שעון החול הסעודי אוזל

דונלד טראמפ הפך את הזמן למרכיב מרכזי באסטרטגיה שלו מול איראן: ככל שהמלחמה והלחץ הכלכלי יתארכו, כך יידלדלו משאביה של טהראן, יחריף הלחץ הפנימי עליה והיא תיאלץ להתפשר. במאבק סיבולת בין המעצמה החזקה בעולם לבין איראן הנתונה לסנקציות ולנזקי מלחמה, הזמן אמור לפעול לטובת וושינגטון.

ייתכן שטראמפ צודק ביחס לאיראן. אלא שהמלחמה אינה מתנהלת בין שתי המדינות בלבד. ביניהן נמצאות בעלות בריתה של וושינגטון במפרץ, ובראשן ערב הסעודית - ולממלכה יש שעון אחר. מבחינתה, כל יום נוסף של מלחמה פירושו סיכון נוסף לנמלים, למתקני נפט, לתשתיות, להשקעות ולתוכנית הכלכלית שעליה מבוסס עתידה. אם טראמפ מבקש להמתין עד ששעון החול האיראני יתרוקן, עליו להביא בחשבון אפשרות אחרת: שעון החול הסעודי עלול להתרוקן קודם.

ערב הסעודית מוצאת את עצמה לכודה בין שתי נקודות החנק הימיות החשובות לכלכלתה. ממזרח נמצא מצר הורמוז, שבו המלחמה פגעה בתנועה הימית וביצוא הסעודי. הממלכה הצליחה לצמצם את הנזק באמצעות צינור מזרח-מערב, המזרים נפט משדות המזרח אל ינבוע שעל חוף ים סוף. קרן המטבע הבין-לאומית קבעה בסוף חודש יולי כי התשתית המגוונת של ערב הסעודית סייעה לה להתמודד עם המשבר, אך גם הזהירה מנזקי המלחמה והשיבושים במצר הורמוז בסחר, ביצוא הנפט, בפעילות שאינה קשורה לנפט ובאמון הכלכלי.

אלא שהחלופה המערבית נעשתה גם היא פגיעה. בחודש יולי הכריזו החות'ים על מצור ימי נגד ערב הסעודית ואיימו על התנועה דרך מצר באב אל-מנדב. כך נוצרה עבור ריאד מלכודת אסטרטגית: מצר הורמוז מאוים ממזרח ומצר באב אל-מנדב מאוים מדרום-מערב. ים סוף, שהיה אמור לשמש חלופה בטוחה יחסית למפרץ, הופך לחזית נוספת. מבחינת ריאד, התמשכות המלחמה אינה תרגיל תיאורטי בשחיקת איראן; היא מגדילה את ההסתברות שהממלכה עצמה תשלם את המחיר.

הגידור הסעודי

ערב הסעודית אינה מעוניינת בניצחון איראני. היא חוששת מהטילים והכטב"מים של איראן, משלוחיה ומהאפשרות שטהראן תכפה סדר ביטחוני אזורי חדש. אולם, דווקא בשל פגיעותה, האינטרס שלה אינו זהה לזה האמריקני. אם הבחירה היא בין תמיכה באסטרטגיה של הנשיא טראמפ, שמידת הצלחתה לא ברורה, לבין הבנות חלקיות עם טהראן שיצמצמו את הסיכון לממלכה, התמריץ לבחור באפשרות השנייה הולך וגדל.

אין פירוש הדבר שערב הסעודית עומדת "לעבור צד". היא יכולה להמשיך לראות בארצות הברית את שותפתה הביטחונית המרכזית, ובמקביל לצמצם את פגיעותה באמצעות הידברות עם איראן. במונחים אסטרטגיים, מדובר בגידור: שמירת הברית האמריקנית לצד יצירת מנגנונים משלימים מול היריב.

שאר מדינות המפרץ מתמודדות עם דילמה דומה. דווח כי איחוד האמירויות, שבתחילת המלחמה נקטה מדיניות ניצית מול איראן, הסכימה לאפשר שחרור מיליארדי דולרים לטובת איראן. פרשה זו ממחישה את המחיר שמדינות המפרץ עשויות להיות מוכנות לשלם תמורת דה-אסקלציה.

חשובה אף יותר היא ההתפתחות בעומאן. דווח כי מוסקט וטהראן מתקרבות להסדר הנוגע לתנועה במצר הורמוז, למורת רוחה של וושינגטון. עבור ערב הסעודית ויתר מדינות המפרץ, הסכם כזה עשוי להפוך במהירות לנתיב יציאה. אם ההסדר העומאני-איראני יחזיר מידה של יציבות למצר הורמוז, ובמקביל יושגו הבנות שיפחיתו את הלחץ החות'י בים סוף, ריאד תתקשה להתעלם ממנו רק משום שאינו תואם במלואו את האסטרטגיה האמריקנית. ככל שמחיר ההמתנה עולה, כך עולה ערכו של הסדר חלקי.

כמה מדינות המפרץ מסוגלות להמתין?

וכאן עשויה איראן להשיג הישג אסטרטגי. היא אינה חייבת להפוך את ערב הסעודית לבעלת ברית או לנתקה מוושינגטון. די בכך שתגרום לריאד לחשוש מהמשך המלחמה יותר משהיא חוששת מפשרה עם טהראן. כבר כעת יש תמיכה במפרץ הערבי להסדרים אזוריים ולפתיחת ערוצים עצמאיים עם איראן - במקרה זה ארצות הברית עלולה לגלות שהסדר האזורי מתחיל להתגבש בלעדיה.

זהו הפרדוקס באסטרטגיית הזמן של טראמפ: ככל שהוא ממתין לשחיקת איראן, בעלות בריתו במפרץ עלולות להתחיל לחפש פתרונות משלהן. איראן יכולה כך להפוך את הזמן ממשאב אמריקני למשאב איראני, באמצעות לחץ במצר הורמוז, איום חות'י בים סוף והמחשת פגיעותן של מדינות המפרץ.

לכן, השאלה שטראמפ צריך לשאול אינה רק כמה זמן איראן מסוגלת להחזיק מעמד, אלא כמה זמן מדינות המפרץ מוכנות להמתין. אחת הסיבות לכך שארצות הברית לא מימשה את יעדי המלחמה שלה היא שהיא לא הבינה את פגיעותן של מדינות המפרץ ואת היכולת של איראן להשתמש בהן כמנוף לחץ. וושינגטון יכולה לחשוב במונחים של חודשים נוספים של לחץ. ריאד צריכה לחשוב על מכלית הנפט הבאה, על התקיפה הבאה, על ההשקעה הבאה ועל האפשרות שהחזית הבאה תיפתח בשטחה.

• "הסכם מכה" לא כוון נגד ישראל - אבל עלול לפגוע בה | ד"ר יואל גוז'נסקי

טראמפ מהמר ששעון החול האיראני יתרוקן ראשון. איראן אינה חייבת לנצח במרוץ הזה. היא צריכה רק לוודא שבעלות בריתה של ארצות הברית יחליטו שאינן מוכנות להמתין לתוצאה. ובין כל שעוני החול של המלחמה הזאת, השעון הסעודי הוא אולי זה שאוזל במהירות הרבה ביותר.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית