מזכר ההבנות עם איראן הפך למפגן חולשה אמריקני מהדהד

איראן יצאה מהמלחמה שניהלו ארצות הברית וישראל נגדה מוכה מאוד. חלק ניכר מהמתקנים הקשורים למיזם הגרעין והתשתית לייצור טילים ששרדו את מלחמת יוני 2025 נפגעו קשות. כמו כן, נגרם לאיראן נזק כלכלי כבד. אבל היא השיגה מזכר הבנות עם ארצות הברית שרוב העולם רואה בו ניצחון מדיני על המעצמה הגדולה בעולם. לא ברור אם ההסכם בין הצדדים יחזיק מעמד לאחר ההתבטאות של הנשיא טראמפ באנקרה בגנות האיראנים. אך, גם אם ההסכם יקרוס משום שאיראן גילתה את מקום תורפתה של ארצות הברית ושל המערב ותחתור להישגים נוספים על ידי פגיעות נוספות בחופש השיט במצר הורמוז, שעלולה להביא עליה שוב תקיפות אמריקניות, הרושם הראשוני של המזכר לא יפוג במהרה.

החתימה האמריקנית על מזכר ההבנה הבהירה לכול את סדר העדיפויות של ממשל טראמפ: עניינים כלכליים הקשורים לפוליטיקה הפנימית חשובים יותר מנושאים אסטרטגיים. הורדת מחירי הנפט לקראת בחירות האמצע לקונגרס בחודש נובמבר 2026 חשובה מתדמית של עוצמה מעצמתית, מניעת תפוצה גרעינית, החלשתן של מדינות סוררות המאתגרות את הסדר העולמי ושמירה על חופש השיט בנתיבי ים בין-לאומיים. אך מתוך היכרות עם צורת החשיבה של פוליטיקאים, ההחלטה של הנשיא דונלד טראמפ להעדיף הצלחה בבחירות אינה מפתיעה, אף על פי שהשלכות המזכר על המערכת הבין-לאומית הן בעייתיות מאוד.

האינטרס הפוליטי הכריע את האסטרטגיה

גם התנהגותן של מדינות המערב, אשר לא תמכו במלחמה נגד איראן ונמנעו מלהיענות לקריאתו של הנשיא טראמפ להצטרף לניסיון קצר הימים ללוות מכליות נפט המבקשות לעבור במצר הורמוז בניגוד לרצונה של איראן, משקפת את הרתיעה של המערב מלהתעמת עם מדינות בריוניות. המערב השבע סירב בעבר להתמודד צבאית עם תוקפנות. הפעם, ארצות הברית היא זו שהובילה את הכניעה לסחטנות הכלכלית של הקנאים הדתיים באיראן. הדרישה של איראן לגבות דמי מעבר במצר הורמוז והסכמתה של ארצות הברית להכיר בזכותה של איראן (ועומאן) "לנהל" את נתיב המים הבין-לאומי (סעיף 5 במזכר) היא תקדים מסוכן. מדינות אחרות בעולם הסמוכות לנתיבי שיט בין-לאומיים יכולות לחקות את איראן בניגוד לדין הבין-לאומי.

ארצות הברית, שחיל הנחתים שלה מתגאה עד היום הזה בכך שנלחם כבר בתחילת המאה ה-19 בפיראטים ובדרישות לכופר בים התיכון, הרחק מחופי ארצות הברית, נכנעה לאיראן אשר חסמה את מצר הורמוז. ארצות הברית, שהטילה בתורה מצור על מצר הורמוז לאוניות בדרכן לנמלי איראן וממנה, איבדה את סבלנותה כאשר איראן הייתה בדרך להתמוטטות כלכלית. בכל מלחמה קיימות שתי משוואות: הראשונה מודדת איזו היא המדינה היכולה להסב נזק גדול יותר, והמשוואה השנייה, לעומת זאת, מתמקדת ביכולת של המדינות לשאת כאב. רגישותה הנמוכה יותר לסבל מזו של ארצות הברית הפכה את איראן למנצחת בהתמודדות הכוחנית.

עליית מחירי הדלק לקראת בחירות האמצע האפילה כנראה על השיקולים האחרים בוושינגטון וגרמה לעיוורון אסטרטגי. מזכר ההבנות מהווה פגיעה בכושר ההרתעה האמריקני. מזכר ההבנות והתנהגותה של ארצות הברית לאחר מכן בוודאי לא יהפכו אותה ל"גדולה שנית". העולם רואה מעצמה עולמית שלא השיגה את מטרות המלחמה ומתקפלת בפני חבורה של מוסלמים קיצוניים. המשטר האיראני נשאר על כנו, וגורל העם נחרץ לסבול זמן נוסף תחת עריצות אכזרית כיוון ש"העזרה בדרך" לא תגיע. וושינגטון הבטיחה במזכר ההבנות שהיא תימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים של איראן (סעיף 2 במזכר). ארצות הברית ויתרה על היומרה שלה להיות מגדלור החירות בעולם ומגן הדמוקרטיה.

המזכר נראה כניצחון של הזרם הבדלני במפלגה הרפובליקנית, ומשדר נסיגה ממעורבות אמריקנית בעולם וחוסר נכונות להתמודד עם מדינות המאתגרות את וושינגטון. גם הצבעת הרוב בשני בתי הקונגרס האמריקני בעד סיום המלחמה מאותתת על עייפות וחולשה. התפתחויות אלה, יחד עם היחס הבעייתי של ממשל טראמפ אל חברות ברית נאט"ו ואל בעלי ברית באזורים אחרים, מכרסמים באמינות של מטריית הביטחון האמריקנית. מזכר ההבנות מחזק את המגמה הקיימת של בעלי בריתה לפקפק בנכונותה של ארצות הברית לדבוק בהתחייבויותיה.

בנוסף, למרות הרהב של טראמפ, אין דבקות מספקת כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני. האיראנים הצליחו לדחות את הדיון בסוגיית הגרעין בעוד הם אמורים לקבל כבר בתחילת התהליך סכומים נכבדים והסרת עיצומים. בינתיים, הוויתור האיראני בנושא הגרעין הוא עמום. איראן הצהירה כבעבר שאין לה כוונה להצטייד בנשק גרעיני, והסכימה לכך שהאורניום המועשר שברשותה ידולל באיראן לכל הפחות (סעיף 8 במזכר). קשה לראות איך ממשל טראמפ ישיג ויתורים של ממש בלי שימוש בכוח צבאי, שהאמריקנים נרתעים ממנו כעת.

ייתכן מאוד שנראה חזרה על הדיפלומטיה של טראמפ בכהונתו הראשונה מול קוריאה הצפונית. לאחר פגישות פסגה אחדות עם מנהיג קוריאה כדי לפרז מדינה זו מנשק גרעיני, ולאחר התנגדות קוריאנית לפירוק הנשק הגרעיני, איבד הנשיא טראמפ עניין והניח סוגיה זו בצד. ייתכן מאוד שנראה התנהגות דומה מול ההתעקשות האיראנית הצפויה. המצב הנוכחי, שבו ארצות הברית הסכימה שאיראן תשמור על הסטטוס קוו של תוכנית הגרעין שלה (סעיף 9 במזכר) כל עוד הצדדים אינם מגיעים להסכם, רק מגביר את הנטייה של מדינות אחרות לדון ברצינות במימוש חלופה גרעינית.

מטריית הביטחון נסדקת

אכן, על רקע האיום הגרעיני מצד ולדימיר פוטין, יש חשיבה מחודשת בנושא הנשק הגרעיני באירופה. הבקיעים בברית נאט"ו מתדלקים בייחוד את הדיון בסוגיה בגרמניה. מנהיג טורקיה כבר הכריז בעבר שלא מקובל עליו המצב שלאחרים יהיה נשק גרעיני ולא למדינתו. גם בקוריאה וביפן מתקיים בירור ציבורי ערני בנושא הגרעין, ובאוסטרליה התחדש הוויכוח הציבורי בנושא. כמובן שבמזרח התיכון אפשר לראות את ניצני מרוץ החימוש הגרעיני. המועמדות הן סעודיה, טורקיה ומצרים, ואולי איחוד האמירויות הערביות.

מזכר ההבנות, המגלם חולשה אמריקנית ואי-יכולת להתמקד במשימה לאורך זמן, משליך על מעמדה הבין-לאומי של ארצות הברית. המזכר מחזק את המשטר באיראן באמצעות זרם מזומנים עצום. המזכר נותן גושפנקה למעורבות האיראנית בלבנון ומציל את שליחה, חיזבאללה, מנחת זרועו של צה"ל, בניגוד לעמדה של ממשלת לבנון אשר מעיזה סוף סוף לדרוש את פירוק הנשק של המיליציה השיעית. החוגים האיסלאמיים הקיצוניים במזרח התיכון ומעבר לו זוכים לרוח גבית ממזכר ההבנות. המעורבות של קטאר, התומכת בקיצוניים המוסלמים בכל העולם, ושל פקיסטן, ששליטיה הצבאיים מפלרטטים כל הזמן עם חוגים מוסלמיים קיצוניים, מחזקת את המתנגדים החריפים ביותר לארצות הברית, למשטרים הערביים המתונים ולישראל.

ארצות הברית גם התחייבה להסיג את כוחותיה מקרבתה של איראן (סעיף 4 במזכר), סעיף אשר מאפשר לאיראן להמשיך לדרוש את העברת הבסיסים האמריקניים ממדינות המפרץ. מזכר ההבנות הוא מפגן חולשה אמריקני אשר רק יעודד תוקפנות כלפיה וכלפי בעלי בריתה. אכן, חלק מבעלי בריתה במפרץ הפרסי עלולים לחשב מסלול מחדש ביחסי החוץ שלהם, כי התאכזבו מארצות הברית וצריכים להתחשב במעמדה העולה של איראן.

גם אי-ההתחשבות בישראל, בעלת ברית המוכנה להילחם לצידה באיראן, בניגוד לבעלי ברית אחרים, פוגעת באמינות האמריקנית. המזכר פוגע גם בתהליך השלום שארצות הברית הייתה מאוד מעורבת בו. הבסיס לתהליך זה הוא ישראל חזקה הנתמכת על ידי ארצות הברית. בטווח הקצר, מזכר ההבנה גם מונע לגיטימציה לפעילות צבאית ישראלית נוספת נגד מיזם הגרעין האיראני (למעשה לא קיימת חלופה אחרת לסיכולו) ותוצאותיו – גרעון המזרח התיכון. מזרח תיכון גרעיני רב-קוטבי הוא חלום בלהות אסטרטגי. על ישראל לעשות הכול, כבעבר, לנצל שעת כושר למנוע יכולת גרעינית של מדינות נוספות באזור.

על רקע פרימת הבריתות בעולם, ישראל חייבת להתנהל בזהירות גדולה מול ארצות הברית. ישראל היא מדינה קטנה, ואין לה חלופה לקשר הטוב עם ארצות הברית. היא צריכה להמשיך ביתר שאת את המאמצים לשמור על תמיכה בישראל בשתי המפלגות ובציבור האמריקני. ישראל עדיין מהווה נכס אסטרטגי חשוב ביותר, בייחוד באזור שבו אין לארצות הברית ידידים אמיתיים בעלי ערכים משותפים ויכולות צבאיות. התקווה היא שארצות הברית תתגבר על דחפיה הבדלניים ותמשיך לראות בישראל שותף אסטרטגי.

>>> פרופ' אפרים ענבר הוא חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) וראש התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במכללת שלם