האשמת המתנחלים בטרור הפלסטיני נוחה, ממכרת - ורחוקה מהבעיה

אירועי הימים האחרונים ביהודה ושומרון מעוררים חשש כבד מפני התפרצותו של גל טרור רחב היקף בזירה, שנתפסה עד כה כמשנית בעוצמתה ביחס למלחמה הרב-זירתית שישראל מנהלת במשך כמעט 3 שנים. הפיגוע הקשה סמוך לכפר תל, ומחירו הנורא, ריכז אומנם את מרב תשומת הלב הציבורית והתקשורתית, אך האיום לא נגזר מאירוע נקודתי זה בלבד. יהודה ושומרון היא זירה מבעבעת שבה תקופות של שקט יחסי הן מטעות מיסודן, בעוד שמתחת לפני השטח מגמות עומק מסוכנות הולכות ומעמיקות. מגמות אלה מעידות על רמת נפיצות גבוהה במיוחד, אשר אירועי סוף השבוע האחרון משמשים עבורה כזרזים בלבד, אך אינם מהווים את גורמי היסוד של פוטנציאל הבעירה.

תקופת השקט היחסי שנרשמה בגזרה זו נשענה בעיקרה על פעילות סיכול אינטנסיבית ונחושה של צה"ל והשב"כ. פעילות זו מתקיימת מדי לילה במטרה לממש מדיניות מוצהרת של "כיסוח הדשא" ולמנוע צמיחת תשתיות טרור. היא אינה יכולה ואינה מיועדת לטיפול בגורמי העומק המניעים מפגעים בודדים, שאינם משתייכים לתשתיות ממוסדות ואשר יכולים לייצר הצטברות של פיגועים עצמאיים וספונטניים עד כדי גל טרור נרחב. הסיכול השוטף אינו יכול לספק פתרונות מוחלטים. הוא יכול לאפשר תקופות של שקט ובתנאי שלמגמות העומק לא יתווספו זרזים מיותרים, שיוסיפו דלק לפוטנציאל התבערה.

אחד הגורמים הללו הוא הטרור היהודי של גרעין קיצוני בקרב המתיישבים ביהודה ושומרון. גרעין זה מונה עשרות עד מאות בודדות של פורעי חוק שמייצר נזק ממשי ומרכז קשב עולמי וריתוק מיותר של כוחות הביטחון הכורעים ממילא תחת העומס. אלימות זו, טרור לכל דבר ועניין, מביאה להסלמת המתח המובנה ומעודדת רגשות נקם שמתורגמים לפיגועים. עם זאת, התפיסה המבקשת לראות באלימות זו את הגורם הראשי לטרור הפלסטיני נובעת מבורות או מפוזיציה פוליטית. אלימות זו ראויה לכל גינוי. היא לא חוקית, לא ערכית והיא מספקת תחמושת למסע ההכפשה הבין-לאומי של מדינת ישראל. עם זאת, תליית הטרור הפלסטיני כולו באלימות זו בלבד מעוותת את הניתוח המודיעיני ומסתירה את המנועים המרכזיים של הבעיה.

הגורם המרכזי והאפקטיבי ביותר המשמש השראה לטרור הממוסד והספונטני כאחד הוא הקונפליקט הדתי-לאומי סביב הר הבית. סביב אירועי תשעה באב גובר זרם המבקרים היהודים בהר הבית, ועימו עולה המתיחות עם הווקף המוסלמי ומול תנועות איסלאמיות נוספות. הווקף, המנהל את מתחם אל-אקצה, עוסק מדי יום בהסתה פרועה ובקידום עלילת השווא על תוכניות מדינת ישראל להריסת מסגד אל-אקצה. הנרטיב המוכר מזה שנים, "אל-אקצה בסכנה", שהניע מאות פיגועים, התחלף לנרטיב מסוכן אף יותר: "אל-אקצה נכבש". ההסתה, בסיוע הרשתות החברתיות, הופכת לוויראלית ומניעה רגשות דתיים ולאומיים בעלי עוצמה הרסנית.

להסתה הדתית מתווסף המצב המורכב ברצועת עזה. בעבר הקפדנו לנטר את מד המתח באיו"ש במהלך סבבים ברצועת עזה, מתוך חשש שתמונות של הרס והרג יניעו גל טרור באיו"ש. בשלוש השנים האחרונות הסרטונים מעזה, תמונות המצוקה, עלילות הרעב ושליטת צה"ל ברצועת עזה, שסיומה לא נראה באופק, מתדלקים את גלגלי הטרור באיו"ש. הרשות הפלסטינית, בעלת המעמד הירוד ממילא, מתפקדת בעצמה כגורם מסית ואינה פועלת להרגעת הרוחות.

באווירה זו, פיגוע מוצלח, הינו בעל פוטנציאל אדיר להיות הניצוץ שיצית גל טרור רחב. בעבר חזינו במקרים דומים כמו למשל מפגע שהפיץ צוואה ויראלית והפך למודל לחיקוי, או פיגוע בעל תוצאות הרואיות מזווית הראייה הפלסטינית כדי לגרור חיקוי מצד נוספים. לפיגוע על יד הכפר תל יש פוטנציאל כזה. המפגע הפך תוך שעות לסמל ברשתות החברתיות. ברשת הודגש שוב ושוב כי אינו משתייך לשום ארגון וכי פעולתו הייתה עצמאית וספונטנית מתוך רצון להגן על הכבוד הפלסטיני. הוא מוצג כגיבור שלא חשש לצאת לחטוף נשק ולהרוג ציונים, פעולה ראויה לחיקוי.

חלק מהתגובות לרצח מטילות את האחריות כלפי המתנחלים שהשתתפו בסיור. ההאשמות הצודקות לגבי חוסר האחריות של קיום טיול ללא אישורים נדרשים, הפכו לכתב אישום על פרובוקציה מכוונת שהביאה לאובדן חיים מיותר. מרחיקי הלכת קושרים בהכרח את הטיול לאלימות והטרור של קיצוניים יהודים באיו"ש. ההיפוך הזה, שבו הקורבן מואשם, לעיתים ללא אזכור כלל של מניעי הרוצח וללא גינוי מפורש של הגורמים שדוחפים את הטרור בצד הפלסטיני, הוא מסוכן וכמעט חסר תקדים לעומת העבר. בימי השיא של האינתיפאדה השנייה נכנס אבי בועז ז"ל, קבלן בן 72, לתוך בית לחם בימים הסוערים ביותר של הלחימה והירי על ירושלים. שנים של עבודה עם פלסטינים בתוך העיר גרמו לו להאמין שלא יאונה לו כל רע. חוליות פת"ח שהיו פרוסות בעיר וירו מדי יום על שכונת גילה לא ערערו את ביטחונו. מיד לאחר שנכנס לבית לחם, הוא נעצר על ידי חוליה של פעילי תנזים פת"ח ונרצח במקום. מקרה זה, כמו גם מקרים מהשנים האחרונות ואף מהחודשים האחרונים של ישראלים שנכנסו לשטחי A, ונרצחו או חולצו בעור שיניהם, לא זכו לביקורת כזו כפי שזכה לה הטיול ליד הכפר תל.

באיו"ש חיים מאות אלפי מתיישבים, רובם המכריע על פי חוק ולאחר שנשלחו לשם על ידי כל ממשלות ישראל. יש הרואים בהם חגורת ביטחון קריטית ויש הרואים בהם נטל ביטחוני. ההכרעה לגבי עתידם תתקבל רק על ידי ממשלה נבחרת, כזו או אחרת. עד אז מדינת ישראל מחויבת לביטחונם האישי. הציפייה שהם יסתגרו ביישוביהם או יעצרו את אורחות חייהם אינה ריאלית. הפיכת כולם לפרובוקטורים רק בגלל מיעוט אלים היא האשמת הקורבנות במקום לדבר על המגמות המסוכנות, ההולכות ומחמירות בצד הפלסטיני.

ההכרזה על הרחבת הטיפול בהסתה היא ההכרזה הבעייתית ביותר במסגרת הצעדים עליהם הכריזה מערכת הביטחון. הטיפול בעבירות הסתה, הדלק וההשראה לגל פיגועי בודדים, לקוי עד מגוחך. רק בשבוע האחרון הסתיים משפטו הארוך של כמאל ח'טיב, סגן ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שהוצאה מחוץ לחוק, בפסק דין מגוחך של עבודות שירות. מיותר לציין שפעילות אנשי הווקף, בהסתה קשה לאורך שנים כמעט ולא טופלה, וכך גם גורמים נוספים ברשת או מחוצה לה.

התנהלות לא אחראית בשטח, סיור ללא אישור צה"ל, גרמה לתוצאות קטלניות. אוזלת היד מול הטרור היהודי של השב"כ והמשטרה בעייתית ותורמת להגברת המתיחות. אלה אינן סיבות השורש והתמקדות בהן תמשיך להחטיא את מנועי העומק התודעתיים של הטרור הפלסטיני שהסיכול האינטנסיבי כמעט ואינו עוסק בהם.

>>> שלום בן חנן הוא ראש אגף לשעבר בשב"כ, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן