הבחירות הקרובות יוכרעו ברשימות לכנסת

חמישה שבועות לבחירות, ובסקר "אולפן שישי" האחרון הציגו שוב את התזוזות במפלגות ובגושים. אבל אותי תפס נתון אחד: 10% מהנשאלים עדיין לא החליטו למי יצביעו. זה לא מעט מנדטים, וככל שנתקרב לבחירות המספר הזה מן הסתם ימשיך לרדת. אבל עשרה אחוזים, חמישה שבועות לפני שנלך לקלפי, הם לא תקלה סטטיסטית שצריך להעלים. זה אולי אחד הנתונים החשובים ביותר בסקר. כבר בתחילת אוגוסט N12 הגדירו את 12% המתלבטים כ"גוש המתלבטים שעשוי להכריע את הבחירות".

סוקרים לא אוהבים מתלבטים. גם פרשנים מתקשים איתם. מערכת בחירות היא ניסיון מתמשך להפוך אי-ודאות לוודאות: מי מתחזק, מי נחלש, מי עבר את אחוז החסימה, מי יהיה ראש הממשלה. אבל הדבר היחיד שאנחנו באמת יודעים היום הוא אילו מפלגות מתמודדות ואיך נראית הרשימה, מי המועמדות והמועמדים. מה מיליוני ישראלים וישראליות יעשו מאחורי הפרגוד ב-27 באוקטובר, זה עדיין לא נקבע. וטוב שכך.

התלבטות איננה ההפך מהכרעה, היא חלק מהדרך אליה ויש לה גם היבט מגדרי. מחקרים בעולם מראים שנשים נוטות להתלבט יותר מגברים לקראת בחירות. מחקר בריטי שפורסם ב-2024 מצא שנשים נוטות יותר לומר שעדיין אינן יודעות למי יצביעו. מחקרה של קייט קנסקי על הבחירות לנשיאות ארצות הברית מצא שנשים הגיעו להכרעה מאוחר יותר מגברים, קרוב יותר ליום הבחירות, אבל לאחר שהחליטו הן לא היו פחות בטוחות בבחירתן.

מחקרים אחרים מצביעים על תופעה מעניינת נוספת: נשים נוטות יותר מגברים לומר "אני לא יודעת" כל עוד הן לא החליטו, בעוד גברים נוטים יותר לנחש ולהציג עמדה של יודע, גם כאשר באמת הם עוד מתלבטים. כלומר, כדאי להיזהר מאוד כאשר ניתנת הפרשנות להתלבטות הזו. לא מדובר בחוסר ידע, אדישות או חולשה. לפעמים "עוד לא החלטתי" פירושו בדיוק מה שהוא אומר: עוד לא החלטתי. אני רוצה לדעת יותר לפני שאחליט. תכונה שהייתי רוצה לעודד את ילדיי, להתלבט. וזה חשוב במיוחד בבחירות האלה, שעד לפני כשבועיים בכלל לא ידענו מי ירוץ עם מי ובאיזו קונסטלציה.

כ-550 אלף צעירות וצעירים יהיו זכאים להצביע לראשונה בבחירות הקרובות. גם בסקר האחרון של N12, בקרב הצעירים יש 10% מתלבטים. כאשר שאלו אם תצביע לאותה המפלגה או הגוש שההורים שלך הצביעו, 20% סימנו "לא יודע". מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שלא מדובר בדור אדיש לפוליטיקה: רובם מתכוונים להצביע ומאמינים שלקול שלהם יש השפעה. אצלנו, בנתונים שבחנו במכון אקורד, הסתבר שבקרב הצעירים והצעירות, הפער המגדרי בולט במיוחד: כרבע מהצעירות עדיין מתלבטות, לעומת 13% מהצעירים. מדובר במספר מכובד של מנדטים, כאלו שעוד לא החליטו.

ויש להן על מה להתלבט. בישראל אין הצבעה לראש ממשלה, וגם לא לגוש. בישראל הבחירה היא למפלגה, לרשימה. ובכל זאת, חלק עצום ממערכת הבחירות מתנהל כאילו הבחירה היחידה שעומדת בפנינו היא בין הגברים שעומדים בראש המפלגות. ואכן, בראש כל המפלגות המתמודדות בבחירות האלה עומדים גברים. במובן הזה הלכנו אחורה, אבל מתחת לכותרות מתרחש גם תהליך הפוך: בבחירות האלה יש מספר שיא של מפלגות שיש בהן 50% נשים מועמדות. זה לא קרה מעצמו, יש מפלגות שנשים נמצאות בחמישייה הראשונה ועתידות להיות שרות.

לכן, כדאי לנצל את חמש השבועות שנותרו כדי להסתכל מעבר לתמונתו של ראש המפלגה. לפתוח את הרשימות. לבדוק מי האנשים והנשים שהפתק שלנו יכניס. לקרוא מה הם עשו בעבר בכנסת ומחוץ לה, ואיזה חזון מציעה המפלגה לגבי העתיד שלנו. השבוע נחשפתי לאפליקציית "בוחרים חכם", שמופיעה גם ב-N12, והיא דוגמה מצוינת לכלי שמאפשר לעשות בדיוק את זה: ללמוד על המועמדות והמועמדים, על הרשימות השונות ולא רק על האיש שעומד בראשן. זה כלי מצוין עבור הציבור המתלבט, כלי שייתן יכולת להכריע על בסיס ידע. זה רלוונטי במיוחד לצעירות. בנתונים שאסף מכון HIVE ראינו שייצוג נשים במפלגה הוא השיקול השלישי בחשיבותו לנשים בכלל, אבל אצל הצעירות הוא כבר השיקול השני, אחרי מקצועיות המועמדים והמועמדות.

עוד חמישה שבועות לבחירות. כמה טוב לדעת שיש עדיין מתלבטים, ובעיקר מתלבטות. הסקרים, כבודם במקומו מונח, אבל הם צילום של רגע. גם הפרשנויות באולפן לא ידעו לאמר משהו ודאי על תוצאות הבחירות עד המדגם ב-27 באוקטובר. מעתה ועד הבחירות, האחריות לשכנע את המתלבטים עוברת למפלגות ולמועמדים ולמועמדות: יש ציבור גדול שעדיין מקשיב, בודק ושואל. ההתלבטות היא כלי דמוקרטי, בדיוק כמו היכולת להכריע ולהצביע. אל תמהרו להכריע בשביל המתלבטות. תנו להן מידע. תנו להן כלים. תנו להן סיבות לבחור. הן כבר יכריעו בעצמן.

>>> יעל יחיאלי היא מנהלת מיזם 5050 מבית מרכזים לצדק חברתי