"עוד תתגעגעו למילואים" - לא, סמוטריץ', הם לא

"אתם עוד תתגעגעו למילואים", כך בחר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לפתוח את קמפיין הבחירות שלו למען המילואימניקים.

קשה לחשוב על משפט מנותק יותר לומר דווקא לציבור הזה. תגיד את זה למי שבילה מאה ימים במילואים, כמעט שליש שנה, בכל שנה בשלוש השנים האחרונות. למי שסיכן את חייו, איבד חברים, ראה חברים נפצעים. למי ששוב לא היה ביום ההולדת של הילדה, שוב החמיץ חגים, שוב השאיר בת זוג לנהל לבד בית, ילדים ועבודה. תגיד את זה למי שהעסק שלו נפגע. למי שפוטר. למי שלא הצליח לסיים את התואר. למי שחזר הביתה אבל לא באמת חזר לשגרה.

אתה אומר לאנשים העייפים האלה, שנושאים כבר שלוש שנים משקל בלתי נתפס עבור מדינה שלמה: עוד תתגעגעו לזה. אבל המשפט הזה הוא רק ההתחלה. שר האוצר המכהן מפרסם עכשיו תוכנית למען המילואימניקים ומבטיח שב-2027 יוגבל השירות לעד 30 ימי מילואים בשנה.

אם זה רעיון כל כך טוב, איפה היית עד עכשיו? לא היית באופוזיציה. לא ישבת ביציע. היית שר האוצר של מדינת ישראל. ובעיה נוספת: ימי מילואים לא נעלמים כשכותבים עליהם פוסט. מישהו צריך לעשות אותם.

אם תבדוק עם צה"ל, תגלה שעשרות אלפי אנשים שהיו בפטור כבר הוחזרו למילואים, אין עוד את מי להחזיר. לכן, 30 ימי מילואים הם לא יכולים להישאר כסיסמת בחירות. אם אתם רוצים שאדם אחד ישרת פחות, אתם צריכים לדאוג שיהיו יותר אנשים שישרתו.

הסתירה הגדולה באמת נמצאת במה שקורה עכשיו. כשפרסמו את תוכנית הסיוע למשפחות המילואים בתחילת 2026, הבטיחו לנו 55 ימי מילואים בשנה. אנחנו כבר בחודש אוגוסט. יש משפחות שכבר נמצאות ב-100 וב-120 ימים. המציאות השתנתה. התכנון נשבר. המשפחות משלמות את המחיר.

כבר חודשים אנחנו מנסות להסביר למשרד האוצר שאי אפשר לתקצב משפחה ל-55 ימי מילואים ולצפות ממנה להתמודד עם 120 ימים באותה מעטפת. אבל כשאנחנו מבקשות להתאים את המעטפת למציאות, אנחנו שומעות שאין תקציב. במקביל, אנחנו רואות שתקציבים מחולקים בשפע, פשוט למקומות אחרים.

יותר מילואים הם יותר ימי היעדרות מהעבודה. יותר עומס על בת הזוג. יותר ילדים שמתמודדים עם הורה שאינו בבית. יותר צורך בטיפולים רגשיים, יותר שחיקה. אבל אין תקציב למציאות של 2026, יש שפע של הבטחות ל-2027.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מפרסם עכשיו את הישגי הממשלה למען משפחות המילואים. הממשלה אומנם עשתה דברים חשובים, אבל כשמציגים הישגים, כדאי לספר את הסיפור כולו. קחו למשל את "הישג" ההגנה התעסוקתית לבנות זוג של משרתי מילואים. ההגנה הזאת פקעה בסוף 2025. המילואים לא פקעו. העומס על המשפחות לא פקע. רק ההגנה פקעה. במשך חמישה חודשים התרוצצנו בניסיון למצוא מי יקדם אותה מחדש, בזמן הזה הגיעו אלינו מאות נשות מילואימניקים שפוטרו, שהבית שלהן ממשיך לשלם את מחיר המלחמה, אבל ההגנה שהמדינה כבר הכירה בנחיצותה נעלמה.

בסוף ההגנה חזרה, אבל רק זמנית. בזמן שחוקקו חוקים אחרים, השמירה על המילואימניקים נשארת תמיד כמשהו זמני.

וזה מה שכל כך צורם עכשיו. פתאום כולם יודעים מה אנחנו צריכים. פתאום יש תוכניות, סרטונים והבטחות. אבל אתם לא מועמדים שמבקשים הזדמנות ראשונה להשפיע. אתם ראש הממשלה ושר האוצר. הכוח כבר היה בידיים שלכם.

לפני שאתם מספרים לנו מה תעשו בקדנציה הבאה, מגיע למילואימניקים לקבל תשובות על הקדנציה הזאת. אם 100 ימי מילואים הם בלתי אפשריים, למה נתתם לנו לעשות את זה שלוש שנים ברציפות? אם 30 ימים הם היעד, מי יעשה את שאר הימים?

אם משפחות המילואים באמת בראש סדר העדיפויות, למה אנחנו צריכות להתחנן לתקציב ומקבלות תשובה שאין? הנפש עייפה. העיניים כואבות מלקרוא פוסטים מלאים בהבטחות וריקים מאחריות.

ציבור המילואים כבר הוכיח את המחויבות שלו למדינת ישראל. עכשיו תורכם. לא ב-2027, עכשיו.

>>> מרים עמדי היא מנכ"לית פורום נשות המילואימניקים, אשת מילואימניק