המחיר הסמוי של המלחמה על החברה הישראלית
65 אלף פניות למרכזי הסיוע בשנה אחת. זהו זינוק של 98% בפניות בעקבות פגיעה מינית תוך שימוש בסמי אונס • ישנה עלייה של 60% בפניות על פגיעות מיניות קבוצתיות בקרב בני נוער • אלה לא רק מספרים - אלה נורות אזהרה לחברה הישראלית • דעה


שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, מתברר שהמחיר החברתי של המלחמה אינו מסתכם בשכול, בפציעות ובטראומה של הנפגעים ישירות. הוא מחלחל למערכות היחסים, לתחושת הביטחון ולאופן שבו אנחנו מתייחסים זה לזה.
מספר הפניות למרכזי הסיוע גדל ב-27% והגיע לכ-65 אלף. חלק מהעלייה מעיד על שינוי חשוב: יותר נפגעות ונפגעים מעיזים לדבר. העדויות על האלימות המינית שביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ובשבי הציפו מחדש טראומות של פגיעות מהעבר, אבל גם נתנו לגיטימציה לשבור שתיקה ולבקש עזרה.
מתוך 126 נפגעות ונפגעים שהשתתפו במחקר שערכנו, 74% דיווחו שהמלחמה החמירה את מצבם הנפשי ו-83% על התגברות מחשבות טורדניות הקשורות לפגיעה שחוו. המלחמה לא יצרה את הטראומה, אבל פתחה מחדש פצעים ישנים.
אלא שלא נכון להסתפק בהסבר של שבירת השתיקה לנוכח הנתונים החדשים. בתוך שנה כמעט הוכפל מספר הפניות בעקבות פגיעה מינית תוך שימוש בסמי אונס: מ-110 ל-218. במקרים כאלה נשללת מהנפגעת או מהנפגע היכולת להתנגד ולעיתים גם לזכור מה קרה. למרות חומרת התופעה, בישראל נרשמו עד כה רק שתי הרשעות בגין שימוש בסם אונס, פער הממחיש את כישלון מערכת אכיפת החוק להתמודד עם התופעה.
ומה קורה לבני הנוער? מספר הפניות בעקבות פגיעה מינית קבוצתית בקרב בני 18-13 עלה מ-105 ל-168 בתוך שנה. נוסף על כך, 44% מהחשודים בעבירות צילום והפצה של תכנים מיניים הם קטינים, ושיעור החשודים הגבוה ביותר נרשם בקרב בני 15-14.
אלה הילדים שלנו, הגדלים למציאות של פחד, חשיפה לאלימות וחוסר יציבות. אין הוכחה שהפגיעות האלה נגרמו בגלל המלחמה, ואסור לטעון זאת. אבל אסור להתעלם מהשאלה מה עושה חשיפה ממושכת לאלימות לתפיסות של כוח, גבולות והסכמה.
המלחמה אינה תירוץ לפגיעה מינית, אבל היא חייבת להיות חלק מהדרך שבה המדינה מזהה סיכונים ומונעת אותם. ובדיוק עכשיו, כשהצורך במענה גדל, המערכות מתקשות לעמוד בו.
1,525 נפגעות ונפגעים ממתינים לטיפול במרכזים הייעודיים של משרד הרווחה - מספר השקול לכ-59% מכלל מי שטופלו במרכזים בשנת 2025. בדיון בכנסת ב-2025 דווח על מחסור של כ-30% בחוקרי עבירות מין. נפגעות ונפגעים שמתלבטים אם להתלונן מבינים שגם אחרי התגברות על הפחד, הדרך לצדק עלולה להיות ארוכה ומייאשת.
אסור לנו להסתפק בעוד הצהרות לקראת יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים. צריך להרחיב את המענה הטיפולי ולקצר את ההמתנה, לתגבר את חוקרי עבירות המין, לשפר את היכולת לאתר ולחקור שימוש בסמי אונס, ולהבטיח חינוך שיטתי בבתי הספר להסכמה, לגבולות ולמיניות מיטיבה.
ישראל משקיעה משאבים אדירים בשיקום מנזקי המלחמה, ובצדק. אך שיקום אינו רק בניית בתים וכבישים. הוא גם בניית חברה בטוחה יותר, שמגינה על מי שנפגעו ומלמדת את הדור הבא איך לא לפגוע. אם לא נטפל עכשיו באלימות המחלחלת אל חיי היום-יום, היא עלולה להיות אחת המורשות הארוכות והקשות ביותר של המלחמה.
>>> אורית סוליציאנו היא מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
>>> לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - תמיכה בטלפון, בצ'אט ובוואטסאפ, ליווי במשטרה ובהליכים משפטיים, קבוצות תמיכה ועוד. 1202 - סיוע לנשים | 1203 - סיוע לגברים | "קולמילה" בגוגל - סיוע בצ'אט ובוואטסאפ