מכונת המסרים של נתניהו חשפה: כך נראה החשש בימין מהבחירות

זה קרה, אמש (שני). 52 דקות לתוך השידור.

באולפן הפטריוטים נפל דבר, ויחד איתו גם מצב הרוח של הנוכחים. יש ערך, וסליחה שאני כורת כאן את הענף שממנו אני כותב, במעקב אחר הנאמר בערוץ השלטון. כשאתה צופה בפינה של יעקב ברדוגו בבוקר אתה יודע מה חשב נתניהו בלילה, וכשאתה רואה את פאנל הפטריוטים בערב אתה יכול להעריך מה יגידו תומכיו מחר.

אולפן הפטריוטים הוא הרבה מעבר לאולפן טלוויזיה - הוא בית חרושת למסרים. מצד אחד של האייטם נכנס נושא לדיון, ומהצד השני יוצא ספין. כמו פס ייצור במפעל: ינון מגל משייף מכאן, יותם זמרי משחיז משם, איתמר פליישמן מטעים עוד איזה "אבל גלי" משלו - ופוף, יש לנו מסר. לשבט מעולם לא הייתה מדורה חשובה כל כך.

חרדה בימין

ועל כן, כשזוכרים מה הרקע ומהי החשיבות, קשה שלא לשים לב לדיון שהתקיים שם אתמול, כמעט שעה לתוך השידור. על הפרק - הסקרים, וביתר שאת הפער הלא-סטטיסטי בעליל בין הסקרים ששלמה פילבר מכין בעבור ערוץ 14 לבין כל יתר הסקרים והמחקרים. בין התותים שפילבר מאכיל בהם את הצופים המסורים, שאולי עושים להם נעים בחך אבל גם מלווים בכאב בטן קל, לבין הלאקרדה שמוגשת להם בכל יתר סקרי דעת הקהל.

"היום התקשרתי אליו ואמרתי לו, 'מומו, אתה חייב להרגיע אותי, כמה אתה סגור? כמה אתה בטוח?'", סיפר מגל. הינה כי כן, גם מנכ"ל מפעל המסרים, בכיר הכטב"מים של בנימין נתניהו ("את כל הכטב"מים שלי אני אשגר עליך", נתניהו לבנט, שם, שם), מבין שאפעס ייתכן שיש בעיה. מיד אחריו הגיע זמרי והפך באופן סופי את האולפן העולץ על פי רוב לפסטיבל שירי דיכאון: "אני לא מאמין (לסקרים של פילבר, נ.פ.) וחושב שאנחנו נפסיד. בענק. נפסיד בענק". כמו רופא, שמצמיד סטטוסקופ לגוף החולה כדי להאזין לרחשים הדקים ביותר שבוקעים מבפנים, כך זכו אמש צופי הפטריוטים לקבל הצצה בלתי אמצעית ללבם החושש והחרד באמת של התקליטנים ברחבת הריקודים של נתניהו.

בעוד 11 שבועות יערכו בחירות. 77 ימים ולילות. למעלה מכפול מהזמן שאורכת מערכת בחירות באנגליה. בשלב העוברי הזה, לסימנים המקדימים אין כל ערך. גם הסטטוסקופ לא משמיע לרופא את קצב פעימות הלב שיהיה עוד חודשיים וחצי. "אם הבחירות היו היום המצב בעייתי, המצב קשה", אמר אמיר אוחנה לפעילי ליכוד לפני כמה ימים.

תסלחו לי שאני לא ממלא אתכם במשמעויות הנובעות מהודעת הליכוד באחת בלילה על שריונו של ישראל כ"ץ בעשירייה הזו ושל חיים כץ בעשירייה ההיא (אני לעולם לא אצליח להבין דובר שמוציא הודעה מביכה באישון ליל כדי לקבור אותה. מה הוא חושב, שהבוקר לא יעלה ואיתו מעגל חדשות יומי חדש?). ברשותכם, אני גם לא אשחית תווים על השאלה אם ח"כים ותיקים או רק מתמודדים חדשים יורשו להתמודד על המקומות שמשוריינים לנציגי מחוזות, שממילא נמצאים כעת מחוץ לטווח הריאלי על פי הסקרים. זה פשוט מצ'עמם ובעיקר זה לא חשוב. לא ברמה שתזיז את המחט שכולנו נהיה עליה בלילה של 27 באוקטובר בהישמע תוצאות האמת.

מה חסר לליכודניקים

אז במה אנחנו יכולים להיאחז כרגע, מה באמת יוכל לתת לנו אינדיקציה מהימנה על אודות פני הדברים? הרי סיכמנו שהבוכלטריה של הפריימריז בליכוד היא בסך הכול קצף על פני המים, ושהדאגה באולפן ערוץ 14 משקפת את קצב פעימות הלב ברגע זה בלבד ולא בעוד 11 שבועות. הינה רעיון.

אדם קיבל יום חופש. הוא יכול לישון עד מאוחר, ללכת לים או להסתובב בקניון. אבל במקום זאת, או בנוסף לכך, הוא יוצא מהבית לבית ספר סמוך ועומד בתור, לעיתים גם לא מעט זמן, שבסופו הוא מכניס פתק למעטפה ותוחב אותה לתיבה. לא מאמץ גדול במיוחד, אבל עדיין. אם לא תהיה לאדם הזה סיבה, אם לא יימצא בו הדרייב, הוא פשוט יישאר בים או מקסימום יחתוך לשנ"ץ.

לבוחרי הליכוד ב-1 בנובמבר 2022 הייתה סיבה. הם הסתערו על הקלפיות כדי לסלק ממשלה קצרת ימים, אך כבדת ליקויים. הייתה להם מטרה, האש בערה בהם. לבוחרי הליכוד ב-17 במרץ 2015 הייתה סיבה. הם הסתערו על הקלפיות בשעות האחרונות של יום ההצבעה כי נתניהו, בפוטו-פיניש של הימים האחרונים, שכנע אותם שממשלת השמאל בפתח, שהערבים נוהרים ושהמדינה בסכנה.

נדמה לי שיותם זמרי ואמיר אוחנה חוששים שאם היו בחירות מתקיימות היום, הליכודניקים לא היו מסתערים. לליכודניקים לא הייתה סיבה. אפשר להעריך שב-11 שבועות, הניסיונות להדליק את הבעירה הפנימית של הליכודניקים יימשכו ללא הרף. אפשר גם להעריך שאולי בסוף זה יצליח. אבל אפשר גם להבין מניין מגיע החשש של אלו שמקווים לראות את בנימין נתניהו מנצח בעוד 77 ימים.