ההפרדה המגדרית באקדמיה היא רק ההתחלה - והיעד הרבה יותר רחב

לא ניתן להתייחס להצעת החוק להרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה, גם לתארים מתקדמים, מבלי להבין שהיא חלק מתהליך רחב יותר. הדיון אינו עוסק רק במבנה הלימודים באקדמיה, אלא בשאלה מהו אופייה של החברה הישראלית ועד כמה מחויבותה לשוויון נשמרת גם כאשר הוא עומד למבחן.

בשנים האחרונות אנו עדות ועדים לשורה של יוזמות ותהליכים המבקשים לצמצם את מקומן של נשים במרחב הציבורי - בין אם בצה"ל, בממשלה, במגזר הציבורי או במרחבים נוספים. גם מי שסברו בעבר כי הישגי המאבק לשוויון מגדרי מבוססים ואינם עומדים עוד בסכנה, מבינים כיום שאין אף זכות שניתן לראות בה מובנת מאליה.

הצעת החוק הנוכחית אינה עומדת לבדה. היא מצטרפת למהלכים נוספים שמבקשים לשנות את האיזון שבין שמירה על זכויות הפרט לבין שיקולים אחרים, והיא מעלה שאלות עמוקות על גבולות השוויון במדינת ישראל. במקביל, אנו עדים גם למתח הולך וגובר בין הממשלה לבין מערכת המשפט, ולערעור מעמדו של בית המשפט העליון כמגן על זכויות האדם והמיעוט. מציאות זו מחייבת אותנו לשאול: מי יגן על זכויות היסוד כאשר הרשויות חלוקות ביניהן?

חשוב לשאול גם היכן עובר הגבול. האם הפרדה מגדרית באקדמיה, שבעבר נראתה לרבים כרעיון בלתי מתקבל על הדעת, תהפוך לנורמה שתתרחב לתחומים נוספים? ההיסטוריה מלמדת ששינויים כאלו אינם מתרחשים בבת אחת, אלא באמצעות צעדים קטנים שכל אחד מהם נתפס בתחילה כחריג או נקודתי.

מכאן עולה גם שאלת האחריות הציבורית. מהי חובתנו כאזרחיות ואזרחים - נשים וגברים, דתיים וחילוניים, אנשי ימין ואנשי שמאל המבקשים לשמור על ישראל כחברה דמוקרטית, שוויונית וליברלית? אני מקווה שהחוק, אם יאושר, ייבחן בקפידה על ידי בית המשפט העליון. אך גם מעבר להליך המשפטי, יש כאן מבחן למוסדות הציבור. על ראשי האוניברסיטאות להבהיר כי מחויבותם היא לערכי החופש האקדמי, לשוויון ולהוראות הדין כפי שייקבעו על ידי הערכאות המוסמכות. אם בסופו של דבר תוכשר ההפרדה, האחריות תעבור גם אל הציבור.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הכוח להשפיע באמצעות הבחירות שנעשה כמו היכן נלמד, היכן נעבוד ואילו ערכים נבחר לחזק.

לנשים אני מבקשת לומר: אנחנו למעלה ממחצית מאזרחי ואזרחיות ישראל. אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ולא נסכים לקבל מציאות שבה נשים נדחקות בהדרגה לשוליים. לגברים אני מבקשת לומר: זהו מאבק שלכם לא פחות משהוא שלנו. הוא אינו שייך לימין או לשמאל, לדתיים או לחילוניים. חברה שמוותרת על שוויון עבור קבוצה אחת, עלולה מחר לוותר עליו עבור קבוצה אחרת. שמירה על זכויות יסוד אינה אינטרס מגזרי - היא אינטרס של כולנו.

האקדמיה הישראלית לא תוכל להמשיך להוביל במחקר, במדע, בחדשנות ובהייטק אם נשים לא ייהנו בה משוויון מלא. כשם שגם צה"ל לא יוכל להמשיך להיות צבא העם אם נשים יודרו מתפקידים חשובים. לכן, זהו אינו מאבק של נשים בלבד, אלא מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על יכולתה להישאר מדינה דמוקרטית, שוויונית וחופשית, שבה כל אדם ואישה זכאים להזדמנות שווה ולכבוד שווה.

>>> חגית פאר היא יו"ר נעמת