לא מול איראן - מול שלוחיה: האסרטיביות הסעודית החדשה

מאז פרוץ המלחמה עם איראן בסוף חודש פברואר, הפכה ערב הסעודית לאחת המטרות הקבועות של המערכה שמנהלת איראן עם מדינות המפרץ. אומנם איחוד האמירויות, בחרין וכווית ספגו פגיעות קשות יותר, אך גם הממלכה הייתה יעד חוזר למתקפות טילים, כטב"מים ופגיעות במתקני אנרגיה. למרות זאת, תגובתה הראשונית של ריאד הייתה מאופקת באופן יוצא דופן. היא נמנעה כמעט לחלוטין מעימות ישיר עם איראן, הסתפקה בגינויים חריפים, גירשה כמה דיפלומטים איראנים בדרג זוטר והמשיכה להדגיש את רצונה בפתרון מדיני ובהפחתת המתיחות. הופיעו אף דיווחים לא מאומתים כי הממלכה העבירה כספים לאיראן כדי "לקנות שקט". אף שבמהלך החודשים האחרונים פורסמו דיווחים על תקיפות שיוחסו לערב הסעודית בתוך איראן, הממלכה מעולם לא קיבלה עליהן אחריות. המסר היה ברור: ערב הסעודית אינה מעוניינת במלחמה ישירה עם איראן.

אלא שהשבועות האחרונים מלמדים כי מתחת לפני השטח חל שינוי חשוב. ריאד אינה משנה את יעדה האסטרטגי - הימנעות מעימות ישיר עם טהראן - אך היא משנה את האופן שבו היא מגינה על עצמה. במקום להבליג על התקפות שמבוצעות באמצעות שלוחיה של איראן, היא מגלה נכונות הולכת וגוברת להפעיל כוח נגדם. במילים אחרות, לא מלחמה עם איראן, אלא מלחמה נגד הפרוקסי שלה.

הביטוי הראשון לכך הוא היוזמה הסעודית להקים ברית רב-לאומית להגנת ים סוף, באב אל-מנדב ומפרץ עדן. הברית, שזכתה לתמיכה בין השאר של טורקיה, פקיסטן, מצרים, ירדן, בחרין, קטאר וכווית, נועדה בראש ובראשונה להתמודד עם איום החות'ים על חופש השיט. נכון לעכשיו מדובר בהצהרת כוונות בלבד. זה גם לא הניסיון הראשון של ריאד לבסס ברית כזו - הניסיון הקודם נכשל כישלון חרוץ. האמנה טרם נחתמה, מבנה הברית עדיין אינו מגובש, ומדינות רבות ממתינות לראות אם וכיצד תתמוך בה ארצות הברית. אולם, עצם היוזמה מעידה על שינוי בתפיסה: ערב הסעודית אינה מסתפקת עוד בהגנה פסיבית, אלא מבקשת להוביל קואליציה צבאית שתוכל, אם יהיה צורך, לפעול נגד החות'ים.

השינוי בא לידי ביטוי גם בהחלטה הסעודית להשתתף בתקיפות משותפות עם ארצות הברית נגד המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, לאחר שאלו שיגרו כטב"מים לעבר מתקני הנפט והתשתיות של הממלכה. במשך שנים הקפידה ערב הסעודית שלא להרחיב את העימות לזירה העיראקית. הפעם היא בחרה להגיב באופן צבאי. מבחינתה, מדובר במימוש זכותה להגנה עצמית. מבחינת איראן, זהו מסר ברור: השימוש בשלוחים כבר אינו מעניק חסינות.

ההימור הביטחוני של ריאד

במקביל, הולכים ומתרבים הדיווחים על היערכות סעודית למבצע רחב יותר, ייתכן אף קרקעי, נגד החות'ים בתימן. ריכוז כוחות, שינוי בפריסת היחידות וניסיונות להקים קואליציה ימית ובין-לאומית מעידים כי ריאד מבינה שהמאבק על באב אל-מנדב הפך לקריטי כמעט כמו המאבק על מצר הורמוז. לאחר שהחות'ים הכריזו על מצור על הספנות הסעודית ופגעו בכמה מכליות ובתשתיות אנרגיה, התחדדה ההבנה כי אם מצר הורמוז חסום ממזרח ומצר באב אל-מנדב מאוים ממערב, עלולה הממלכה למצוא את עצמה במלכוד אסטרטגי חסר תקדים.

חשוב להדגיש כי אין מדובר בנטישת מדיניות הדטנט כלפי איראן. גם כיום ערב הסעודית ממשיכה לתמוך במאמצי התיווך של עומאן, להימנע מהצהרות לוחמניות נגד טהראן ולהשאיר פתוחים ערוצי תקשורת דיפלומטיים. ההבחנה הסעודית ברורה: מול איראן - דיאלוג, גם אם קשה ומתוח; מול שלוחיה - הרתעה, ואם יש צורך גם פעולה צבאית. מבחינת ההנהגה הסעודית, אלו אינם מסלולים סותרים אלא משלימים.

אסטרטגיה זו מאפשרת לריאד להעלות את מחיר התוקפנות האיראנית מבלי להיגרר לעימות ישיר עם איראן עצמה - תרחיש שהיא עדיין מבקשת להימנע ממנו. היא גם מאפשרת לה לשדר נחישות כלפי שותפיה באזור וכלפי וושינגטון, מבלי לחצות את הקווים האדומים שעלולים להצית מלחמה אזורית כוללת.

לצד זאת, יש במהלך גם ממד רחב יותר. במשך שנים נתפסה ערב הסעודית כמי שנשענת כמעט לחלוטין על המטרייה הביטחונית האמריקנית. כעת היא מבקשת להפגין מנהיגות אזורית, להוביל קואליציות ולהיות שחקן ביטחוני פעיל יותר. כל יוזמה עדיין זקוקה לתמיכה אמריקנית, אך ריאד מאותתת כי בכוונתה לקבל אחריות גדולה יותר על ביטחונה.

עם זאת, אין להסיק מן האסרטיביות הסעודית החדשה כי צפוי ניצחון מהיר או מכריע על שלוחיה של איראן. ניסיון העבר דווקא מחייב זהירות. במשך שנים השקיעה סעודיה משאבים עצומים במלחמה נגד החות'ים בתימן, אך לא הצליחה להכריע אותם, ואף ספגה פגיעות קשות במתקני הנפט ובתשתיות אסטרטגיות. גם המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ובזירות נוספות הוכיחו יכולת התאוששות גבוהה ונכונות להסלים את העימות. לכן, ככל שערב הסעודית תגביר את מעורבותה הצבאית, כך יגדל גם הסיכון לתגובת נגד מצד שלוחיה של איראן, להרחבת מעגל התקיפות נגד תשתיות האנרגיה, הנמלים ונתיבי השיט שלה ואף לשקיעה מחודשת בביצה התימנית. במובן זה, האסרטיביות הסעודית היא מהלך מובן ואף רצוי מבחינת ישראל, אך היא אינה מבטיחה הצלחה, והיא עלולה לגבות מהממלכה מחיר ביטחוני, כלכלי ומדיני כבד מאוד.

מוקדם עדיין לקבוע שמדובר במהפכה אסטרטגית. אולם הצטברות האירועים - התגובות המאופקות כלפי איראן לצד השימוש הגובר בכוח נגד שלוחיה - מעידה על שינוי בדוקטרינה הסעודית. ריאד עדיין אינה מחפשת מלחמה עם איראן, אך נראה שהיא מוכנה לגבות מאיראן מחיר, גם אם עקיף.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית