לפעול מול טורקיה הכרחי, פחות לדבר עליה גם

ההפצצה הישראלית בצפון סוריה מהווה אירוע מיוחד גם בהקשר הסורי, וגם על רקע המשבר ביחסים בין טורקיה לישראל. בהסכמה שגובשה בין אנקרה לירושלים, לאחר נפילת משטר אסד, חולקה סוריה באופן לא רשמי. טורקיה פועלת בצפון המדינה, ישראל בדרום, ללא הפרעה מצד המדינה השנייה. עם ההפצצה השבוע הגיעה ישראל הרבה יותר צפונה ממה שהטורקים היו מוכנים לקבל. בנוסף, בניגוד לפעילויות צבאיות קודמות, ממשלת ישראל החליטה לוותר על "מרחב ההכחשה" שאפשר במקרים רבים למנוע הסלמה עם גורמים אזוריים אחרים. הפעם, ראש הממשלה לא רק קיבל אחריות להפצצה - אלא גם אמר באופן חד-משמעי שהיא כוונה נגד טורקיה.

אירועים אלו מתרחשים כאשר טורקיה וישראל נמצאות במשבר רב זירתי עם אינטרסים נוגדים זה את זה בעזה, ובכללי בזירה הפלסטינית, בסוריה, במפרץ, במזרח הים התיכון, בים סוף ועוד. בהקשר זה, צפוי היה שטורקיה תפרש את הפצצה הישראלית כהפרה של הסטטוס קוו בין המדינות. הפרה זאת בעלת סיכונים רבים, במיוחד בהתחשב בכך שטורקיה גם יכולה לחבר בין זירות החיכוך שלה עם ישראל ועלולה להגיב במקומות שבהם יש לה חוזקה יחסית, כמו למשל בים התיכון.

ולמרות זאת, התגובה הטורקית הרשמית התאפיינה עד כה במתינות מסוימת, בניגוד לזאת של התקשורת המקומית, הקוראת לנקמה. אומנם נציגי הממשלה הטורקית גינו את ההפצצה הישראלית, אך הם גם השתדלו להמעיט את משמעות האירוע. הם הציגו את ההפצצה כפגיעה בסוריה ולא בטורקיה, הדגישו כי לא ביקרו חיילים טורקיים בבסיס שהופצץ והצביעו על שיקולים פנים-פוליטיים של נתניהו כסיבה לפעילות, במקום למסגר אותה כחלק מתחרות אזורית בין טורקיה לישראל. במילים אחרות, בניגוד לירושלים, אנקרה היא זאת שיצרה לעצמה מרחב הכחשה כדי למנוע הסלמה.

התנהגות זאת מזכירה שטורקיה אינה מעוניינת כעת בעימות ישיר מול ישראל. עמדה זאת קשורה למספר גורמים, כולל ריבוי אתגרים גיאופוליטיים סביב טורקיה והמודעות שישראל בעלת עליונות אווירית גם מול הצבא הטורקי. המתינות הטורקית יוצרת הזדמנות הרגעה קטנה שעל ישראל לנצל. הצורך להרגעה נובע גם מהתגובה האמריקנית להפצצה בסוריה. התייחסויותיהם של נציגי הממשל למה שקרה בסוריה תאמו יותר את הנרטיב הטורקי מאשר הנרטיב הישראלי. עובדה זאת, על רקע היחסים המעולים בין טראמפ לארדואן, צריכה להדאיג את ישראל, שיכולה למצוא את עצמה מבודדת מול טורקיה שתהינה מגיבוי מוושינגטון, לפחות בזירה הסורית.

במציאות רגישה זאת, מצער שממשלת ישראל העדיפה לנפח את האירוע במקום להצניע אותו. אי אפשר להכחיש כי טורקיה מהווה אתגר אסטרטגי גובר שנגדו חייבת ישראל לפעול. ייתכן וההפצצה בצפון סוריה הייתה הכרחית לשמירת על האינטרסים הביטחוניים הישראליים, כחלק ממאמץ מבורך לבלום את ההתבססות טורקית בסוריה ולא להכיל אותה. אך, אותה הפצצה הספיקה כדי לעמוד במטרה. אין ספק שכשראו את המטוסים הישראליים בשמי סוריה ואת ההריסות בבסיס הסורי, הבינו הטורקים את המסר והיה אפשר לסיים את האירוע בשלב זה. אך בכירים ישראליים החליטו דווקא להדגיש שוב ושוב את הנעשה, כולל ריאיון תקיף של ראש הממשלה וציוץ מאת שר הביטחון, בטורקית, מה שרק הוסיף דלק למדורה.

קשה להפריד את התנהגות זאת מהפוליטיקה הפנים-הישראלית. במדינה שרואה את ארדואן כאויב ומתקרבת לבחירות, הפיתוי למנף את החיכוך עם טורקיה כדי להיראות חזק יותר ולסחוף קולות שוקל כנראה יותר מהתחשבות באינטרסים האסטרטגיים של ישראל.

אך, ניהול החיכוך הגובר עם טורקיה דורש תמרון מדויק יותר בין ההכרחי למיותר, במיוחד בזמן שארדואן מנסה להציג את עצמו לעולם כמבוגר האחראי במזרח התיכון ומצליח לשכנע, בין היתר, את טראמפ שכך המצב. אסור לתת לטורקיה להתקרב לישראל ולאיים עליה. אך מצב שבו טורקיה נתפסת כגורם מתון באזור, על חשבון ישראל, גם הוא מסוכן. כדי למנוע אותו מצב ולשמור על היכולת של צה"ל לפעול בסוריה וכשנדרש גם מול אנקרה, חייבים להוציא את טורקיה מקמפיין הבחירות של הפוליטיקאים הישראליים.

ד"ר רמי דניאל הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה ליחסי ישראל טורקיה.