החלום לגבי נורמליזציה עם סעודיה שיבש את שיקול הדעת של נתניהו

לפני שלוש שנים בדיוק, שבועיים לפני 7 באוקטובר, עמד נתניהו בעצרת האו"ם ונשא נאום מלא תקווה שדיבר על השינוי שהביאו בכנפיהם "הסכמי אברהם": "הם קירבו בין ערבים ליהודים. אנו רואים זאת בחתונות היהודיות בדובאי, בהקדשת ספר תורה בבית כנסת בבחרין, במבקרים הנוהרים למוזיאון יהדות מרוקו בקזבלנקה. אנו רואים זאת בשיעורים הניתנים לתלמידים ערבים על השואה באיחוד האמירויות".

אבל עבור נתניהו, "הסכמי אברהם" היו המתאבן לסעודה העיקרית שהיא סעודיה: "אני מאמין שאנחנו נמצאים על סף פריצת דרך דרמטית אף יותר - שלום היסטורי בין ישראל לסעודיה". הסכם זה, אמר נתניהו, יקדם את סיום הסכסוך הערבי-ישראלי, יעודד מדינות ערביות נוספות לנרמל את יחסיהן עם ישראל, וישפר את הסיכויים לשלום עם הפלסטינים.

ואכן, נורמליזציה עם סעודיה נראתה בהישג-יד; יומיים לפני הופעת נתניהו באו"ם, בריאיון לרשת "פוקס", אמר יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לגבי נורמליזציה עם ישראל: "מדי יום אנחנו מתקרבים יותר". תחקיר של מגזין אטלנטיק מ-2024 מתאר כיצד ממשל ביידן התקרב בסתיו 2023 לעסקה רחבה שכללה נורמליזציה ישראלית-סעודית, ברית הגנה אמריקנית-סעודית וסיוע אמריקני לתוכנית גרעין אזרחית סעודית.

הנורמליזציה הכתיבה את עיתוי המתקפה

השינוי בעמדה הסעודית כלפי נורמליזציה התחולל לאורך שנים, אולם הוא צבר תאוצה מאז לפחות 2018, כאשר יורש העצר הסעודי צוטט כמי שאמר למנהיגים יהודים בארצות הברית ש"המנהיגות הפלסטינית בעשורים האחרונים החמיצה הזדמנות אחת אחר הזדמנות ודחתה את כל הצעות השלום שהוגשו לה...הגיע הזמן שהפלסטינים יקבלו את ההצעות ויבואו לשולחן המשא ומתן או שיסתמו ויפסיקו להתלונן". הוא הוסיף ואמר, שהסוגיה הפלסטינית אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של הממשלה הסעודית.

זאת ועוד, ב-2020 נפגש נתניהו עם בן סלמאן על אדמת סעודיה. הייתה זו הפעם הראשונה שמתקיימת פגישה בדרג כה בכיר ועל אדמה סעודית. ואילו במרץ 2022 אמר בן סלמאן למגזין אטלנטיק כי "אנחנו לא רואים בישראל אויב, אלא כבעל ברית פוטנציאלי".

הרקע הזה חשוב משום שהוא עוזר להבין עד כמה הנורמליזציה עם סעודיה הייתה קרובה לפני 7 באוקטובר. הסכם כזה עם מדינה שחשיבותה הפוליטית, הכלכלית והדתית בעולם הערבי והאיסלאמי היא עצומה, מעמיד בצל את "הסכמי אברהם".

כאשר הגיעו האזהרות מכיוונן של מצרים ואיחוד האמירויות לגבי התכונה בחמאס - כמו גם המסר שהגיע מסינוואר באמצעות סופיאן אבו זיידה - הן נפלו על ראש ממשלה שסבל לא רק מביטחון עצמי מופרז לגבי יכולתה של ישראל להתמודד עם האיום החמאסי, אלא סונוור מההישג המתקרב והולך. גם העובדה שמצרים ואיחוד האמירויות מקיימות קשרי מודיעין כה אינטימיים עם ישראל מסיטה את תשומת הלב מהאזהרה להיבריס הנובע מעצם שיתוף הפעולה של ישראל עם שורה של מדינות ערביות מרכזיות.

מה הבין סינוואר על הנורמליזציה הסעודית שישראל לא הבינה

עבור חמאס, נורמליזציה של ישראל עם סעודיה היוותה איום לא פחות מאסטרטגי. בפרוטוקול של דיון של הנהגת חמאס שהתקיים ב-27-26 בספטמבר 2023, פחות משבועיים לפני המתקפה - דהיינו מעט אחרי ההצהרות של בן סלמאן ונתניהו - סינוואר דיבר על הצורך ב"פעולה יוצאת דופן" כדי ליצור תפנית אסטרטגית, משום שהעריך שהנורמליזציה הסעודית עלולה להביא מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות בעקבותיה בגלל חשיבותה של סעודיה ולהוביל לסדר אזורי חדש שישראל מצויה במרכזו. יתרה מזו, היא עלולה לדחוק את העניין הפלסטיני מסדר היום ולפגוע ב"פרויקט ההתנגדות". סינוואר טען שחמאס אינו יכול להשלים עם התהליך ושיש להגביר את העימות, במיוחד סביב ירושלים ואל-אקצא.

ומכאן, שגם אם תכנון מבצע "מבול אל-אקצא" החל הרבה קודם והיו לו גם סיבות נוספות, הרי סוגיית הנורמליזציה הכתיבה במידה רבה את קביעת עיתוי הפעולה. כפי שחמאס פעל לשבש את יוזמת השלום הערבית, שפורסמה על ידי הפסגה הערבית בביירות ב-28 במרץ 2002, באמצעות פיגוע טרור קשה במלון פארק בנתניה יום קודם בליל הסדר, כך הוא פעל לשבש את תוכנית הנורמליזציה באמצעות המבצע הצבאי.

בצד הישראלי - מסמכי התרעה של מכוני מחקר, ואולי גם של גורמי מודיעין - לא זיהו את האיום שטומנת הנורמליזציה עבור חמאס. במקומות רבים היה זה השבר הפנימי בחברה הישראלית כתוצאה מהמהפכה המשפטית שנתפס כמאיים על ביטחונה הלאומי של ישראל. דוגמה אחרת הופיעה ב"תדריך ביטחוני מס' 10 לישראל", שפורסם על ידי "הביטחוניסטים", שבו נכתב בכותרת ראשית ב-5 באוקטובר, יומיים לפני המתקפה, ש"נורמליזציה ישראלית-סעודית נראית קרובה מתמיד". באותו תדריך נותחה גם ההסלמה שחמאס יזם בגבול הרצועה, אבל היא הוצגה כניסיון ללחוץ על ישראל וקטאר להשיג הקלות כלכליות, ללא קשר לנורמליזציה הסעודית.

• בזו אחר זו: שורת האזהרות שקיבלה ישראל וממחישות את עומק המחדל

שלוש שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, הולך ומתבהר כי שאלת הנורמליזציה עם סעודיה הייתה במוקד השיקולים והחשיבה של שני הצדדים. סינוואר מצד אחד ונתניהו מצד שני הבינו את החשיבות האסטרטגית של המהלך: האחד פעל לטרפדו והשני עשה ככל יכולתו על מנת לקדמו. הראשון הצליח במשימתו ואילו השני כשל - דווקא בגלל הרצון להשקיט את השטח ולהכין את הקרקע למבצע הנורמליזציה.

>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, חבר בוועד המנהל של מיתווים ובקואליציה לביטחון אזורי