תימן על סף פיצוץ: מה הוביל את הסעודים לתקוף בצנעא

רצף אירועים מהימים האחרונים מציב את הפסקת האש בתימן מאפריל 2022 בפני סכנת קריסה ממשית. פירוש הדבר שתימן עלולה להידרדר בכל רגע בחזרה אל מלחמת האזרחים, שהחלה בחודש ספטמבר 2014, וחמור מזה, למלחמה אזורית שבה יהיו מעורבות איראן, סעודיה ומדינות נוספות.

תימן נמצאת על הסף ולא בפעם הראשונה. היא תוארה בעיתונות ובמחקר כ"מדינה על הסף", "מדינה כושלת בהתהוות" או "מדינה שברירית", במיוחד כבר בשנים 2010-2009. מאז דורגה לסירוגין תימן כמדינה שמקרינה חולשה ופגיעות גבוהות במדדים שונים באינדקס המדינות השבריריות (FSI) ומ-2012 כאחת המדינות הפגיעות בעולם. בין השנים 2022-2019 היא הגיעה למקום הראשון והפכה למדינה השברירית ביותר. בשנים אלו ניכרו היטב תוצאותיה ההרסניות של מלחמת האזרחים, שהפכו את תימן לאזור אסון הומניטרי מהחמורים בעולם.

תימן נחשבה למדינה הענייה ביותר במזרח התיכון גם לפני פרוץ מלחמת האזרחים הנוכחית. היא עברה תהליכי מודרניזציה ופיתוח מוגבלים וחלקיים, בעיקר משנות ה-70 של המאה ה-20 באזורי הערים במרכז ובדרום המדינה. הטופוגרפיה המורכבת שלה הותירה עד ימינו אזורים נרחבים בצפון תימן ובמזרחה, אך לא רק, מנותקים למדי מהשלטון המרכזי ועם גישה מוגבלת לשירותים שונים והיעדר תשתיות מספקות, בהם בריאות וחינוך, דרכים סלולות, חשמל. מציאות כזו אפשרה את קיומם של מוקדי כוח מתווכים או חלופיים לשלטון בצנעא. הדבר הלם בעיקרו את העובדה שתימן היא זירה מרובת-שחקנים או מוקדי כוח ונשלטה לעיתים רחוקות לאורך ההיסטוריה כיחידה מדינית אחת. כאן באה לידי ביטוי גם חשיבות השבטים ויחסם המורכב למדינה התימנית על גלגוליה.

מה שנראה כמו סכסוך שבטי מקומי עלול להצית מלחמה אזורית

עתות משבר ומאבקים פנימיים היו מנת חלקה של המדינה התימנית לאורך שנות קיומה כמדינה אחת (מאוחדת), ממאי 1994, ולפני כן, כשתי ישויות נפרדות שכונו מדינות הצפון והדרום של תימן, וקווי התיחום שלהן אינם זרים כלל לעיקר למתבונן במפת השליטה הנוכחית של תימן. "מדיניות המשבר" הייתה לנדבך באסטרטגית השרידות הפוליטית של הממשל התימני, בעיקר בראשות הנשיא לשעבר של מדינת הצפון ואחר כך של הרפובליקה המאוחדת, עלי עבדאללה סאלח. גם מלחמת האזרחים הנוכחית שהחלה רשמית בספטמבר 2014, שהובילה להשתלטות החות'ים על הבירה צנעא בתחילת 2015, אינה הראשונה בתולדות תימן. לצד סכסוכים פנימיים ממושכים, בראשם הלחימה בחות'ים בין 2010-2004 (שכונו מלחמות סעדה), חוותה תימן מלחמת אזרחים בין 1970-1962 בצפון, שבה היו מעורבות גם מצרים וסעודיה; מלחמה פנימית בדרום ב-1968, שארכה כמה שבועות, אך הייתה עקובה מדם; ומלחמה קצרה נוספת לאחר האיחוד של מדינות הצפון והדרום, ב-1994. שאלת הלגיטימציה של המסגרת הגיאוגרפית המגדירה את המדינה התימנית וצביונה הפוליטי והתרבותי, עמדו תדיר במבחן.

חשוב לראות, אפוא, את מלחמת האזרחים הנוכחית בראש ובראשונה כפרק משמעותי בדברי ימי המאבק על דמותה הפוליטית, הדתית, התרבותית והגיאוגרפית של תימן ולא רק במסגרת מלחמת פרוקסי בין כוחות אזוריים או מאבק בטרור איסלאמי. כך למשל, מלחמת האזרחים מספטמבר 2014 נשענה על מחלוקות שבטיות קיימות וניזונה מהם או הציתה מחדש יריבויות ישנות. הלחימה בין החות'ים לבין כוחות השלטון שהדיחו, כפתה חלוקה או הזדהות פוליטית על שבטים שהעדיפו שלא להתערב במאבק בין החות'ים לממשלה המוכרת על ידי הקהיליה הבין-לאומית. היא גם העלתה מחדש את סוגית הצפון והדרום והפכה לשעתם הגדולה של הבדלנים מצפון בדמות החות'ים, ושל התנועה לעצמאות הדרום בראשות "מועצת המעבר הדרומית" (שפורקה רשמית בתחילת השנה בלחץ סעודי).

בחודשים האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, נדמה כי הפסקת האש בתימן שהושגה בתיווך בין-לאומי באפריל 2022 שברירית מתמיד ויכולה לקרוס בכל רגע. זו הפסקת האש הארוכה והמרשימה ביותר מתחילת המלחמה שהחזיקה מעמד עד כה והובילה את החות'ים ואת הסעודים לנהל משא ומתן רשמי וגלוי. אלא שהיא תרמה גם לנרמול של החות'ים במרחב התימני ומחוצה לו. החות'ים ניהלו שיחות מעל ראשם של הכוחות האחרים בתימן (בהם מפלגות פוליטיות והבדלניים הדרומיים) ובכך עיכבו פתרון אמיתי לתימן עד לרגע זה ונמנעו מדיון על פשרה וחלוקת כוח עמם. ויתורים משמעותיים מצד הסעודיים (כמו הסרת הגבלות על נמלי אל-חודידה ומוכנות למשא ומתן על תנאי תשלום משכורות לפקידים), לא נענו בצעדים הדדיים מצד החות'ים. להפך, הם תיעלו את הרגיעה להמשך התעצמותם הצבאית, על כך יעיד המצעד הצבאי המרשים שערכו לציון תשע שנים לפרוץ המלחמה, לחיזוק אחיזתם במוסדות השלטון בדרכים שונות ולהפקעת רכוש ונכסים. אבל הפסקת האש טמנה בחובה אתגר גדול עבור החות'ים, שאותו הצליחו למלא באופן חלקי באמצעות רתימת האוכלוסייה למאבק למען הפלסטינים, עם הצטרפותם למלחמת חרבות ברזל בסוף 2023. התמיכה והאהדה הציבורית שלהם היו מצומצמים מאז תפסו את השלטון, והלגיטימציה המוגבלת מלכתחילה לפעילותם, נשחקה בהדרגה מאז הפסקת האש ב-2022.

מרידות של קבוצות שבטיות שהלכו והתרבו הן ביטוי מובהק של השחיקה בלגיטימציה של החות'ים. אחת המרידות המשמעותיות של שבטים בצפון תימן, התרחשה בסוף 2018 ובראשית 2019 במחוז חג'ה (בצפון-מערב תימן, סמוך לסעדה, מחוז-האם של החות'ים). המרד שהובילו שבטי חג'ור נגד החות'ים, הוצת דווקא לאחר החתימה על הסכם הפסקת אש בסוף 2018 (הסכם סטוקהולם). במסגרתו, נדרשו החות'ים לפנות כוחות ממחוז אל-חודידה, במערב תימן, והחלו לפרוס כוחות צפונית אליו, במחוז חג'ה, להקים מחסומים ולגייס בכפייה לוחמים מקרב השבטים שם. מדובר היה בהפרה בוטה של הסכם אי-לחימה קודם שחתמו עליו החות'ים עם השבטים, בפגיעה בריבונות השבטים ובכבודם. השבטים יצאו למלחמה בחות'ים, אך למרות הישגיהם הצבאיים והסיוע האווירי שקיבלו מסעודיה ומכוחות קרקעיים, הצליחו החות'ים בתחילת 2019 לדכא את המרידה. הם נקטו מדיניות ענישה קולקטיבית קשה ואכזרית נגד השבטים וביססו את אחיזתם באזור. ניצחונם מנע פתיחת חזית נוספת בסמוך החות'ים, סעדה, ושימש לקח לשבטים אחרים בצפון תימן לבל יתקוממו נגדם.

החות'ים משתמשים ב"קלף הפלסטיני" כדי להשתיק את המרד מבית

מערכת היחסים של החות'ים עם קבוצות שבטיות שונות הייתה מורכבת והתנהלה לסירוגין בשיטת "מקל וגזר". החות'ים ניזונו מיריבויות שבטיות וידעו לנצל מתיחויות לטובתם, אבל התנהלותם עוררה ביקורת והתקוממות של שבטים. תחילה היה מדובר בתגובה לפגיעה בריבונות המקומית השבטית או בניסיונות של החות'ים להשתלט על אדמות חקלאיות של יחידות שבטיות (במחוז עמראן, למשל). בהמשך, העמיקו החות'ים את נוכחותם לפגיעה במבנים שבטיים ובמאפייני הפעולה של השבטים, כמו החלפת שייח'ים מקומיים במינויים פוליטיים של החות'ים ויישוב סכסוכים בדרכים שהעדיפו החות׳ים על פני מנהג השבטים. כאשר נכנסה לתוקף הפסקת האש עם הקואליציה בראשות סעודיה, באפריל 2022, ציפו השבטים להקלות בעול הכלכלי שהטילו החות'ים. טיעוני החות'ים בדבר "כלכלת מלחמה" והצורך בהמשך גיוס חובה למען הגנת המולדת, הפכו פחות משכנעים בעיני השבטים והתסכול מהתנהלות החות'ים גבר. עם כניסת החות'ים בסוף 2023 למערכה האווירית והימית נגד ישראל, החל מסע הסברה נרחב של גיוס חובה למען התמיכה בעזה. גיוס בכפייה של לוחמים וילדים למחנות האימון של החות'ים עורר התנגדות גלויה. לצורך מימון המערכות הצבאיות השונות נגד ישראל ולמען הפלסטינים גבו החות'ים יותר מסים, הטילו מכסים וגייסו תרומות בכוח. החרפת המשבר הכלכלי ועושק המיסים נתנו את אותותיהם בחודשים האחרונים בהתגייסות שבטית חמושה נגד החות'ים, למשל משבטי דהם באזור אל-ג'וף, בצפון-מזרח תימן ושבטים במחוז אב, בדרום מערב תימן.

סיפור מעצרו של מנהיג חשוב משבטי דהם, שיח' חמד בן פדע'ם אל-חזמי על ידי החות'ים באפריל ושוב במאי, הצית מהומה וחולל תסיסה שבטית חריפה באל-ג'וף. לאחר שחרורו מהכלא, נמלט עם משפחתו לאזור המצוי בשליטת הממשלה המוכרת באל-ג'וף. מעצריו ועדותו על עינויים שעבר בכלא החות'ים הובילו להתגייסות חמושה עצמאית של חלק משבטי דהם ולהקמת מחנה צבאי (מתחם אל-ריאן), הממוקם בתחומי השליטה של הממשלה המוכרת על ידי הקהילייה הבין-לאומית. מדובר באזור רגיש במיוחד במזרח אל-ג'וף, סמוך לנתיבי מסחר, קווי אספקה וצירי הברחה קריטיים המחברים בין שטחי הממשל המוכר לשטחי החות'ים. משום כך, החות'ים רואים בהתארגנות הזו איום ביטחוני משמעותי. השבטים המתקוממים ניצלו את נקודת החולשה הזו וחסמו נתיבי מסחר המשמשים את החות'ים. הם עכבו משאיות מסחריות בבעלות פארס מנאע, פוליטיקאי בכיר מטעם החות'ים, סוחר נשק ודמות מפתח במערכת הבריתות השבטיות והצבאיות של החות'ים. האיש נתפס כאחראי הישיר למעצרו של שיח' חמד בן-פדע'ם יחד עם אישה בשם מירה, הטוענת כי היא בתו של סדאם חוסין. האישה פנתה לעזרת שבטי דהם ובקשה מהם הגנה ותיווך מול החות'ים, שהשתלטו על נכסים וכסף שברשותה. נראה כי פארס מנאע ניצל את קשריו והשתלט על חלק מנכסיה של האישה ובהם וילה מפוארת בבירה צנעא. שיח' חמד בן פדע'ם, כאמור מנהיג חשוב בדהם, התערב לטובת מירה, אלא שמנאע הפעיל את קשריו בצמרת החות'ית והוביל למעצרם הממושך של השיח' ושל מירה בצנעא.

פרשה זו והתנהלותו של מנאע היא ביטוי מובהק וסמל לאופן שבו בכירים חות'ים משתמשים בכוחו של הארגון לטובתם האישית, עושקים אזרחים ורומסים את זכויות השבטים. ההתארגנות השבטית החמושה שקמה בתגובה לכך, היא חסרת תקדים. עם זאת, חשוב לזכור כי למרות שיחידות שבטיות מרכזיות ותתי-שבטים מתוך האגד השבטי של דהם מובילים את ההתנגדות החמושה במחנה אל-ריאן, הרי שחלקים אחרים נמנעו מלהצטרף או הכריזו על נאמנות לצנעא, כלומר לחות'ים, אם מחשש לתגובת-נגד או משיקולי תועלת. זאת ועוד, עמדתן של תת-יחידות שבטיות בסכסוך זה הושפעה גם ממחלוקות או מתח פנימי בתוך שבטי דהם. החות'ים ערים למציאות זו ומנצלים אותה לטובתם, כפי שעשו בעבר בהתנהלותם עם השבטים.

האינתיפאדה השבטית הנוכחית היא בעלת חשיבות ומעוררת דאגה בקרב החות'ים משום שהיא חצתה את גבולות המסגרת השבטית והגיאוגרפית, כלומר: שבטים מחוץ לאגד השבטי של דהם ומחוץ למחוז אל-ג'וף הגיעו למחנה הצבאי (אל-ריאן) כדי לתמוך בהתנגדות לחות'ים (בהם שבטי נִהם מצפון-מזרח צנעא ואף נציגים ממחוזות עמראן, מארב ועוד). החות'ים מבינים כי פעולה צבאית לבדה נגד ההתקוממות במחנה אל-ריאן עלולה להיכשל, בשל ההיענות מאזורים שונים ולכן פועלים כמה מישורים. בערוצי תקשורת המזוהים עמם (בראשם אל-מסירה) מיהרו החות'ים להגדיר את השבטים המתקוממים כ"סוכנים הפועלים בשירות הקואליציה הסעודית" ולהסית את תשומת הלב לעבר החובה להענות לקריאת המנהיג, עבד אל-מאלכ, ל"אחדות הג'יהאד", כלומר, התגייסות כוללת של השבטים ללחימה נגד סעודיה, ארצות הברית וישראל. החות'ים משדרים מפגני כוח של שבטים במחוזות צנעא, סעדה וחג'ה המביעים היענות לקריאתו של עבד אל-מאלכ אל-חות'י להילחם. במקביל, נערכים ניסיונות תיווך בסיוע מנהיגים מקומיים ונציגים מעומאן לצד הצבת אולטימטום והפעלת לחץ על מנהיגי קבוצות שבטיות בתוך קונפדרצית דהם לחתום על מסמכי התנערות משיח' חמד בן-פדע'ם.

בסיס הכוח החמוש שהוקם במחנה אל-ריאן חרג מגבולותיו של סכסוך מקומי. החו'תים מתגברים בימים האחרונים את ריכוז כוחות הצבא בקווי התפר עם הממשלה המוכרת ובאזורים הסמוכים שבשליטתם מחשש שהשבטים באל-ריאן ייזמו מתקפה חמושה בטריטוריה החות'ית. במקביל, כוחות פוליטיים המזוהים עם הממשלה הלגיטימית (כולל של מפלגת האיסלאח, מי שמכונים האחים המוסלמים של תימן) מנסים לתפוס פיקוד על המחנה השבטי ומרחיבים את תביעותיהם לסיום האירוע. הם דורשים לא רק את שחרורה של מירה, שנותרה עדיין במעצר בצנעא, אלא את שחרור כל האסירים והעצורים הפוליטיים מבתי הכלא החות'יים. החות'ים מאשימים את סעודיה בניצול הפרשה ובמימון התנועה השבטית כמנוף לחץ עליהם. סעודיה אף זימנה את השיח' בן פדע'ם לריאד ולא ברור אם תפעל השכנה מצפון לרסן את המרידה השבטית כדי למנוע קריסה של הפסקת האש באל-ג׳וף ובעקבותיה באזורים אחרים או כדי לקדם ולתאם דווקא מהלכים צבאיים נגד החות'ים.

רכבת אווירית מטהראן לצנעא?

החשש החות'י מסעודיה התגבר השנה בעקבות פעולותיה מראשית 2026 דווקא בדרום תימן והוא קשור ליחסי הסעודים עם איחוד האמירויות ולמשבר פוליטי וכלכלי מתמשך הן בשטחי הממשלה המוכרת וביתר שאת בשטחי החות'ים. הסעודים פועלים במרץ מזה חודשים להשיב לעצמם שליטה אפקטיבית באזורים שנתמכו על ידיהם ועל ידי מדינת איחוד האמירויות מאז סוף מרץ 2015. איחוד האמירויות הייתה חברה חשובה בקואליציה האנטי-חות'ית שייסדו הסעודים בסוף מרץ 2015. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בענין התימני היה מלווה כמעט מראשיתו במתח שהעמיק והפך גלוי בדצמבר 2025. אסטרטגיית הפעולה של שתי המדינות ביחס לתימן הייתה שונה והיא נחשפה וחידדה את המתח ביניהן ככל שהמלחמה נמשכה. ב-2019 הודיעה איחוד האמירויות על נסיגת מרבית כוחותיה הצבאיים מתימן. למרות זאת, השפעתה באזורי הדרום נותרה משמעותית באמצעות גוף בדלני דרומי פוליטי וצבאי שהיא טיפחה בשם "מועצת המעבר הדרומית". המועצה הייתה חלק מהקואליציה נגד החות'ים, אבל גם שאפה לשנות את מאזן הכוח בינה לבין הממשלה המוכרת שנתמכה על ידי סעודיה. המועצה הדרומית הובילה להפיכה פנימית באזורי הדרום במהלך 2018 ו-2019, וללחימה בין כוחות הקואליציה המתנגדים לחות'ים והצליחה להשיג שליטה או השפעה גדולה בחלקים בדרום ובדרום מזרח תימן.

צעדיה של המועצה מדצמבר 2025 היו בבחינת הפרה בוטה הסטטוס קוו הלא רשמי בין סעודיה לבין איחוד האמירויות ביחס לאזורי ההשפעה בדרום תימן וליתר דיוק בשני המחוזות הדרום מזרחיים: חדרמות ואל-מהרה. הניסיון של המועצה הדרומית בגיבוי אמריתי, ככל הנראה, להשתלט בכוח על מרחבים שהיו נתונים להשפעה סעודית, העמיד את שתי מדינות החסות המפרציות על סף התנגשות צבאית. הסעודים פרסמו אולטימטום לסיום המעורבות האמירותית בדרום תימן ופגעו בספינה אמירותית שעגנה בנמל מוכלא ברצועת החוף המזרחית-דרומית של תימן ים סוף והובילה כנראה ציוד צבאי ואמצעי לחימה לכוחות מועצת המעבר. הם הדיחו את מנהיגי המועצה הדרומית ובהמשך פירקו אותה וביטלו את חברותה במועצה הנשיאותית (הגוף הפוליטי העליון). חלק ממנהיגי המועצה הדרומית ברחו לאיחוד האמירויות. צעדים נוספים שביצעו הסעודים נגעו להקפאת מקורות המימון של מועצת המעבר וליצירת גוף פוליטי חלופי דרומי והכרזה על קיום דיאלוג עמו. הם באו חשבון עם בעלי תפקידים ואישים שזוהו עם מועצת המעבר ועם איחוד האמירויות במחוזות אל-מהרה, חדרמות ואף בעדן והחליפו אותם במינויים נוחים יותר עבור סעודיה. בהמשך אישרו הסעודים מענקים כספיים שנועדו לכיסוי הגירעון הממשלתי של תימן ולתשלום משכורות לעובדי המגזר הציבורי, אולם רק באזורי השליטה של הממשלה המוכרת בדרום המדינה.

המסר הסעודי הדהד צפונה, אל שטחי החות'ים. לצד החשש מחידוש הלחימה של הקואליציה נגדם, התמודדו החות'ים עם משבר כלכלי חריף שאחד מסעיפיו הבולטים היה אי-תשלום שכר לעובדי מדינה במשך שנים. החות'ים תבעו במשך שנים שהתשלום יגיע מקופת הממשלה המוכרת משום אחריותה למצב הקיים וטענו כי באשמת פטרוניה מריאד, תימן איבדה את מקורות הרווח הראשיים שלה מיצוא נפט. אלא שתרומתם למצב העניינים הנוכחי מכרעת והם עצמם פגעו במתקני ייצור ושינוע נפט במהלך המלחמה. סעודיה הסכימה לנהל משא ומתן על תשלום המשכורות לעובדי המדינה בשטחי החות'ים, אולם התנתה אותו בדרישות שונות כדי למנוע שימוש לרעה בכסף. בפועל, סעודיה העבירה בשנים קודמות תקציבים ומשכורות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים אל שטחי החות'ים, כדי להבטיח את השקט הביטחוני בגבולה הדרומי עם תימן. אלא שהדיונים הכספיים מלווים בחיכוכים והובילו למשברים עמוקים במו״מ בין שני הצדדים, למחלוקות קשות על מנגנון התשלום ועל קיום תנאיו.

החות'ים בקשו להקל את הלחץ הציבורי והביקורת הגוברת מצד מאות אלפי עובדי מדינה שרעבים ללחם ושמאז 2016 שכרם לא שולם באופן סדיר. לשם כך הם הפעילו מנגנון פנימי של תשלומי חירום או פעימות של תשלומים, שמועברים אחת לכמה חודשים בצורה של "חצי-משכורת" לעובדי המדינה, על פי קריטריונים שקובעים את דירוגם ואת מידת זכאותם, בהתאם לנאמנותם לשלטון החות'ים ולתפקיד שהם ממלאים. הכסף נמשך מ"קרנות חירום" שהקימו החות'ים באמצעות גביית היטלים ומסים שונים ושבפועל משמש לא רק את תשלום חצאי המשכורות אלא בעיקר את הלחימה של החות'ים. במקביל, כדי להפעיל לחץ על סעודיה לאשר את תשלום המשכורות לחות'ים באמצעות כספי הסיוע לממשלה המוכרת, העלו החות'ים הילוך בקמפיין ההשחרה נגד סעודיה. סעודיה תוארה מאז ראשית 2015 בתקשורת המזוהה עם החות'ים ככובש שהטיל במכוון מצור ימי ואווירי על אזרחי תימן במשך שנים, בסיוע אמריקני, כדי להבטיח שליטה בתימן. לאחרונה התחזקה המגמה להציגה גם כמי ששודדת במשך שנים את אוצרות הטבע של תימן, בייחוד את הנפט (טענה שהטיחו החות'ים גם באיחוד האמירויות). שורת כתבות תחקיר וסרט תיעודי ששידרו החות'ים השנה בכותרת "הקובץ השחור", מבקשת לחשוף את ממדי הניצול של משאבי הנפט והגז של תימן ולחשוף את שותפיו מבית - ממשלות העבר שהחות'ים מכנים "רפובליקות של שחיתות", ומחוץ - סעודיה וארצות הברית.

התקיפה הסעודית - והמשבר בתימן שצריך להדאיג את ישראל

ההסלמה בפעולות החות׳ים מהעת האחרונה קשורה לסירובה של סעודיה לכסות את החוב המצטבר העצום של תשלומי השכר של עובדי המדינה בשטחי החות'ים ולמרידה השבטית במחנה אל-ריאן באל-ג'וף. היא ניכרת בתעמולה החות'ית אבל גם בהפעלת כוח צבאי. עניין אחד הוא החרפת הטון נגד סעודיה והצגתה ככובש ששימר את תימן במצב של כלכלת תלות ומנע ממנה במשך שנים הפקת נפט וגז, כולל באזור אל-ג'וף. עניין אחר וחמור יותר הוא ההסלמה הצבאית כפעולה שאמורה להסיט את תשומת הלב הציבורית ממשברים בבית. המתקפה החות'ית בדרום-מערב מחוז אל-חודידה בתחילת החודש היא כנראה החמורה ביותר מאז הפסקת האש מאפריל 2022 והיא משקפת את הטקטיקה החות'ית הזו. בתקיפה נהרגו על פי דיווחים שונים 16 לוחמים מכוחות הממשלה המוכרת ועשרות לוחמים מקרב החות'ים ובעקבותיה הכריז ראש המועצה הנשיאותית, ד"ר רשאד אל-עלימי, על כוננות שיא של הכוחות המזוינים בשטחי הממשלה המוכרת.

אינתיפאדת השבטים באל-ג'וף, ההתנגשות הצבאית באל-חודידה, המשבר הכלכלי והעיכוב בתשלום המשכורות לעובדי המדינה בשטחי החות'ים - כל אלו, תרמו לדחיפת תימן אל הסף. אבל הצטרפותן של הימית בים סוף והמרחב האווירי של תימן, הופכים את סכנת חידוש המלחמה הפנים-תימנית לאירוע אזורי. חידוש המצור הימי של החות'ים על ישראל בראשית חודש יוני השנה והחלתו לתחומי סומלילנד בסוף חודש יוני, הרחיבה שוב את ממדי הלחימה הפנים-תימנית למרחב הימי והייתה מלווה באיומים על חידוש המערכה נגד ישראל ובשיגור טילים בליסטיים לעבר מטרות בגוש דן ובדרום הארץ בתחילת חודש יוני. לכך יש להוסיף את חילופי אש בים סוף ב-5 ביולי דרומית-מערב לעיר הנמל אל-חודידה. חמושים על סירה התקרבו במהירות לספינת משא ופתחו לעברה באש. מאבטחים חמושים שהיו על סיפון הספינה השיבו באש לעבר התוקפים והסירה החמושה נסוגה לעבר ספינת-אם גדולה ששטה באזור כשמערכות הזיהוי האוטומטיות שלה כבויות. לא דווח על נזק משמעותי או נפגעים ואף ארגון לא קיבל אחריות לאירוע, אולם התקרית מעלה את רף המתיחות באזור ומשקפת את המהירות והקלות שבה ניתן להפר את ביטחון השיט בדרום ים-סוף.

אשר למרחב האווירי, נחיתת מטוס אזרחי איראני של "מהאן אייר" בשדה התעופה הבין-לאומי של צנעא בלילה שבין ה-2 ל-3 ביולי, מבהירה כי בשלה ההחלטה בקרב החות'ים לממש את איומיהם בדבר הסרת המצור האווירי הסעודי מסוף מרץ 2015. העיתוי הסמלי, סמוך לטקסי האבל ולהלווייתו של עלי ח'אמנאי, נשיא איראן לשעבר, סיפק הצדקה נוספת בידי החות'ים לזכותם על הריבונות האווירית של תימן. ניסיונותיה של סעודיה למנוע את כניסת המטוס לשטחי תימן ולנחות בצנעא כשלו. החות'ים האשימו את סעודיה כי היא מפירה את הפסקת האש ואיימו לתקוף בתגובה שדות תעופה ומתקנים חיוניים בשטחה. החות'ים טענו כי מדובר בטיסה הומניטרית ודיפלומטית, כלומר היא מיועדת למטרות רפואיות ולפינוי חולים וכן לחילופי דיפלומטים ולצורך השתתפות משלחת רשמית באירועי האבל וההלוויה של ח'אמנאי. בסעודיה הביעו חשש כי הטיסה שימשה לחילופי אנשי מקצוע-מומחים ויועצים שהגיעו לתימן, ועשרות אחרים שעזבו, וחמור מכך, להברחת רכיבים טכנולוגיים צבאיים לידי החות'ים. בהמשך התפרסם דיווח נוסף, על נחיתה של שלושה מטוסים אזרחיים ב-7 ביולי בשדה התעופה הבין-לאומי של צנעא. גם אם אין אמת בדיווח, הרי שנחיתת מטוס "מהאן אייר" בצנעא שבשליטת החות'ים היא הראשונה לאחר יותר מ-11 שנים שבהן הופסקו הטיסות בין טהראן לצנעא.

ההסלמה בתימן היא דרמטית ומאיימת למוטט את הפסקת האש השברירית במדינה. השלכותיה האזוריות של מלחמת אזרחים מחודשת בתימן יכולות לגלוש לסעודיה ולאיראן ולדחוף ללחימה את שתי המדינות. הפעלת הטיסה מטהראן לצנעא בתחילת חודש יולי הובילה למעשה לעימות ישיר בין סעודיה לבין איראן בשמי תימן. פתיחת מסדרון אווירי בין החות'ים לבין איראן תחייב תגובה מצד ישראל וסעודיה וייתכן שגם ממדינות אחרות באזור. ההשלכות האזוריות יבואו לידי ביטוי גם בהחמרת המצור הימי של החות'ים ובהרחבתו. החות'ים, שהציבו עצמם בחזית המאבק למען עזה והפלסטינים מ-19 באוקטובר 2023, יהיו מחויבים להגיב נגד ישראל מעמדה זו ומכוח חברותם בציר ההתנגדות בראשות איראן. הם לא יהססו להשתמש בקלף הפלסטיני כדי להרחיק מהם ביקורת פנימית ולהצדיק הפעלת יד קשה נגד מתנגדים שאותם יוכלו להגדיר כמשתפי פעולה עם ישראל. ממילא הביקורת והאיומים על ישראל, היישות העוינת-לשיטתם, נוכחת ברטוריקה החות'ית ובנאומי המנהיג כל העת והם קושרים את מעורבותה עם פעולות סעודיה ועם ארצות הברית. בעת מלחמה, הם ודאי לא יתקשו למצוא עוגנים דתיים, לאומיים ואחרים לתקוף.

>>> ענבל נסים לובטון היא מומחית לתימן מהאוניברסיטה הפתוחה וחוקרת במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב