ישראל הפכה לנטל פוליטי בשתי המפלגות הגדולות בארה"ב

לרגל יום העצמאות ה-250 לארצות הברית הוזמנתי לצרפת, לנורמנדי, לבית של אלכסיס דה טוקוויל - המחבר של הספר האלמותי "הדמוקרטיה באמריקה", שנכתב בשנות ה-30 של המאה ה-19 ועד היום נחשב כטקסט החשוב ביותר על הדמוקרטיה המודרנית. צאצאי משפחת טוקוויל, בשיתוף עם העיתון Le Figaro, ארגנו כנס נפלא על מורשתו של אלכסיס דה טוקוויל לציון חגיגות העצמאות לאמריקה. כמאה מוזמנים הגיעו מאירופה ומארצות הברית בעיקר. היו שם ראשי מדינות לשעבר ואנשי ממשל בכירים, אינטלקטואלים ומלומדים בולטים, עיתונאים, אומנים ואנשי יצירה וטכנולוגיה. עסקו שם גם בהשפעות ה-AI על עתיד האזרח בדמוקרטיות.

השם "ישראל" כמעט לא עלה, ורק ראש ממשלת צרפת לשעבר מנואל ואלס הדגיש בדבריו את סכנות האנטישמיות הגוברת. בשנת 2015, על רקע פיגוע הטרור בצרפת וקריאתו של נתניהו ליהודי צרפת לעזוב ולעלות לארץ, פנה מנואל ואלס ליהודי צרפת בנאום נרגש וקרא להם להישאר בצרפת. "ההיסטוריה הראתה לנו", אמר אז, "שהתעוררות האנטישמיות היא סימפטום של משבר בדמוקרטיה, של משבר ברפובליקה… ללא יהודי צרפת, צרפת לא תהיה יותר צרפת". ואלס נשאר ידיד, אבל מחשבות נוגות עלו בי על מצב ישראל והיהודים.

הסחרור בשמאל

אחד המפגשים המרתקים שהיו לי היה עם דונה ברזיל (Donna Brazile), פרשנית ואסטרטגית פוליטית ידועה של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, ויושבת הראש לשעבר של הוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC). היא דיברה על הפוליטיקה של הדמוקרטים, עליית הפרוגרסיבים ו"הדמוקרטים הסוציאליסטים" וההתרחקות מישראל. המפלגה הדמוקרטית בסחרור ורבים מהבוחרים והנבחרים הדמוקרטים הפכו קיצוניים ועוינים לישראל. אין מי שיעצור את הרעל נגד ישראל והביקורת נגד "כוחות האופל" של "הלובי היהודי" הפכו לאנטישמיות גלויה.

ההתנגדות למלחמה בעזה ולציונות עצמה, הפכו לנייר הלקמוס ברטוריקת הבחירות המוקדמות לקראת חודש נובמבר 2026. בניו יורק, למשל, במאבק בין שני המועמדים היהודים המתחרים, לנדר וחבר הקונגרס גולדמן, זכה לנדר בגלל הרוח הלוחמנית נגד "רצח העם" הפלסטיני וסירובו לקבל תמיכה מאיפא"ק. כל המועמדים רואים בנתניהו ושותפיו לממשלה בישראל "עבריינים" וכמחוללי "מלחמות מיותרות", והדמוקרטים מתכננים סנקציות ואף איום במעצרים נגד בן גביר או סמוטריץ'. הדמוקרטים מדברים על "פשעי המלחמה" בעזה ובגדה המערבית כנושא קריטי, ואנשי המרכז במפלגה הדמוקרטית הולכים ומתמעטים. אפילו הציונים הדגולים כמו הסנאטור צ'אק שומר והמושל של מדינת פנסילווניה ג'וש שפירו נמצאים במגננה. נתניהו פשוט שנוא. הוא נתפס לא רק כפגע רע אלא אף "בוגד וכפוי טובה" שהפנה עורף לדמוקרטים לאחר שנעזר בסיוע הנדיב שהעניקו לישראל הנשיאים ג'ו ביידן וברק אובמה בשעותיה קשות.

לדעתה של דונה ברזיל, הדמוקרטים בסחרור בסוגיות הליבה של המיצוב האמריקני בעולם, זהות האומה והכלכלה, והאנטישמיות הופכת מחלה ממארת במפלגה. היא מגנה במילים בוטות את האגף הסוציאליסט שהשתלט: "זה טירוף מוחלט". לימין הישראלי יש כמובן תרומה להתדרדרות, אבל לדעתה ההסבר החשוב יותר הוא השינויים בתשתית הארגונית של המפלגה. מבנה המפלגה המסורתי נשחק בזמן כהונתו של הנשיא אובמה, שבנה את התמיכה בו סביב הכריזמה בעיקר ברשתות החברתיות, ולא דרך הבסיס הארגוני המסורתי שהיה בשליטת האגף המרכזי.

הילרי קלינטון שהייתה בתחילה יריבתו של המועמד אובמה ואחר כך שימשה מזכירת המדינה בממשלו הייתה מוסדית וטיפחה את המבנה המרכזי בקרב הדמוקרטים - כשנאבקה וניצחה בבחירות המוקדמות של המפלגה ב-2016 את המועמד של השמאל ברני סנדרס. הילרי וביל קלינטון הם תומכי ישראל מהזן הישן. אבל לאחר המפלה ההיסטורית של הילרי נגד טראמפ בבחירות לנשיאות בנובמבר 2016, המרכז הדמוקרטי שבו החזיקה כמעט וקרס, והמבנה הארגוני המרכזי של המפלגה הפך לצל של עצמו. אומנם ג'ו ביידן החזיר את הדמוקרטים לשלטון כשניצח את טראמפ בבחירות 2020 והיה "הנשיא הציוני האחרון", אבל הוא לא הצליח לשקם את התשתית המפלגתית המסורתית; בגלל הקורונה ומסיבות של שחיקת כוחותיו. ביידן, כזכור, תמך בישראל בצורה הרואית לאחר טבח 7 באוקטובר 2023, אבל לצידו היו רבים, כולל סגנית הנשיא האריס שראו במלחמה בעזה וב"הרעבת" הפלסטינים, פשעי מלחמה.

המערכת הארגונית משתנה

כאשר נתניהו ושותפיו רצו לרצות את טראמפ שנבחר ב-2024 ונתנו גיבוי טוטאלי לעוינות של הנשיא לביידן, הם "ביזו את תרומת הדמוקרטים להצלת ישראל", כך על פי הפרשנית. לוואקום הזה, חדר חזק מאוד הסנאטור היהודי הסוציאליסטי ברני סנדרס, שמוביל שנים את קמפיין הגינוי לישראל. סנדרס הפך למורה הרוחני של ראש עיריית ניו יורק ממדאני ויחד עם פוליטיקאים אחרים בשמאל הדמוקרטי-סוציאליסטי הם טיפחו את השנאה לנתניהו ולישראל - שפרצה לאחר 7 באוקטובר בקמפוסים ובקמפיינים שמומנו על ידי הקטארים - לנושא מרכזי במפלגה. כיום, צעירים רבים בארצות הברית גדלים כשונאי ישראל והציונות, שהפכה למילת גנאי כמו "גזענות". במקום לתקוף את טראמפ, היה יותר קל לדמוקרטים בשמאל לתקוף את ישראל והיהודים "הציונים" בתפוצות, שנותנים גב ל"מחוללי הג'נוסייד". כל זה בניצוחם של מלומדים כמו פרופסור עומר ברטוב, חוקר השואה הישראלי מאוניברסיטת בראון, שנתן ביסוס "אקדמי" לתזה שישראל מבצעת "רצח עם". במרכז לא נשארו תומכים רבים.

דונה ברזיל, כמו גם הפרשן והאסטרטג הדמוקרטי הנודע ג'ים קרוול, טוענים כי המפלגה הדמוקרטית נחטפה על ידי כוחות סנדרס וממדאני הסוציאליסטים, שאין להם דבר עם רוח המפלגה המסורתית והאתוס האמריקני. הם בנו את האג'נדה של המפלגה הדמוקרטית על הנרטיב החמאסי-פלסטיני, וזה עבר מהקמפוסים לפוליטיקה הכללית ולמדיה, ונתן גושפנקה עצומה לכוחות הפרוגרסיביים הרדיקלים שהתחזקו ארגונית בזמן המלחמה "הישראלית-יהודית", שגררה את טראמפ לאיראן. הניצחונות של ממדאני לפי ברזיל והגל ההעכור ששוטף את הבוחרים הדמוקרטים, לרבות יהודים, מסוכן מאוד למעמדה של ישראל, אך עלול "להטביע גם את הדמוקרטים". אין כרגע בקרב הדמוקרטים מי שיעמוד מול ברני סנדרס והממדאניסטים.

האתגר מימין

אבל הסכנה הגדולה באמת היא שאותם תהליכים שהתחוללו בקרב הדמוקרטים מתחוללים בצורה דומה ובמהירות גם בקרב הרפובליקנים. מאז בחירת טראמפ כנשיא בפעם הראשונה וכניסתו לבית הלבן בינואר 2017, הלך ונחלש הארגון המסורתי הרפובליקני, וכיום המאבק ברשתות של ימנים נגד הנשיא והממסד הרפובליקני מציב את ישראל כאויב הגדול ואת נתניהו כמי שלקח את טראמפ "בן ערובה". טראמפ, כזכור, הביס בבחירות המוקדמות של הרפובליקנים ב-2016 את כל המועמדים "המסורתיים" הרפובליקנים כמו רומני וג'ב בוש, כמו גם את מרקו רוביו. לימים תנועתו ההמונית MAGA ירשה את המבנה המפלגתי הישן. המפלגה החדשה נבנתה סביב הכריזמה של טראמפ.

בתחילה טראמפ הפך לאוהד הגדול של ישראל נגד הליברלים. נתניהו ויתר אז על הדמוקרטים ולקח צד אחד. טראמפ שהפך "כורש", שליח האל בליקסיקון הימין הישראלי, הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר את השגרירות האמריקנית לבירה, הכיר בסיפוח ברמת הגולן, וחבר לאוונגליסטים הציונים בתוך MAGA. בקרב הרפובליקנים תומכי טראמפ היו כמובן תמיד כוחות רדיקליים ימנים "פוסט-ליברלים", שעוצבו בהנגדה למבנה האידאולוגי של הניאו-קונסרבטיבים, בעלי הברית של ישראל מתקופתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שדחפו לכאורה את אמריקה למלחמה בעיראק בניגוד לאינטרס הלאומי שלה.

הכוחות "הפוסט ליברלים" היוו אטרקציה בארץ למחוללי "ההפיכה המשטרית". אינטלקטואלים ותומכי נתניהו בימין הישראלי ראו בלאומיות הדתית אלטרנטיבה טובה לממלכתיות הציונית הליברלית, ולאחר טבח 7 באוקטובר טיפחו את התזות שלהם כי מי שאשם באסון הם שמאל בסיוע "שלטון המשפט" ו"הדיפ-סטייט". הימין האנטי-ליברלי מדבר בשם "דמוקרטיית רוב אמיתית", כבסיס ההצדקה לחמוק מאחריות נתניהו והממשלה. הרוח "הפוסט-ליברלית", אנטי-ממלכתית, מתאימה כמובן לסמוטריץ', בן גביר אריה דרעי וכל החרדים. פוסט-ליברליזם מתאים גם לתומכי נתניהו ציונים שראו בראש ממשלת הונגריה אורבן מודל לחיקוי.

הכוחות השמרנים "הפוסט-ליברלים" התחזקו בארצות הברית לאחר ניצחון טראמפ ב-2020. טראמפ נכנס בפעם השנייה לבית הלבן בינואר 2025 ורוח MAGA נגד האגף הנאו-שמרני בתוך המפלגה הרפובליקנית זכתה לעדנה. כל עוד טראמפ שפע הישגים בשנת כהונתו הראשונה (בקדנציה השנייה) בהגבלת מדיניות ההגירה, בהגדלת המעורבות של אירופה בתקציב ביטחון נאט"ו, במדיניות העלאת המכסים, ואפילו בפלישה המהירה בוונצואלה, נשמר האיזון בין החזון של America First ורעיון השליחות האוניברסלית של ארצות הברית להפיץ חירות בעולם.

סגן הנשיא ואנס מוביל בבית הלבן את רוח MAGA, שמדגישה שאמריקה היא מעל הכול אומה עם זהות מוסרית נוצרית, ולא רק ביטוי לחזון ליברלי אוניברסלי של חירות קונסטיטוציונית, כפי שמדגיש שר החוץ הניאו-שמרן מרקו רוביו. טראמפ אומנם רחוק מהאידיאולוגיות - הוא בונה על אינסטינקטים של הצלחה. אבל הרפובליקנים מתפצלים. אם יהיו הצלחות באיראן ישראל תקבל גיבוי, אבל אם תהיה תחושת חמיצות של הפסד ודשדוש, ישראל והיהודים יואשמו כי הם הגורמים לסטיה מהמסלול. עם זאת, וחשוב לציין זאת דווקא עם פטירתו של הסנאטור הפרו-ישראלי לינדזי גרהאם, יש לישראל עדיין חברים טובים בקונגרס כמו הסנטורים טום קוטון, טד קרוז וביל הגארטי.

יריבי הנשיא בתוך הרפובליקנים פיתחו את התזה כי הסטיה של טראמפ מהמחויבות America First והכניסה למלחמה היא רק בגלל מניפולציה של נתניהו שהבטיח ניצחון מהיר, והעמיד את מורשת הנשיא בסכנה. "טראמפ נגנב" על ידי נתניהו בחסות הלובי היהודי והנוצרים הציונים שמנסים לשבש גם את היותה של ארצות הברית אומה נוצרית, אותה ניסו היהודים הניאו-שמרנים לעוות כמורשת יהודית-נוצרית (Judo-Christian). לדידו של טאקר קרלסון, היהודים והציונים הנוצרים שיבשו לחלוטין את הזהות האמריקנית המקורית הנוצרית כשהשתלטו על הרעיון כי גורל ישראל משולב באתוס האמריקני.

כיום, מעצבי דעה רפובליקנים מאתגרים את הבסיס המפלגה המסורתי גם בקרב האוונגליסטים. "מעמדה של ישראל וידידיה הרפובליקנים בקרב האוונגליסטים בנסיגה גדולה", אמר לי מומחה לנושא. "הנשיא טראמפ", אמר סגן הנשיא ואנס. "הוא הידיד האחרון שלכם". כמו בקרב הדמוקרטים, גם בקרב הימין עולה עוינות הצעירים לציונות והימין הישראלי, עבורם הם עבריינים נגד ישו שדחפו את אמריקה למלחמה. "זה לא פחות משנאת השמאל ואולי יותר מסוכן", אמר לי אחד הכותבים היהודים הימניים שפגשתי בנורמנדי שביקש לא להזכיר את שמו. השנאה לישראל הופכת לגל גדול שמחלחל לקהלים בתוך הכנסיות האוונגליסטיות והנתונים שמציגים פעילים יהודים מדאיגים ממש.

>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, חבר סגל באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC