משחקים באש: על מה באמת מתמקחות ארה"ב ואיראן

בתורת הקוונטים יש מושג שנקרא "סופרפוזיציה": משהו יכול להיות גם חלקיק וגם גל בו-זמנית, וזה נכון גם לעוד כל מיני תכונות שלו. היקום די בסדר עם זה כל עוד אף אחד לא מתחיל למדוד. ברגע שמנסים למדוד, הסופרפוזיציה קורסת לאחד ממצבי הקצה.

כרגע איראן וארצות הברית נמצאות בסופרפוזיציה בין מלחמה לבין משא ומתן שיוביל להסדר. אנחנו נמצאים במצב הזה מתחילת חודש אפריל, דרך ה-MOU זצ"ל ועד ימינו אנו. המצב הזה יכול להימשך כל עוד שני הצדדים בסדר איתו וחושבים שהמשך הסטטוס קוו עדיף על אחד משני הקצוות: מלחמה כוללת או הסכם. כל אחד מהצדדים מנסה לשפר את מצבו בתוך הסופרפוזיציה, אבל בלי למתוח אותה יותר מדי ולהביא לקריסתה לאחד הקצוות. זה לא מקרי שגם בהצהרות הכי לוחמניות של כל אחד מהצדדים, אנחנו רואים שהם עדיין משאירים לצד השני דרך לדה-אסקלציה.

מבחינת האמריקנים, היה נראה שהם רוצים ללכת להסכם ודי ויתרו במזכר ההבנות, אבל לאיראנים זה לא הספיק. הם לא מוכנים להחזיר את המצב בהורמוז ל-27 בפברואר, אלא דורשים שליטה במצר. זה משהו שאף נשיא אמריקני לא יכול לקבל. האמריקנים בדילמה. מצד אחד, ממש לא בא להם עליית מחירי דלק וחוסר יציבות בכלכלה העולמית לעוד חודשים ארוכים. מצד שני, הם מבינים שלא ברור מה התכלית של מלחמה עצימה יותר, שתכלול תקיפת תשתיות אזרחיות, מתקני חשמל, אנרגיה וייצור נפט, ואם זה ישפר את מצבם באופן כלשהו.

תוסיפו על זה את משבר האמון הגדול באיראנים, אחרי ההתנהלות שלהם במשא ומתן לאחר חתימת ה-MOU, ותקבלו אמריקנים מאוד מאוד מתוסכלים. טראמפ רואה את מצבו בסקרים לקראת בחירות האמצע בחודש נובמבר ומתחרפן. מה הם עושים? נראה שהם מתמקדים בבידוד אזור החוף הדרומי של איראן, ששולט על מצר הורמוז, בשאיפה לייצר שם לחץ כלכלי, להקטין את היקף התקיפות ואולי אפילו לאפשר מעבר צבאי מאובטח של ספינות במצר.

האם הם יצליחו לעשות את זה? בואו נראה. הרי כל מה שהאיראנים צריכים לעשות הוא לירות פעם ביום-יומיים כטב"ם ממרחק של 300 קילומטר על איזושהי ספינה, וגם אם הם מצליחים לפגוע רק פעם בשבוע, זה מעמיד בסימן שאלה את המוכנות העולמית להחזיר את העורק החשוב הזה לחיים. תמיד אפשר ללכת לעוד סיבוב עצים, שבו האמריקנים יורידו את הכפפות וינסו לייצר הרס ניכר באיראן, בתקווה שאחריו האיראנים יהיו מוכנים לוותר עוד קצת.

ובצד האיראני? היבריס, בשילוב עם תחושת מסוגלות שמעוגנת גם בנתונים במציאות. בסוף, לא רק שהם עדיין עומדים על הרגליים, אלא שיש להם יכולות מבצעיות לשבש את התנועה במצר הורמוז ואת החיים באזור, וגם מספיק מנוף דיפלומטי ובין-לאומי כדי לבוא בדרישות. זה משטר טוטליטרי שמבין שהוא עם הגב לקיר. לא רק שהוא לא מוכן להיכנע, יש בו גם מעט מאוד תיאבון לוויתורים. האיראנים חלשים צבאית, אבל משתמשים במגוון הכלים התקשורתיים והדיפלומטיים שלהם בחוכמה יחסית, כדי למקסם את הקלפים שלהם הרבה מעבר לכוח האמיתי שיש להם.

הביטחון האיראני נובע גם מהעמידות שהם הוכיחו, אבל הוא עלול לגרום להם להעריך יתר על המידה את היכולת שלהם לנהל את ההסלמה. אה, ואל תשכחו שבצד השני נמצא הנשיא דונלד טראמפ, שהוא לא בדיוק הצנטריפוגה הכי מאוזנת בחדר. מתישהו פשוט יכול להישבר לו, והוא יהפוך לדוקטור סטריינג'לאב.

הקשבתי בסוף השבוע למוחסן רזאאי, לשעבר מפקד משמרות המהפכה, שאמר בריאיון דברים שממחישים היטב את הגישה הזאת: "מבחינתנו המשא ומתן והמלחמה הסתיימו. אם ביומיים-שלושה הקרובים האמריקנים ימשיכו במלחמה, אנחנו ניכנס לשלב התקפי והרסני מוחלט". הוא ממשיך ומפרט איך כל הפעולות שהם עשו עד היום היו למעשה מידתיות, ומזהיר מההשלכות של הגברת התוקפנות האיראנית. הוא מתמקד במצר הורמוז, אבל רומז גם על הרחבת המלחמה לכלל הפעילות הכלכלית העולמית. וכולם זוכרים שבאמצעות החות'ים הם יכולים לנסות לסגור גם את מצר באב אל-מנדב. רק בשבוע שעבר דווח שאיראן כבר ביקשה מהחות'ים להיערך לסגירת המצר אם ארצות הברית תפגע בתשתיות החשמל האיראניות. הוא מנסה לתקוע טריז בין מדינות האזור לבין האמריקנים. איראן כבר משחקת את משחק הנרטיב שמאשים את טראמפ ואת הישראלים בכך שהם גוררים את העולם למלחמת עולם שלישית.

אני קורא את זה כחשש איראני אמיתי מהסלמה, כי הם מבינים עד כמה המחירים שלה יהיו כואבים למדינה. אבל מצד שני, כרגע אין אצלם שום מוכנות לוויתורים, ואם זה מה שנדרש, הם ישחקו את המשחק הזה עד הסוף. מה זה עד הסוף? זה יכול לקחת עוד שנים. תשאלו את ולדימיר פוטין, שחשב שהוא יוצא לטיול סוף שבוע לקייב וכבר נמצא יותר מארבע שנים במלחמה שהוא לא יודע איך לצאת ממנה. האיראנים רק צריכים למשוך עוד שנתיים וחצי, ויש נשיא חדש בבית הלבן.

מה זה אומר עלינו? כרגע אנחנו לא במשחק, כי אנחנו לא מעניינים. הסיפור הוא מצר הורמוז, ואנחנו לא צד בעניין. לאיראנים כמובן אין שום אינטרס לגרור אותנו פנימה, בטח אם הם רוצים מלחמה ארוכה. אבל זה בהחלט אחד ממנגנוני ההסלמה שהם יכולים להשתמש בהם. אם יהיה סיבוב גדול, האמריקנים ישמחו שנעזור להם, וזה יכלול שוב גם טילים שיעופו הינה. אנחנו רגילים.

ולסיום, תזכורת קטנה: מצר הורמוז זה נחמד, אבל אסור לשכוח שלאיראן עדיין יש כ-450 קילו אורניום מועשר ל-60%, שהם כפסע מ-10 פצצות גרעין. השבוע גם התבשרנו שהעבודות במתקן ההעשרה "הר המכוש", שצמוד לנתנז, מתקדמות בקצב גבוה. זה מתקן שכנראה אף פצצה אמריקנית לא יכולה להגיע אליו. אני ממש מקווה שבסוף כל ההרפתקה הזו לא נגלה שאיראן יצאה ממנה עם נשק גרעיני.