נתניהו הבין את הלקח של אורבן

לפני שנה ורבע כתבתי על אימוץ המודל ההונגרי של אורבן בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושאי שוק העבודה. עם קבלת חוק קרעי, עם פתיחת חקירת השב"כ נגד ערוץ 12, ועם ההתקפות האחרונות הן על ערוץ 12 והן על אמצעי תקשורת אחרים (בעיקר התקפות מילוליות, אך גם כמה אלימות), נראה שהמודל הזה אומץ במלואו גם בתחום התקשורת. מה ניתן ללמוד מהניסיון ההונגרי, לאחר, שכידוע, נפל משטר אורבן לפני כשלושה חודשים אחרי למעלה מ-16 שנות שלטון רצופות? אעשה זאת על ידי מתן תשובה לשלוש שאלות:

מהו המודל ההונגרי של אורבן ומהי הרלוונטיות שלו לתקשורת בישראל?

במהלך שנות שלטונו, ויקטור אורבן בנה מערכת של "לכידת תקשורת": הוא הפך את השידור הציבורי, ובראשו ערוץ M1 ורדיו קושוט, לשופר ממשלתי שהפיץ את מסרי מפלגתו, פידס, והכפיש את יריביו. במקביל, רכשו אנשי עסקים ואוליגרכים המקורבים לשלטון עיתונים, תחנות ואתרי חדשות, וכ-500 כלי תקשורת רוכזו בקרן KESMA הפרו-ממשלתית. הממשלה חיזקה אותם באמצעות חלוקה מפלה של פרסום ממשלתי, בעוד שכלי תקשורת עצמאיים הורעבו כלכלית, התקשו לקבל רישיונות או גישה למסיבות עיתונאים ונחשפו למעקבים, מסעות הכפשה והטרדות רגולטוריות. לפי הפרלמנט האירופי, היווה הפרסום הממשלתי יותר מ-30% משוק הפרסום, וכלי KESMA קיבלו לעיתים 75%-80% מהכנסותיהם ממנו. בשנים האחרונות הוסיף אורבן את "המשרד להגנת הריבונות", שתייג עיתונאים וארגונים עצמאיים כסוכני אינטרסים זרים וחקר את מקורות המימון שלהם. כך נוצרה סביבה שבה התעמולה הממשלתית שלטה במרחב הציבורי והבחירות נותרו חופשיות לכאורה, אך מוטות לטובת השלטון.

ממשלת נתניהו נזקקת לשליטה דומה, לאחר שסיבכה את ישראל עם הזנחה ביטחונית פושעת (7 באוקטובר) ועם התקפות צבאיות שלא הניבו תוצאות אסטרטגיות (בכל החזיתות). השליטה מושגת על ידי ייצור נרטיב שקרי, המסביר באופן מעוות את השתלשלות העניינים. כך שרדה ממשלת נתניהו את מלוא הקדנציה. בהונגריה צייתנות התקשורת מילאה תפקיד מרכזי בשרידותו הממושכת של שלטון אורבן, שהיה גם מושחת וגם גרוע בניהול המשק.

בחזית הפנימית כאן עסוקה הממשלה בעיקר בבזיזת משאבי המדינה: לחרדים, ולמוסדותיהם; ל"ציונות הדתית" ולהתנחלויות למיניהן; למשפחת נתניהו, ברמה גבוהה יותר, ולעסקני הליכוד, ברמה נמוכה יותר, להתעשרות אישית. גם לזה המודל ההונגרי הוא כלי שרת חשוב. הניסיון לשלוט בתקשורת כדי להכתיב נרטיב הוא לנתניהו טבע שני. הוא עושה זאת מתחילת דרכו הפוליטית, והאובססיה הזו אף הביאה אותו למשפטי "האלפים".

מהי האסטרטגיה הכלכלית-ביטחונית החדשה של נתניהו ומה תפקיד התקשורת בתוכה?

שלושה מהלכים שממשלת נתניהו מבצעת בשבועות האחרונים מכניסים את ישראל לדינמיקה רעה ומסוכנת, חמורה עוד מקודמותיה. מהלך אחד הוא ייזום משבר חוקתי, מהלך שנעשה בעורמה פוליטית קרה: לא דרך סוגיה גדולה ומטלטלת, אלא דרך מבחן קטן יחסית, החלטת בג"ץ על מועצת הרשות השנייה. אציין כי גם כאן מדובר בניסיון לשלוט בתקשורת. המבחן נועד לראות אם הממשלה יכולה שלא לציית לפסק דין של בית המשפט העליון ולהמשיך הלאה. ברגע זה נראה שהניסוי הצליח.

המהלך השני הוא מינוי אנשים שעשויים להיות נאמנים של נתניהו לראשות המוסד ולראשות השב"כ. מדובר באנשים שישרתו את המהלכים החיצוניים והפנימיים שנתניהו יוזם. אכן, לא עבר זמן רב וראש השב"כ החדש נכנע ללחצי נתניהו והחל בחקירת ערוץ 12.

השלישי הוא הגדלה עצומה של תקציב הביטחון. ראוי להקדיש תשומת לב לכמה מספרים. התקציב עלה מ-70 מיליארד שקל בשנת 2022 ליותר מ-140 מיליארד שקל בתקציב הנוכחי. במונחים של אחוזים מהעוגה הלאומית מדובר בעלייה מכ-4% תוצר לכ-7% תוצר עכשיו. וזה עוד לא הכול: בימים אלו מתקיימים דיונים על גידול נוסף בתקציב למעל ל-180 מיליארד שקל, לפחות 8.7% תוצר. בנוסף, נידונה כבר כמה זמן במלוא הרצינות תוספת של 350 מיליארד שקלים לאורך עשור. אם ימומש התוואי הזה, תגיע ישראל לרמת הוצאה ביטחונית של מעל 10% תוצר.

החיבור בין שלושת המהלכים הללו הוא הרסני. אי-ציות לבית המשפט, שליטה במנגנוני הביטחון, והגדלת תקציב הביטחון ללא גבול אינם צעדים נפרדים. הבעיה אינה רק מוסרית, חוקתית או חברתית-פוליטית. היא כלכלית באופן הנוגע ליסודות הקיום כאן. ישראל תחדל להיות מדינת הייטק פתוחה, משגשגת ומשולבת בעולם. במקומה נוצרת מדינה חדשה: ספרטה ישראלית, לא-דמוקרטית, חמושה, תוקפנית, הנשענת על תחושת חירום קבועה. לפיכך, בשבועות ובחודשים הקרובים ישראל תהיה תמיד על סיפה של מלחמה נוספת.

התקשורת חיונית לטרנספורמציה הזו של מדינת ישראל. יש לבסס ולהצדיק את השינוי הרדיקלי הזה ולא לתת למתנגדים פתחון פה. כל עוד ישראל היא דמוקרטיה ומתקיימות בחירות, יש להזין את העם במידע מכוון המיועד להכשיר את הקרקע. בפרט יש להטמיע נרטיב של איומים חיצוניים כבירים, של מלחמת נצח, ושל מצב חירום מתמשך. חשוב להבין: זו לא רק השיטה ההונגרית. שליטה באינפורמציה ודרכי העברתה הפכו לכלים מרכזיים בעלייתם לשלטון של דיקטטורים בכל העולם, כפי שמתואר בפירוט בספרם המצוין של גורייב וטרייזמן SPIN DICTATORS. רעיון מרכזי בספר הוא שאוטוקרטים בני זמננו אינם נזקקים לאלימות (הרג אויבים, מחנות מעצר, דיכוי בכוח), אלא משתלטים על אמצעי התקשורת ומכוונים אותם.

מהו תפקידה של התקשורת בעיצוב הנרטיב הקריטי לבחירות?

התקשורת בישראל עומדת אפוא בפני אתגר קשה ביותר, אך גם יש לה הזדמנות לחולל שינוי חשוב, אם תאזור אומץ.

בשיחה עם פטר קרקו, מוביל דעת קהל בהונגריה ופרופ' לפסיכולוגיה חברתית ב-CEU, עולים לקחים ברורים מהניסיון ההונגרי. בחודשים שקדמו לנפילתו של אורבן, נעשה מאמץ מרוכז לאסוף מידע על מהלכי הממשלה ועל ההתערבות של רוסיה לטובתה. מהלכים אלו כללו בין היתר תכנון להפצת חדשות כוזבות על ניסיון התנקשות באורבן או על התערבויות לרעה של אוקראינה. המדיה חקרה ופרסמה, כולל צילומי מסמכים ופרוטוקולים של פגישות. כך סוכלו רבות מהתוכניות מבעוד מועד. ההצלחה הזו עודדה רבים, גם בקרב עובדי ציבור, לפנות ולמסור עוד מידע "מבפנים". פרסום התוכניות הגביר את הכעס של הציבור וסייע מאוד בגיוס אופוזיציה, כולל בקרב צעירים.

התנאים החדשים בישראל שיצרו נתניהו ושותפיו מעמידים קושי גדול, אך אם התקשורת תעבוד כהלכה היא תחשוף עוד מהלכים שיעידו על השחיתות ועל אובדן הדרך של ממשלת נתניהו. אתן דוגמאות. הפשוטה ביותר היא לסקר את הנזקים החברתיים והכלכליים החמורים שגורמת הממשלה במהלכיה. אפשר להראות, למשל, כיצד לא נותר תקציב למערכת הבריאות (תורים, מחסור ברופאים), למערכת הכבישים (פקקים אין-סופיים), למערכת החינוך (מחסור במורים, מחשוב בהיקף בלתי מספק, מבנים ברמה ירודה) ועוד ועוד, בזמן שמוזרמים תקציבים לישיבות ולהתנחלויות, ולמקורבי ממשלתו של נתניהו. בהקשר אחרון זה, יש לציין שבהונגריה התגייסו עיתונאים זרים, בפרט הוושינגטון פוסט, לסייע בחשיפת שחיתויות. גם בישראל, יכולים אמצעי תקשורת זרים לסייע בחשיפת תוכניות ומזימות. גם בישראל קיימת התערבות רוסית, וגם כאן היא לא לטובה.

רק אם יצלח המאבק התקשורתי הזה יהיה סיכוי כלשהו לנרטיב האמת, תתקיימנה בחירות חופשיות, וייתכן שינוי ממשי. רק כך תוכל לעלות לשלטון ממשלה דמוקרטית, שאף תבין את חיוניות התקשורת החופשית.

>>> ערן ישיב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, חבר פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, ולשעבר ראש התוכנית לכלכלה וביטחון לאומי ב-INSS