השגרה חייבת לנצח: המבחן הגדול של היחסים עם מדינות המפרץ

ניסיון הפגיעה במטוס האמירותי שהיה בדרכו לישראל אינו רק אירוע ביטחוני חמור. הוא נוגע ישירות באחד ההישגים הבולטים של "הסכמי אברהם": הפיכתם של היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ממהלך מדיני למציאות יום-יומית. דווקא משום כך, האירוע יכול וצריך להפוך מרגע של איום להזדמנות לחיזוק היחסים.

הטיסות בין המדינות ממחישות אולי יותר מכל דבר אחר את השינוי שהתחולל מאז 2020. תיירים, אנשי עסקים ומשפחות הפכו קשר שהיה כמעט בלתי נתפס בעבר לדבר שבשגרה. נורמליזציה אינה מתקיימת כאשר אנשים עולים למטוס בתל אביב ונוחתים באבו דאבי או בדובאי, ולהפך. לכן, מי שמנסה לפגוע בטיסה כזו מבקש לפגוע גם בשגרה שנוצרה ובתחושת הביטחון המאפשרת אותה.

מכאן נגזרת התגובה הנכונה. אם מטרת המפגע הייתה להרתיע ישראלים מלטוס לאמירויות, וליצור לחץ לצמצום הקשרים, אסור שהאירוע ישיג את מטרתו. להפך: ישראל ואיחוד האמירויות יכולות לנצל אותו כדי לשפר עוד יותר את אבטחת התעופה ולחזק את המנגנונים המשותפים שנועדו להגן על הקשר בין המדינות.

אלא שהאירוע המחיש בעת ובעונה אחת גם עד כמה שונה המצב מול ערב הסעודית. מצד אחד, מטוס אמירותי שבו ישראלים שנקלעו לסכנה מצא מקלט בשטח הממלכה. מצד שני, הסעודים לא אפשרו למטוסים ישראליים לנחות בשטחם כדי לחלץ את הנוסעים. דווקא הצירוף בין שני הדברים מספר היטב את סיפור היחסים הישראליים-סעודיים כיום.

מתחת לפני השטח קיימים קשרים, ערוצי הידברות ואינטרסים משותפים, ובשעת צורך גם אפשרות להתנהלות מעשית. אולם, כאשר אותה התנהלות מאיימת להפוך לפומבית וליצור תמונה של שיתוף פעולה גלוי עם ישראל, הרגישות הסעודית עדיין גבוהה מאוד. המרחק בין קשר שקט מאחורי הקלעים לבין נורמליזציה פומבית נותר גדול. העובדה שריאד הייתה מוכנה לסייע למטוס אמירותי שנשא ישראלים, אך לא הייתה מוכנה לאפשר למטוסים ישראליים להגיע לשטחה, היא כמעט המחשה מושלמת של הגבול הזה.

מכאן גם הלקח הישראלי. אין טעם לנסות להפוך את האירוע ל"הוכחה" לכך שהנורמליזציה עם סעודיה קרובה. חגיגות ישראליות סביב הנחיתה עלולות להביך את ריאד ולהקשות עליה דווקא במקום שבו מתקיימת התקדמות שקטה. נכון יותר להכיר בסיוע הסעודי, להבין את המגבלות שבתוכן ריאד פועלת, ולהמשיך לטפח את הערוצים שמאחורי הקלעים. במקרה הסעודי, לפחות לעת עתה, דיסקרטיות אינה מכשול ביחסים, אלא במידה רבה תנאי לקיומם.

זהו גם ההבדל המרכזי בין שתי הזירות. מול איחוד האמירויות כבר קיימת נורמליזציה ממוסדת, ולכן האתגר הוא להגן עליה, להעמיק אותה ולמנוע מטרוריסטים להרתיע את שני הצדדים. מול סעודיה האתגר שונה: לשמר ולהרחיב את מה שכבר אפשרי אך מתחת לרדאר, בלי לדרוש מריאד להפוך אותו מיד לקשר פומבי שהיא עדיין מתקשה לשאת מבחינה פוליטית.

הלקח הרחב יותר הוא שהנורמליזציה במזרח התיכון אינה תהליך ליניארי. היא מתקדמת בקצבים שונים ובצורות שונות. הסכמי שלום נחתמים בטקסים, אבל חוסנם של יחסים נמדד דווקא בשעת מבחן. מי שניסה לפגוע במטוס ביקש ככל הנראה להפוך את הקשר עם ישראל למקור של סיכון ולהמחיש שלנורמליזציה יש מחיר. לישראל יש אינטרס שהתוצאה תהיה הפוכה.

מול איחוד האמירויות, המשמעות היא להעמיק את הקשר ולהפוך את ניסיון הפגיעה בו למנוף לחיזוקו. מול ערב הסעודית, המשמעות היא להבין את הפער שבין שיתוף פעולה שקט לבין נורמליזציה גלויה, ולאפשר לאמון להיבנות בהדרגה. התשובה האפקטיבית ביותר לניסיון לפגוע בנורמליזציה היא להוכיח שהיא מסוגלת לא רק לשרוד משברים - אלא גם להתחזק בעקבותיהם.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית