להלן עדכון עם תוצאות האמת: נתניהו טרם ניצח - אבל גוש השינוי הובס

אני מסקר פוליטיקה מאז תחילת המאה. מעולם לא ראיתי מחנה שהתארגן לבחירות באופן כל כך מופתי, כל כך מאורגן וכל כך אנרגטי כמו גוש השינוי. הסכמי עודפים למופת, מערך טיסות מחו"ל שלא היה כמותו.

אבל זה נגמר לפי ספירת תוצאות האמת פחות או יותר באותו מספר מנדטים כמו בבחירות הקודמות. הדמוגרפיה הביסה את האנרגיה, וגם המסר התברר בעייתי וכושל. הציבור לא השתכנע שהמלחמה הייתה ניצחון מוחלט אבל גם סירב לקנות את הטענה שהיא כישלון מוחלט. הוא סלד מההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, אבל לא סבר שהפתרון הוא ממשלת מיעוט שנשענת על סרבנים ואנטי-ציונים. הוא נגעל משירת "בשלטון הציונים אין אנו מאמינים" אבל הזדעזע משירת "בילאדי בילאדי" במטה המשותפת אתמול.

מצבו של נתניהו השתנה, ותכלית השינוי היא בין סגירת המדגמים ובין גילוי תוצאות האמת. אמש היה ברור שיושב ראש הכנסת יודח, שבכל מקרה תוקם ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט. כעת, על פי הקריטריונים שקבע איזנקוט עצמו, אבדה הלגיטימציה שלו להקים ממשלה כזו. הם יזדקקו לתמיכה אקטיבית של המשותפת כדי להקים אותה, וזה נראה חסר תוחלת וחסר טעם. אין שום סיכוי בישראל של אחרי 7 באוקטובר שבקואליציה אחת יישבו לאורך זמן שישה בני משפחה מדרגה ראשונה של נרצחים בידי חמאס עם חברי כנסת שמסבירים שמדובר בכלל בארגון צדקה.

ולכן, כמו משה דיין בשעתו עם הערבים, נתניהו למעשה אמר לפנות בוקר למחנה השינוי: זה הטלפון שלי, אתם מוזמנים להתקשר. ליברמן, בנט ואיזנקוט מועמדים עכשיו בדילמה מהגיהינום: ללכת לעוד בחירות שאליהן כבר לא ינהרו הישראלים מחו"ל, לנסות לחבור לגוש נתניהו בתנאים קשים ונגד התחייבויות בחירות - או להתחנן לרע"ם ולמשותפת שיכורות הניצחון.

והערה אחרונה: במשך בחירות שלמות חיפשנו את הגוש השלישי, גוש האחדות. היו שם גנץ וארדן, וינטר וזליכה, טרופר ומי זוכר מי עוד. כולם קרסו, התאדו או נעלמו. והינה, מתברר שאולי גוש האחדות היה בכלל המפלגות הערביות: ההצבעה ההיסטרית וההיסטורית שלהם בשיעורים שעוד ידרשו בדיקה מעמיקה ריסקה את חלומות שני הצדדים ל-61. היא הזכירה ליהודים משני הצדדים שאולי, בכל זאת, הם יצטרכו ללמוד אחרי שנים של פילוג לשבת ביחד.