די לבקש אהדה: השינוי שיציל את הברית עם ארה"ב
פחות משלוש שנים אחרי הטבח הנורא בתולדותיה, ישראל מגיעה לוושינגטון כשבסיס התמיכה האמריקני בה מצוי בשפל היסטורי ונפגע בשתי המפלגות • זו אינה גזירת גורל: מדינות אחרות ששקעו לתהום תדמיתית הצליחו להשתקם, אך לשם כך דרושה אסטרטגיה לאומית חדשה שתתאים למה באמת חשוב לאמריקנים • פרשנות
בימים אלה, כשהמערכת הפוליטית בירושלים ובוושינגטון רועשת משיקולי בחירות, המריא ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור קריטי בארצות הברית. בעבר הלא רחוק, ראש הממשלה הישראלי היה מחוזר מצד מועמדים מובילים משתי המפלגות - רפובליקנים ודמוקרטים כאחד - שמבקשים להוכיח את מחויבותם לישראל. הפעם המצב הפוך לגמרי. הנתונים מציגים תמונה מדאיגה מאין כמוה: פחות משלוש שנים לאחר 7 באוקטובר - הטבח הקשה ביותר שחוו ישראלים מאז הקמת המדינה - התמיכה בישראל מצד בעלת הברית החשובה ביותר שלנו נמצאים בשפל חסר תקדים.
הבעיה העמוקה אינה רק זמנית, אלא כזו שחוצה את שתי המפלגות ואת שכבות האוכלוסייה. במחנה הדמוקרטי מתעצב קונצנזוס לעומתי חסר תקדים: סקרי דעת קהל מראים כי ישראל איבדה מחצית מבסיס התמיכה שלה במפלגה מאז 2022. 57% מהדמוקרטים מאמינים שישראל ביצעה "רצח עם" בעזה, 13% רואים במלחמה בעזה כמוצדקת ו-74% מתנגדים לכל סיוע לישראל.
מנגד, גם במחנה הרפובליקני התמונה מדאיגה. רוב הרפובליקנים מתחת לגיל 50 מחזיקים דעה שלילית על ישראל - כלומר לא מדובר באופנה של צעירים בלבד. מגמה זו מתחזקת נוכח התגברות קולם של הבדלנים והאנטי ישראלים שמטיפים לכך שישראל איננה נכס אמריקני, אלא גוררת את ארצות הברית למלחמות ברירה ומנצלת את משאביה.
הטרגדיה האמיתית היא שזהו אינו "הפסד" במאבק על דעת הקהל - ישראל פשוט לא עולה על המגרש. כך למשל, ב"מיינד ישראל" ניתחנו שהתרומה הישראלית לארצות הברית רק מהסיוע הביטחוני גדולה פי 4 - בתמורה ל-3.3 מיליארד דולר שישראל מקבלת מסיוע אמריקני, ארצות הברית מקבלת חזרה תרומה בערך של לפחות 15 מיליארד דולר. במקום להדהד כי מודל הסיוע בישראל הוא בעצם מודל השקעה אמריקני מוצלח, ראש הממשלה מיהר להכריז כי בכוונת ישראל לסיים את הסיוע הביטחוני. למעשה, קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל מתנהל מול שער ריק, בשעה שבישראל נעים בין רעיונות מדומיינים של עצמאות והשתחררות מתלות בארצות הברית (כאילו יש מדינה אחרת שמוכנה למכור לנו נשק מתקדם או להטיל וטו במועצת הביטחון של האו"ם), לבין ניסיונות להפוך את הקהל האמריקני לציוני האוהד את ציון בליבו - משימה חשובה, אך חסרת סיכוי מול המגמות החברתיות בארצות הברית. על ישראל לעבור מתפיסה של מדינת חסות שיש לתמוך בה עקב אהדה, לשותפה שיש לשמר היחסים עימה בשל תרומה אסטרטגית.
יש תקומה: הלקח מצרפת, יפן וקוריאה הדרומית
החדשות הטובות הן כי מהפך מול ארצות הברית עודנו אפשרי. היסטורית, מדינות שחוו משברים עמוקים מול ארצות הברית הצליחו לשקם ואף לשדרג את מעמדן באופן דרמטי, אך הן עבדו בזה:
- צרפת: לאחר המשבר החריף ב-2003, כשצרפת סירבה לתמוך במלחמה בעיראק, צנחה התמיכה הציבורית בה בארצות הברית ל-35%. כיום, בעזרת שנים של מאמצים צרפתיים מול החברה האמריקנית ולמרות יריבות בין ההנהגות, כ-90% מהציבור האמריקני רואה בה כשותפה חיובית.
- יפן וקוריאה הדרומית: בשנות התשעים, מעט מאוד אמריקנים ראו בהן כשותפות (20%-25%). כיום, באמצעות מיתוג מחדש המבוסס בעיקר על הובלה טכנולוגית, הן נהנות מתפיסה חיובית בקרב כ-80 אחוז מהאמריקנים.
כדי להשיג מהפך דומה, ישראל חייבת להפסיק לבסס את יחסיה רק על קשרים בין הנהגות או על נרטיב היסטורי שנשחק. עלינו לבנות שותפות עמוקה בין העמים ולהתחבר למה שבאמת עומד בראש סדר העדיפויות האמריקני.
שלושת הצעדים שיחזירו אותנו למגרש
- ברית טכנולוגית-אסטרטגית: הנושא הקריטי ביותר כיום לארצות הברית הוא היריבות הטכנולוגית והאסטרטגית מול סין. ישראל צריכה ליזום "ברית טכנולוגית" שתבטיח העלאה דרמטית של התרומה הישראלית בתחומי ה-AI, הקוונטום, השבבים, החומרים הקריטיים, האנרגיה והסייבר. כשהתרומה הישראלית תהיה חיונית ליתרון האיכותי של ארצות הברית, ידע כל נשיא שפגיעה ביחסים עם ישראל, פירושה פגיעה באינטרס האמריקני.
- קידום מחנה אזורי ומיצוב מדיני: ישראל אינה יכולה להיתפס עוד כנטל צבאי או איום מתמיד על שאיפתה של ארצות הברית ביציבות אזורית. קידום מחנה אזורי בשותפות עם מדינות "הסכמי אברהם" ואף הודו, יוון וקפריסין, יבטיח לא רק עליונות צבאית מול אויבינו, אלא גם עליונות מדינית. מעבר לתרומה למעמד של ישראל באזור, צעד זה עשוי לשנות מהיסוד את תפיסת ישראל בוושינגטון כמדינה אחראית, שוחרת שלום ויציבות ולא כמדינה השואפת למלחמה ולהרחבת ההגמוניה והטריטוריה שלה - וזה יחזק את הלגיטימציה הישראלית לשימוש בכוח צבאי מול איומים ביטחוניים.
- מנגנון לאומי להסברה ולמלחמה בדה-לגיטימציה: מול ישראל עומד קמפיין מתוכנן וממומן הנתמך על ידי מדינות, כגון קטאר וטורקיה. המענה הישראלי נדרש לעבור ממענה מבוזר ותגובתי לתפיסה לאומית מתכללת, המחברת בין הזירות השונות, כולל המדינית, המשפטית, הכלכלית, האקדמית, הדיגיטלית-תקשורתית, התרבות והספורט תוך שיתוף פעולה שוטף עם ארגוני חברה אזרחית ועם יהדות התפוצות. במקום להפקיר את המגרש לקואליציות אנטי-ישראליות, יש להקים מנגנון לאומי שיפעל באופן שיטתי מול קהלים חדשים, ובפרט הדור הצעיר ברשתות החברתיות ובקמפוסים, ויציג את נכסיותה של ישראל לארצות הברית.
שיקום היחסים עם ארצות הברית איננו בגדר מותרות, אלא צורך אסטרטגי ראשון במעלה. הוא אפשרי אך דורש מממשלת ישראל לעבוד קשה ומהחברה הישראלית לקחת חלק כדי שהתוצאה תהיה ידידות בין עמים ולא רק בין מנהיגים.
>>> ד"ר אבנר גולוב כיהן כמחזיק תיק ארה"ב במטה לביטחון לאומי (מל"ל), כיום מכהן כסגן נשיא MIND ISRAEL