זו הייתה ההזדמנות של זיני להפריך את החשש נגדו - והוא רק חיזק אותו

עדיין לא ידוע מהם בדיוק החשדות נגד חברי הכנסת שראש השב"כ ביקש לחקור, אך מהודעת היועצת המשפטית לממשלה אפשר כבר ללמוד דבר אחד: הוא ביקש לחקור אותם בלא שהציג ראיות.

השב"כ הוא ארגון בעל סמכויות ועוצמה אדירות. הוא מאזין, עוקב ועוצר, ובידיו נאגר כל העת מידע רב ביותר על אזרחי המדינה. ארגון כזה חייב להיות כפוף לחוק ולמגבלות הקבועות בו.

לפי החוק, הוא נתון למרות הדרג המדיני, שכן שירות ביטחון שאינו נתון למרות נבחרי הציבור מסכן את הדמוקרטיה לא פחות מכל איום חיצוני. אלא שהעוצמה שמצדיקה את הכפיפות היא גם מה שמושכת פוליטיקאים אל הארגון, והרצון לעשות בו שימוש לרעה עלול ללוות כל שלטון שמחזיק בו.

זו אינה סכנה תיאורטית. כבר בשנותיה הראשונות של המדינה הפעיל בן-גוריון את השב"כ נגד מפ"ם, יריבתו הפוליטית.

המחוקק הכיר את הסכנה. סעיף 4(ב) לחוק השב"כ קובע כי "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים". ההוראה מופנית אל הדרג הממנה, אך מי שעומד בשער ואמור לאכוף אותה הוא ראש השירות. כשנבחר ציבור מבקש להפעיל את הארגון למטרה מפלגתית, ראש השב"כ הוא שנדרש לסרב. זו חובתו על פי החוק, לפעול בממלכתיות, כלומר במגבלות החוק ובלא פנייה פוליטית.

הודעת היועצת המשפטית לממשלה מלמדת שראש השב"כ ביקש לחקור פוליטיקאים המתנגדים לממשלה, ובלא שהציג לכך כל ראיות. מעבר לכך שלשירות ביטחון אסור להשתמש בסמכויותיו כלפי כל אדם כשאין בצידן ראיות שמבססות חשד, חקירת פוליטיקאים המתנגדים לשלטון היא בדיוק המקום שבו נדרשת הזהירות הגדולה ביותר.

חקירה של יריבי השלטון שאין לה אחיזה בראיות נראית כמי שנועדה לשרת את השלטון ולהכתים ציבור שלם. המראה הזה מזיק גם אם איש לא התכוון אליו, קל וחומר אם זו הכוונה המסתתרת מאחורי הדרישה.

מעבר לכך, מדובר בחקירה בנושא הפוליטי הרגיש ביותר, תוצאות הבחירות - שערעור אמון הציבור בהן עלול לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי הדמוקרטיה הישראלית.

הדבר חמור במיוחד לנוכח הנסיבות. מינויו של דוד זיני לראשות השירות עורר מלכתחילה חשש שהוא נעשה משיקולים פוליטיים. עמידה על עקרונות היסוד, לפיהם השב"כ פועל כפוף לחוק וללא הטיה פוליטית, היא חובתו של כל ראש שירות.

זו הייתה ההזדמנות של ראש השב"כ להפריך את החשש, וחרף זאת - הוא חיזק אותו. אם יתברר שכך הם פני הדברים, השב"כ יהפוך ממגן המדינה לזרוע של הפוליטיקה המאיימת על יסודות המשטר הדמוקרטי ועל כל אזרח בישראל.

ראש השב"כ חייב להבין שהעוצמה שבידיו מחייבת ריסון, וזה אינו רעיון זר לארגון שהוא עומד בראשו. "ריסון הכוח" הוא אחד משבעת ערכי השירות, ולפי הנוסח המופיע באתר השב"כ הוא מחייב שימוש בסמכויות "רק לשם מילוי תפקידנו", תוך איזון בין צורכי הביטחון לבין כבוד האדם וזכויות הפרט. ערך שנכתב לשירות כולו מחייב בראש ובראשונה את מי שמנהיג אותו. ככל שהכוח גדול יותר, כך גבוה יותר הרף להצדקת השימוש בו.

המחיר של כישלון בסוגיית יסוד זו כבד. השב"כ הוא אחד המוסדות היחידים שעדיין נחשבים ממלכתיים, ובני מחנות פוליטיים שונים נשענים על ההנחה שהוא אינו פועל משיקולים מפלגתיים. מי שמערער את ההנחה הזאת מותיר את הציבור חשוף לארגון שפועל ממניעים זרים. אם ראש השב"כ לא ירסן את כוחו, אם יאשש בהתנהלותו את כל הטענות נגדו - הוא יוכיח שהוא אינו מתאים לתפקידו.

>>> פרופ' עמיחי כהן הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

>>> עו"ד אלי בכר הוא לשעבר יועמ"ש השב"כ