ישראל מחזיקה בפתרון לדילמה הגדולה של ממשל טראמפ

האם על ישראל לארח בסיס קבע אמריקני בשטחה? לאורך כל השנים תשובתנו לשאלה זו הייתה "לא ברור", עקב החשש שהמהלך ישדר חולשה ישראלית ויפגע בעצמאות של ישראל. עם זאת, בחודשים האחרונים התפתחו שני תהליכים שגורמים לנו לראשונה להצביע על מצב של Win-Win לישראל ולארצות הברית: נוכחות צבאית אמריקנית קבועה בישראל, שתאפשר לארצות הברית ליהנות מבסיסים איכותיים ומוגנים ולישראל למנף את ערכיותה לארצות הברית.

התפתחות ראשונה: עתיד הכוחות האמריקנים באזור בסימן שאלה

במהלך המערכה המשותפת באיראן, "שאגת הארי", התערער מודל היציבות האמריקני המסורתי באזור. איראן סימנה בסיסים ומתקנים אמריקניים במדינות המפרץ, בירדן ובעיראק כיעדים מרכזיים; גרמה לנפגעים ולנזק; והמחישה כי ריכוז כוחות אמריקניים בקרבתה חושף לא רק את ארצות הברית, אלא גם את המדינות המארחות ובעלות בריתה, למחיר כבד. מבחינת טהראן, מדובר באסטרטגיה א-סימטרית שנועדה להפוך את אירוח הכוחות האמריקניים ממקור הגנה למקור פגיעות, ובכך להגדיל את הלחץ הפוליטי והציבורי על ממשלות האזור לצמצם או לסיים את נוכחותם.

המאמץ האיראני אינו מסתכם בתקיפות קינטיות. הוא כולל גם הפעלת מנופי לחץ על המדינות המארחות, התססת אוכלוסיות מקומיות וניסיון לבסס את הטענה כי הנוכחות האמריקנית היא הגורם המייבא מלחמה אל שטחן. בעוד שמדינות המפרץ נעזרות בנוכחות האמריקנית לשם חיזוק ההגנה והרתעה, איראן מבקשת לשכנע אותן כי המחיר של האירוח של הכוחות האמריקנים עולה על תועלתו. הצלחה איראנית במערכה זו עשויה לשנות את מאזן הכוחות האזורי באופן שיחזק מאוד את איראן. הקמפיין האיראני מחזק את קולם של אלו בארצות הברית שקוראים להפנות משאבים וקשב לאסיה ולתחרות עם סין. מבחינתם, השקעת כוחות ניכרים במזרח התיכון עלולה לפגוע בהתרעה האמריקנית בזירה האינדו-פסיפית ולאפשר לסין לנצל חלון הזדמנויות לקידום השפעתה, כולל מול טייוואן.

אבל ברמה האסטרטגית העליונה של המאבק על הובלה הגלובלית, ארצות הברית לומדת שהתנתקות מהמזרח התיכון היא טעות אסטרטגית שמשמעותה: הפקרת המרחב להשפעה סינית ורוסית, פגיעה ושיבושים באספקת האנרגיה הגלובלית, פגיעה בחופש השיט, עידוד ויצוא טרור ואובדן בעלי ברית חיוניים למסחר והשקעות. ישראל יכולה לספק לארצות הברית מוצא לדילמה האסטרטגית - כיצד לשמר הנוכחות במזרח התיכון, אך באופן מחושב ובטוח, תוך שידרוג את השותפות הביטחונית חסרת התקדים שהתפתחה במהלך המלחמה לכדי נוכחות צבאית אמריקנית קבועה בישראל.

אם ארצות הברית מבקשת לשמר נוכחות אזורית יציבה לאורך זמן, עליה להישען במידה גוברת על בסיסים שניתן להגן עליהם. בפועל, משמעות הדבר היא מיקום רחוק יותר ממוקדי השיגור האיראניים, לצד מעטפת הגנה אווירית רב-שכבתית, תשתיות מתקדמות ושותף מקומי בעל יכולת עצמאית להגן על הכוחות המוצבים בשטחו. בהקשר זה, ישראל מציעה יתרון יחסי ברור: עומק גאוגרפי רב יותר מול איראן בהשוואה לבסיסי המפרץ, מערכי הגנה פעילים ומוכחים, יכולות מודיעין ופיקוד מתקדמות, ותשתית צבאית המסוגלת לתמוך בפעילות אמריקנית לאורך זמן.

נוכחות קבועה בישראל יכולה להעניק לארצות הברית עוגן פיזי ומבצעי יציב יותר. היא תוכל לשמש בסיס לקישור בין מערכי הגנה אווירית והתרעה, לתאי פיקוד ושליטה, למערכי לוגיסטיקה, לאימונים משותפים ולתיאום עם שותפות אזוריות. בכך, היא תחזק גם יעד ישראלי רחב יותר: העמקת שילובה של ישראל במבנה ביטחוני אזורי בהובלת ארצות הברית, שאינו נשען רק על היחסים הבילטרליים שבין ירושלים לוושינגטון.

חשוב לציין כי עבור ישראל, הסגת הנוכחות האמריקנית באזור הוא סיכון אסטרטגי קריטי. צמצום הנוכחות האמריקנית באזור עלול להחליש את ההרתעה מול איראן ושלוחותיה, לפגוע ביכולת התגבור האמריקנית בעת חירום ולכרסם בארכיטקטורה הביטחונית האזורית שנבנתה בשנים האחרונות.

התפתחות שנייה: עתיד המחויבות האמריקנית לביטחון ישראל בסימן שאלה

בחודשים האחרונים התחדד המתח במעמדה של ישראל בארצות הברית. מחד גיסא, ולחיוב, למערכת הביטחון האמריקנית המערכה באיראן הוכיחה את ערכה של ישראל כשותפה מבצעית ("בעלת ברית למופת"): יכולתה לקלוט במהירות כוחות ויכולות, לספק תשתית, מודיעין ונגישות מבצעית, ולפעול בשילוב עם מערכי ההגנה והתקיפה האמריקניים. פיקוד המרכז האמריקני אף הציג את ההפעלה המשולבת של מערכי ההגנה האווירית במלחמה כהוכחה ליכולת לייצר ארכיטקטורה אזורית אפקטיבית ולחלוקת נטל ממשית מצד השותפות.

מאידך גיסא, בזירה הציבורית והפוליטית החריפה השחיקה בתמיכה בישראל: רוב האמריקנים הסתייגו מהמלחמה, היחס לישראל נעשה שלילי יותר, ומימין ומשמאל התחזקה הטענה שישראל גררה את ארצות הברית למערכה שאינה משרתת את האינטרס האמריקני. זאת, עד כדי התהוות קואליציה חוצת-מפלגות לעומתית לישראל, המאתגרת את בסיס היחסים. דווקא הפער בין הנכסיות המבצעית המוכחת לבין הבסיס הפוליטי הנשחק מחזק את הצורך לעגן כעת רכיבים מוסדיים וצבאיים ארוכי-טווח, בטרם תהפוך הסביבה הפוליטית בוושינגטון לעוינת ולעומתית אף יותר.

מבחינת ישראל, חשוב לשמר את ההבנה שקיימת מחויבות אמריקנית לעמוד לצידה מול איומיים קיומיים. זה מחדד הצורך במהלך שיעגן את הנכסיות הישראלית מול וושינגטון. גם התהוותם של איומים אזוריים נוספים, ובכלל זה טורקיה, מחייבים לעגן את השותפות הביטחונית באופן מוחשי וממוסד יותר. נוכחות צבאית אמריקנית קבועה תיצור אינטרס אמריקני ישיר וקשה יותר לביטול, שישמור על ביטחונה של ישראל. היא תחזק את ההרתעה, תשפר את יכולת התגבור וההתרחבות האמריקנית בחירום ללא תלות בנתב"ג, ותהפוך תלות קיימת במחויבות אמריקנית מוחשית, ממוסדת וארוכת טווח. בסיס קבע אמריקני גם יהווה תשתית למערך ביטחון אזורי בהובלה אמריקנית ושותפות באזור.

לא הסכם הגנה - שותפות בין בנות ברית

נכון, מהלך כזה כרוך בשאלות של עצמאות אסטרטגית. אולם, עלות זו פחתה: חופש הפעולה הישראלי מוגבל כבר היום במידה ניכרת בידי וושינגטון, גם ללא בסיס אמריקני קבוע. גם הטענה כי הצבת כוחות אמריקניים בישראל תגדיל את הסיכון לתקיפה על ישראל נחלשה, נוכח הרתיעה האיראנית הגלויה מפגיעה ישירה בישראל והתמקדותה במדינות המפרץ, שחלקן נתפסות בעיניה כפגיעות יותר וכחסרות יכולת תגובה צבאית עצמאית.

ככלל, היתרונות האסטרטגיים והביטחוניים של הצבת כוחות אמריקנים בישראל עולים בחשיבות על החסרונות. לכן, בראייתנו נוכחות צבאית אמריקנית קבועה בישראל משרתת בבירור את האינטרס הביטחוני ומהווה פתרון ביניים בין הסכם הגנה שיעלול להפוך את ישראל למדינת חסות לבין הסיכון שבאיבוד המחויבות האמריקנית לביטחון ישראל. על כן, יש לבחון צעד, בדגש על יכולות הגנה אווירית, מלאים, פיקוד ושליטה, לצד רוטציות של כוחות ייעודיים לחירום באזור.

מהלך זה משתלב היטב בתפישה של הצורך בשדרוג היחסים בין המדינות והמעבר ממודל הסיוע הביטחוני שאפיין את היחסים למודל של שותפות אסטרטגית, שבו ישראל פועלת עם ארצות הברית לקידום אינטרסים משותפים ותורמת לעוצמה האמריקנית הצבאית, הטכנולוגית, המדינית והכלכלית. בתמורה, ארצות הברית תפתח את בפני ישראל נגישות לפלטפורמות ביטחוניות ותשתיות טכנולוגיות שחסומות כיום, כגון המעבדות הלאומיות. במקביל, ישראל תייצר נכסיות וכך תוכל להרחיב את מרחב העצמאות האסטרטגי שלה ולהיות ערוכה מול איומים גם כאשר ארצות הברית לא תהיה מעורבת. כך, ישראל תמנף את המצוקה האמריקנית ותייצר פתרון ששתי המדינות ייהנו ממנו.

>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> ד"ר אבנר גולוב מכהן כסגן נשיא MIND ISRAEL, כיהן כמחזיק תיק ארצות הברית במטה לביטחון לאומי (מל"ל)