בשיטת הממשל האמריקנית קיים מאבק סמכויות מסורתי בין נשיאים לקונגרס בכל הקשור להכרזת מלחמות. קונגרס לעומתי בוודאי צפוי לנסות להקשות על טראמפ לחדש את המלחמה העצימה באיראן, שמאוד לא פופולרית בדעת הקהל האמריקנית. עם זאת, בסופו של דבר, הנשיא, כמפקד העליון בארה"ב, יכול להשתמש בצווים נשיאותיים כדי לעקוף את הקונגרס, שיתקשה לבלום נשיא "פרוע" כטראמפ - אם יחליט לחזור למלחמה.

למרות שלא תמיד קל להתחקות אחרי שיקוליו של טראמפ ולצפות את מהלכיו, ניתן בהחלט לומר כי העדפתו הגלויה היא להימנע ממלחמה עם איראן ולהגיע עמה להסכם בסוגיית הגרעין, שיהיה טוב יותר מההסכם ממנו הסתלק ב-2018. גם בימים אלו, חרף המתיחות במפרץ, ארה"ב משקיעה מאמצים גדולים, בתיווך אינטנסיבי של מספר מדינות, ובראשן קטאר, לסגור הסכם עם איראן שיאפשר לפתוח את מצר הורמוז, ולבלום את הנטייה המסתמנת של המשטר בטהראן לסגת ממדיניותו המוצהרת שלא לפתח נשק גרעיני.

בניגוד לנתניהו, שלא ניתן להבחין בין שיקוליו האסטרטגיים לבין חתירתו למלחמה כדי לשבש את תוצאות הבחירות בישראל, טראמפ פועל משיקולי מורשת ומתוך רצון לתרגם להישג מדיני את המלחמה נגד איראן, ואת ההצלחה הלא מבוטלת בנטרול מהלכיה במצר הורמוז. בעוד שנתניהו חותר לשינוי משטר באיראן, יעד שלא ברור כיצד מלחמה נוספת נגדה משיגה, ולמניעת כל הסכם בינה לבין ארה"ב - מטרותיו של טראמפ הפוכות. הוא חותר להסכם שיחלץ אותו מ"הבוץ" המזרח תיכוני, ששקיעה בו עלולה לכרסם במעמד ארה"ב ברמה הגלובלית, בעיקר מול סין.

הסיכונים המוטלים על הכף בחזרה למלחמה גבוהים. סביר כי היא לא תתחדש מהנקודה בה הופסקה ב"שאגת הארי", אחרי 40 ימים, ותסלים במהירות לתקיפת תשתיות אנרגיה ברחבי איראן, שצפויה מצדה להגיב נגד תשתיות ברחבי המזרח התיכון כולו (מה שמדיר שינה מעיניהן של מדינות המפרץ). מחירי האנרגיה בעולם יזנקו לשיאים שיהיה קשה להחזיר לאחור בתרחיש של הרס רחב של תשתיות הפקה. זו לא בדיוק המורשת שטראמפ חלם עליה כשהבטיח, ערב בחירתו, לשים קץ למלחמות בעולם ובמזרח התיכון.

לטראמפ ישנה חלופה נוספת: להתמיד בהפעלת מנוף המצור על איראן, שגובה מכלכלתה מחירים כבדים ביותר, תוך המשך המאמץ, שנושא פירות בימים האחרונים, להותיר את הורמוז פתוח ולהוריד את מחירי הנפט בעולם. זאת, בתקווה שאיראן תתגמש לבסוף, כאשר הלחצים האנרגטיים עליה גוברים בחודשי החורף הקרובים, שממילא פחות אידיאליים, מבחינה מבצעית, לחידוש המלחמה.

כל השיקולים האלו יכולים להשתנות בהרף עין אם איראן "תזרוק מכל המדרגות" את הצעות התיווך והמו"מ עמה יקרוס (וזה יכול לקרות בקרוב); אם תודיע על פרישה מהאמנה על איסור נשק גרעיני (NPT), תחזור להעשיר ותבקש לפרוץ לנשק גרעיני (או כימי, כפי שדווח שישראל הזהירה באחרונה את ארה"ב); אם תחליט לנסות לשבור בכוח את המצור ההרסני לכלכלתה; או אם תעריך, בוודאות מבחינתה גם אם זו לא המציאות, שארה"ב עומדת לתקוף אותה ותצא ל"מכה מקדימה", כפי שהיא מאיימת.

ברמה האזורית, גורמים אמריקנים המעורים בהוויה הפוליטית בארה"ב מעריכים כי על רקע רצונו של טראמפ להותיר מורשת במזרח התיכון, ביתר שאת בצל התבוסה בבחירות, הוא עלול לאבד ממש בקרוב את הסבלנות כלפי ישראל, במיוחד אם ממשלת נתניהו תדבק בעמדותיה הנוקשות לקראת בחירות נוספות.

למרות שטראמפ מצטייר כמי שאיבד עניין בעזה, הוא עשוי לחזור לעסוק בה, כשברקע תוכנית 20 הנקודות שלו אינה מתקדמת. בנוסף, הוא עלול להגביר את הלחצים על ישראל להתחיל להתקדם מול סוריה ולבנון, ולהגיב באגרסיביות להמשך הטרור היהודי באיו"ש. זאת, כאשר קונגרס לעומתי "נושף בעורפו" בסוגיה, הנתפסת כ"אבן נגף" בתהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שטראמפ להוט לחדש - שוב, משיקולי מורשת.

קונגרס לעומתי לנשיא ושליטה דמוקרטית בוועדות השונות תאפשר לדמוקרטים לזמן את פקידי הממשל לשימועים על שימוש בעייתי של צה"ל בנשק אמריקני, לקדם סנקציות נגד ההתנחלויות ועוד. בנוסף, הקונגרס יוכל לפעול כדי להתנות או "לתקוע" סיוע לישראל. בלילה שלפני הבחירות טראמפ הדהים את הממסד הביטחוני בארץ כשהצהיר שהסיוע הביטחוני האמריקני יסתיים כבר השנה, אולי מחשש שלא יאושר בקונגרס. גם אם לא כל המהלכים הללו יבשילו לכדי חוקים, הם יסמנו את סדר היום בין ישראל לארה"ב ויעמיקו את הסדקים ביניהן - לקראת הבחירות לנשיאות ב-2028.

הקונגרס נחשב מאז ומתמיד למעוז של תמיכה בישראל, שבצוק העיתים היא יכלה לפנות אליו כדי לרסן לחץ מצד הממשל ומהלכים לא נוחים שלו במזרח התיכון. הימים האלו חלפו וכיום ישראל תלויה בנשיא, שהפך בעקבות הבחירות ל"ברווז צולע", כדי לבלום חקיקה בעייתית מבחינתה בקונגרס. משימתה העליונה של ממשלת שינוי בישראל תהיה לפעול כדי לשקם את מעמדנו בארה"ב בכלל, ובקונגרס, שהוא בבואה של הציבור האמריקני, בפרט.

מבחן ההצלחה מבחינת ישראל בשנתיים הקרובות הוא לא מה ניתן עוד "לחלץ" מטראמפ, מול איראן ובכלל, אלא בתהליכים, בהסדרים ובמנגנונים, שיעגנו את היחסים המיוחדים בין המדינות ב"יום שאחריו", ויסייעו לישראל להתמודד עם הצונאמי שעלול להגיע לפתחנו בארה"ב.

לסיום, בטווח הארוך יותר: בעוד שנתיים טראמפ מסיים את כהונתו האחרונה ואמריקה נכנסת לעידן חדש שבו כל נשיא שייבחר צפוי להיות פחות או הרבה פחות אוהד לישראל. זאת, על רקע הצניחה בתמיכת דעת הקהל האמריקנית בישראל, במיוחד בדור הצעיר, משני צידי המתרס הפוליטי בארה"ב. בשתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית, ישראל מסתמנת כמוקד מחלוקת פנימית, וצפויה שחיקה בתמיכה בנו.

באופן כמעט פרדוקסלי, נתניהו, האיש שהכתיר את עצמו כ"מר אמריקה", ובתקופתו ישראל וארה"ב נלחמו "כתף אל כתף" בקואליציה חסרת תקדים נגד איראן, הביא את מעמד ישראל באמריקה, בעלת בריתנו הגדולה והיחידה, לשפל שלא היה כמותו מעולם - ושלא ברור עד כמה הוא בר תיקון.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL