"האיום מבפנים" בטיסות הזרות לישראל - והפתרון

האירוע שאירע אתמול (רביעי) בטיסת פליי-דובאי מדובאי לתל אביב הוא הרבה יותר מאירוע תעופתי חריג. לפי המידע וההערכות המודיעיניות שהצטברו עד כה, ישנן אינדיקציות שמראות שטייס המשנה ניסה להשתלט על המטוס ולהביא להתרסקותו. על פי הדיווחים, אחד המניעים שנבדקים הוא הרצון לפגוע ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות וב"הסכמי אברהם".

אם הדברים יתבססו בחקירה, מדובר באחד מתרחישי הקיצון החמורים ביותר שעולם הסיכול מכיר: אדם שנמצא כבר בתוך המערכת, מחזיק בהרשאה מלאה ובגישה למקום הרגיש ביותר במטוס, ופועל נגדה.

בעולם הטרור יש כמה תרחישים שהמשמעות שלהם חורגת בהרבה ממספר הנפגעים הישיר. פגיעה באישיות בכירה, תקיפה של נציגות ישראלית מרכזית בחו"ל והפלת מטוס נוסעים שמזוהה עם ישראלים, נמצאים בקבוצה הזאת. הפלת מטוס היא לא רק אסון אנושי. זהו אירוע בעל פוטנציאל להשפעה תודעתית, מדינית וכלכלית עצומה.

החור הביטחוני שנחשף בדרך מדובאי לתל אביב

האירוע מציף פער שהלך והתפתח בשנים האחרונות. ישראל יודעת לאבטח ברמה גבוהה מאוד את חברות התעופה הישראליות. אלא שמספר גדול של ישראלים טסים כיום בחברות זרות, ולעיתים מדובר בטיסות שבהן כמעט כל הנוסעים הם ישראלים. מבחינתו של מי שמבקש לפגוע בישראל, העובדה שהמטוס אינו נושא דגל ישראלי אינה משנה הרבה.

התופעה מוכרת במיוחד בקווים אזוריים דרך ירדן, מצרים, טורקיה ואיחוד האמירויות. החברה זרה, צוות האוויר זר ושדה התעופה זר, אבל תא הנוסעים עשוי להיות כמעט כולו ישראלי. נוצרה למעשה "תעופה של ישראלים" שאינה בהכרח "תעופה ישראלית".

כאן נמצא אחד האתגרים הקשים ביותר של עולם האבטחה: Insider Threat, האיום מבפנים.

רוב מערכי האבטחה נבנו כדי לעצור את מי שמנסה לחדור מבחוץ. בודקים נוסעים, מזוודות ומטענים. הרבה יותר קשה להתמודד עם מי שכבר נמצא בתוך המערכת. טייס, איש תחזוקה, עובד מטען או אדם שמטפל במטוס מחזיק בגישה לגיטימית, מכיר את הנהלים ולעיתים גם יודע היכן נמצאות נקודות התורפה.

העובדה שטייס המשנה הוא ממוצא עומאני, כאשר לעומאן אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אינה כשלעצמה סיבה שהייתה צריכה לפסול אותו. בדיוק כפי שאזרחות של מדינה המקיימת יחסים עם ישראל אינה ערובה לביטחון. הקצנה איסלאמית התפתחה גם במדינות שיש להן יחסים עם ישראל וגם במדינות אירופיות ומערביות. הלאום והדרכון אינם תחליף לעבודת מודיעין, בדיקות רקע ואיתור סימנים של הקצנה ושינוי בהתנהגות.

צריך לזכור גם שמטוס אינו רק יעד לפיגוע. הוא עלול להפוך בעצמו לכלי נשק. זה אחד הלקחים הקשים של 11 בספטמבר. מרגע שאובדת שליטה על הקוקפיט, המדינה נדרשת בתוך דקות להבין אם לפניה מטוס שצריך להציל או מטוס שעומד לשמש לפגיעה במטרה אחרת. בתרחיש כזה יש להביא בחשבון לא רק ניסיון לרסק את המטוס, אלא גם אפשרות של חטיפה והנחתה במקום עוין.

איך מתמודדים

האיום על התעופה האזרחית אינו חדש.

בחודש אוקטובר 2015 הופל מטוס Metrojet הרוסי זמן קצר לאחר שהמריא משארם א-שיח’ לסנט פטרסבורג. כל 224 האנשים שעל סיפונו נהרגו. החקירה קבעה כי מטען חבלה גרם להתרסקות, והחשד היה שהחדרתו למטוס התאפשרה באמצעות גישה מתוך מערך שדה התעופה. זה היה ביטוי קטלני של האיום מבפנים.

שנתיים לאחר מכן, ב-2017, ניסה דאעש להפיל מטוס של Etihad שעשה את דרכו מסידני לאבו דאבי. מטען חבלה הוסתר בתוך מטחנת בשר והורכב באוסטרליה בהכוונה מרחוק של אנשי דאעש. הוא נועד לעלות למטוס בכבודתו של נוסע שלא ידע שהוא נושא פצצה.

הניסיון עצמו נכשל, כאשר הכבודה לא הועלתה למטוס. אלא שאחד הלקחים החשובים ביותר מאותה פרשה נוגע דווקא למודיעין. המוסד הישראלי השיג מידע קריטי על התוכנית והעביר אותו לשירותי הביטחון האוסטרליים. המידע אפשר להם לחשוף את התשתית, לזהות את המעורבים ולעצור את שני האחים שעמדו במרכז המזימה. השניים הורשעו לאחר מכן ונידונו לעונשים כבדים במיוחד: כ-40 שנות מאסר.

המקרה הזה ממחיש עד כמה מודיעין מוקדם יכול להיות שכבת ההגנה החשובה ביותר כאשר מערכי האבטחה הפיזיים אינם מספיקים. לכן, ההתמודדות עם האיום הנוכחי צריכה להיות דו-ראשית.

הראש הראשון הוא מודיעיני. צריך לרכז מאמץ לאיתור כוונות לפיגועים נגד תעופה אזרחית בכל מקום שבו קיימת תעופה משמעותית של ישראלים. למוסד יש מטבע הדברים תפקיד מרכזי במאמץ המודיעיני בחו"ל, לצד קהילת המודיעין הישראלית ושיתוף פעולה עם שירותים זרים. צריך לחפש קצות חוט של גיוס, הכוונה, מימון, קשר עם ארגוני טרור וניסיונות לחדור לחברות תעופה או למערכי שדות תעופה.

הראש השני הוא אבטחתי. לצד סינון הנוסעים והכבודה, צריך לבחון מחדש את האנשים שנוגעים במטוס עצמו: עובדי מטען, צוותי תחזוקה, קייטרינג, אנשי צוות ובעיקר טייסים. נדרשות בדיקות רקע מתמשכות ולא רק בעת הקבלה לעבודה. ניתן גם להשתמש בכלים טכנולוגיים ובבינה מלאכותית כדי לזהות, במסגרת החוק, סימנים פומביים של הקצנה, קשרים חריגים ושינויים בהתנהגות. המטרה אינה לסמן אנשים על בסיס מוצא או דת, אלא לאתר התנהגות ופעילות שיש בהן אינדיקציה ממשית לסיכון.

ההישג שאסור לתת למי שביקש לפגוע ב"הסכמי אברהם"

ומה צריך לעשות בינתיים הנוסע הישראלי שמתלבט אם לטוס? חשוב לא לייצר תחושה שאין מענה. יש צעדים מעשיים שיכולים לצמצם משמעותית את הסיכון, גם אם לעולם אי אפשר לאפס אותו לחלוטין. בשנים 2019-2016, בתקופה שבה דאעש התחזק ופעל בטורקיה בהיקף נרחב, המוסד פעל יחד עם משרד התחבורה מתוך הבנה שטיסה לישראל צריכה לקבל התייחסות ביטחונית מיוחדת גם כאשר המטוס אינו ישראלי. המשמעות הייתה הידוק תהליכי הבידוק, הגברת השימוש באמצעים טכנולוגיים, החמרת הבקרה על מי שנוגע במטוס ובכבודה והתאמת האבטחה לפרופיל הייחודי של הקו לישראל. צעדים כאלה גם משפרים את יכולת הגילוי והסיכול וגם יוצרים הרתעה כלפי מי ששוקל לבצע פיגוע.

אפשרות נוספת היא הצבת מאבטח חמוש על הטיסה. זהו מענה שמוסיף שכבת הגנה, גם אם אינו נותן פתרון לכל תרחיש איום. בחברה זרה המאבטח גם לא יהיה בהכרח ישראלי, ולכן נדרשים סינון, הכשרה ופיקוח ברמה גבוהה.

המסקנה היא שלא צריך להיכנס לפאניקה או להפסיק לטוס. אבל בהחלט צריך לדרוש מחברות וממדינות שמפעילות קווים עמוסים בנוסעים ישראלים, בעיקר מיעדים רגישים וגם ממדינות באירופה, להתייחס אליהם כאל קווים בעלי פרופיל סיכון מוגבר ולנקוט בהתאם אמצעי אבטחה מחמירים יותר בימים אלה. אפשר לצמצם את הסיכון, גם אם אי אפשר לבטל אותו לחלוטין.

ולבסוף, דווקא אם המטרה הייתה לפגוע ב"הסכמי אברהם", נדרשים עכשיו איפוק ואחריות. מבחינת ארגון טרור, הצלחה אינה נמדדת רק במספר ההרוגים. אם כתוצאה מהאירוע ישראלים יפסיקו לטוס בפליי-דובאי, חברות תעופה יצמצמו את פעילותן, הקשר בין ישראל לאיחוד אמירויות ייפגע והציבור יאבד אמון בנתיב הזה, מבחינת מי שביקש לפגוע ב"הסכמי אברהם" זה יכול להיחשב הישג גם בלי שהמטוס התרסק.

אסור לתת לו את ההישג הזה.

פליי-דובאי הייתה לאורך תקופות קשות של המלחמה אחת החברות הזרות החשובות ששמרו על הקשר האווירי עם ישראל והעניקו מענה לעשרות אלפי ישראלים כאשר חברות רבות אחרות הפסיקו לטוס לכאן. את האירוע צריך לחקור עד תום, להפיק ממנו לקחים ולחזק את מערכי המודיעין והאבטחה. אבל צריך לעשות זאת באחריות ולא מתוך תגובת יתר.

ישראל כבר לא יכולה להסתפק בהגנה על מטוסים ישראליים. היא צריכה להגן גם על התעופה של ישראלים. ובמקביל, אסור לאפשר לטרור להשיג על הקרקע את מה שלא הצליח להשיג באוויר.

>>> איל ציר כהן הוא לשעבר ראש האגף לסיכול טרור במוסד