איראן משדרגת, ישראל משדרגת: מי ילמד מהר יותר?
העליונות הטכנולוגית של אתמול אינה מבטיחה את העליונות של מחר • במלחמה המודרנית קצב הלמידה והיכולת להפוך ניסיון מבצעי ליכולת חדשה הם אלה שיכריעו את המלחמות הבאות • שדרוג מערכות ההגנה האווירית הוא צעד חשוב בדרך • פרשנות


המאבק על העליונות האווירית של מדינת ישראל אינו מסתיים בפיתוח מערכת הגנה מתקדמת או בהצלחתה ליירט טיל או כלי טיס בלתי מאויש. הוא הופך לתחרות למידה מתמשכת בין כל הצדדים. צד אחד משפר את היכולות הטיליות ויכולת התקיפה, והצד שני לומד את מאפייני האיום, מתאים את מערכות ההגנה, משדרג אותן, משנה היערכות ומעדכן את תורת הלחימה ונוהלי היירוט. כך היה וכך יהיה.
הניסיון המבצעי ממלחמת חרבות ברזל ומהעימותים שקדמו לה וסבבי הלחימה עם איראן המחישו כי מערכות ההגנה חייבות להיות גמישות לשינויים, מהירות לשדרוג וליכולת להתאים עצמן לאיום המשתנה.
עצימות ורציפות המערכות מאלצים את המערכות, את חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית, כמו גם את התעשיות הביטחוניות, לפעול במהירות בתהליך הלמידה והפקת הלקחים, לפעול בתיאום מלא ומוסכם של הנדרש להתאים, לחלוק את הלקחים המבצעיים (הטכניים והתפעוליים) ולתעדף את היכולות הנדרשות.
הייתה לי הזכות כמפקד מערך ההגנה האווירית לקלוט ולמבצע את מערכת "קלע דוד" (2016), ולצרפה למערך ההגנה האווירית על מערכותיו ויכולותיו הקיימות באותה העת: כיפת ברזל וחץ. למעשה, זו הייתה יותר מקליטת עוד מערכת נשק - זו הייתה קליטת יכולת שחייבה לשנות את התפיסה ממערך רב-שכבתי למערך אינטגרטיבי. השדרוגים למערכת, כפי שפורסמו לאחרונה, מחזקים בדיוק את אותו רעיון.
כיום, כל מערכות נשק ההגנה האווירית מיירטות וחולקות את אותם האיומים, כאשר כיפת ברזל, קלע דוד וחץ 2 וחץ 3 מיירטות איומים מאיראן.
אתגר ההגנה האווירית היה ונותר - לגלות מוקדם עם שיגור הטיל המאיים, ליירט גבוה ורחוק ככל שניתן. ככל שהיירוט יהיה כזה, נבטיח שתוצאות היירוט לא ישפיעו על מרחב מדינת ישראל בצורת שברי יירוט. אם כשל ניסיון היירוט הראשון, אז יוותר מספיק זמן ליירוט נוסף. זה בדיוק מהות שדרוג מערכות ההגנה האווירית: לאפשר לכל מערכת להיות הגיבוי ואפשרות היירוט הנוסף.
מחבלי הקליטה להצלחות
תחילתה של מערכת "קלע דוד" הייתה לא פשוטה, עם כשלים ביירוט מטרות בליסטיות ששוגרו מסוריה לצפון הארץ ושוערכו בטעות כנפילה בתוך שטח הארץ. ההמשך היה טבילת אש מבצעית מוצלחת מול איומים מרצועת עזה. השיא המבצעי הגיע עם תחילת מלחמת חרבות ברזל ביירוטים מכל זירות הלחימה (לבנון, עזה ואיראן).
למערכת "קלע דוד" תפקיד חשוב במארג יכולות מערכת ההגנה האווירית האינטגרטיבית, לתת גמישות ולהוות עוד פתרון יירוט בסל הפתרונות הישראלי, ובעת הזאת בהיערכות המשולבת עם מערכות השותף האמריקני. בנוסף, מעצם היותה מערכת רב-משימתית (כמו מערכת כיפת ברזל), תפקידה להוות יכולת נוספת להתמודד וליירט כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט.
אותה גמישות מבצעית בעידן של מערכות ארוכות ולצערי סבבים בלתי נגמרים מול איראן חשובה לא פחות כאשר נדרשים ל"כלכלת חימושים". מדובר בגמישות שמאפשרת התאמת כל חימוש (מיירט) למטרה מולה יש לו יתרון מובהק, ולמנוע שימוש לא נדרש של מיירטים למטרות אחרות. זו גמישות שמגדילה את "עוגת" המיירטים ויכולות היירוט.
שדרוגי "קלע דוד" הם בדיוק אלה שמביאים מצד אחד יכולות יירוט אפקטיביים יותר מול מגוון האיומים הקיימים, ומצד שני גמישות מבצעית ליכולות מערך ההגנה האווירית האינטגרטיבי ושילובה של המערכת בקרב ההגנה האווירית עם כיפת ברזל ומערכות החץ.
לכרסם באחוזים החסרים
שדרוג המערכות והיכולות הוא גם מאבק ותחרות לכרסם באותם אחוזים מעטים שחסרים ויחסרו תמיד. לא תהיה לעולם הגנה הרמטית ולא יהיה לעולם 100% יירוט, ולא משנה כמה מערכות תהיינה וכמה מיירטים יעמדו לרשותנו. אבל אותה תחרות למידה ואותו מרוץ לשדרג ולהתאים את המערכות הוא גם מרוץ לטייב את המענה המבצעי, ולצמצם ככל שניתן את מעט היירוטים שמצליחים לחדור את חגורת ההגנה ולפגוע בשטח מדינת ישראל. זה היה וימשיך להיות האתגר שמונח למפקדי ולוחמי חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית. התרבות הארגונית של החיל היא מיצוי כל תחקיר ללמידה וכל פער קיים לתוכנית העבודה של מחר. זאת תרבות שתעמיד את היכולות למערכה הבאה מול איראן (אם היא קרובה או רחוקה יותר) באופן איכותי מזו הקודמת.
שדרוג מערכת "קלע דוד", אם נכון הדיווח, איננו האחרון למערכת זו ולא לשאר המערכות שעוברות ועברו גם הן שידרוגים לא קטנים להתאמתם לאיום המשתנה וללמידה שבוצעה בחצי שנה האחרונה לקראת עימותים נוספים ובראשם המשך המלחמה עם איראן.
>>> תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית בצה"ל, כיום יועץ אסטרטגי